אבני האפוד חלק א קלא

מ"ה אם יש לחלק בין הזמינם המקדש להזמינם החזן או השמש: ע' נאמן שמואל סי' ע"ט אור לי שם מאות ך' והילך ובדע"ג

מ"ו אם הקידושין היו על ידי שליח וקדש בפני ב' שאחד מהם ק''ופ יש טעם להקל דהמשלח עשאו שליח לקדש לו קידושין גמורים בלי פקפוק ושלא יהיה צריך לקדשה פעם אחרת וזה ששינה וקדש בפני פסול שהם ס' קידושין וצריך לקדשה פעם ב' הוי קפידא ואין כאן קידושין כללן מקור ישראל א"הע סי' י"ג ויסודתו עפ"ד המש"ל פ"ח מה"א דין ך' והגם שהמש"ל הניח הדבר בצ"ת הוא הכריע דהוי קפידא וכמו שרשמתי דבריו לעיל סי' ל"ה על ס"ז

סי' מ"ג

א ס"א ש"ע קטן שקדש או נשא אינו כלום. מבואר מדברי הש"ע דלאו דוקא קידושין בכסף ובשטר אלא אפי' שבא עליה לא אמרינן שכיון לקדשה בביאה דאפי' אם יהיה האמת כן שכיון לקדשה בביאה הלא ביאת קטן אינו כלום. ומ"ש בכתובו' פ' המדיר דע"ג ע"ב קטן שקדש אע"ג ששלח סבלונות לאחר מכאן חינה מקודשת ואם בעלו קנו היינו שבעל לאחר שהגדיל וכמו שפרש"י גבי ששלח סבלנות והוא פשוט

וראה זה חדש הביא לנו ה' שמחת יו"ט בסי' יו"ד דל"ז שמצא בתשו' הרשב"א כ"י שכתב בשם הר"ר אליהו מן ההר וז"ל וחזינן דכתב רש"י בפ' המדיר גבי קטן שקדש ואם בעלו קנו ואע"ג דבקטן שקדש ליכא למימר דבעל לאלתר דהא אין בעילתו קונה עד שיגדיל איכא למימר בקטן בן ט' שנים שביאתו ביאה אבל לקדש בכסף ובשטר אין לו יד וקתני קנו דלשם קידושי' בעל עכ"ל רש"י מכאן יש ראיה דביאת בן ט' שנים לשם קידושין קידושיו קידושי' גמורים ע"כ לשון התשו' וסיים ה' שמחת יו"ט שם דעם דמצא בספר א''ז שמביא כן בשם רש"י דמ"ק מ"מ חידוש גדול הוא והקיפו בהלכות י"ש ומאי דלא תקשי ליה מסוגייא דיבמות דקי"ב דקתני בהדייא שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשיהם פטורות מן החליצה ומן היבום דמבואר דאפי' בביאה לא קנו היינו משום דיכולין אנו לפרש בשלא בעל לשם קידושין אבל כל שבעל לשם קידושין הויא ביאתו ביאה לדעת הר"ר אליהו מן ההר בדעת ר''שי ודוק

ב מרן ב"י הביא לנו משם מוהריק"ו בשורש ל' דקטן בן י"א שקדש לו אביו אשה שצריכה גט לדעת קצת פוס' וכתב עליו שדברים תמוהים הם ע' כנה"ג הגהב''י סקי"א. והיד"א סק"ז שהביאו חבל נביאים שדחו סברה זו אשר היא סב' ר"י ב"ר יאודה וע' פ"ת סק"א רק מוהראנ"ח ח"א סי' מ"ו חשש קצת לסברת ריב"י וע' לה' בני אברהם א"הע סי' ד' כמה הרבה להפליא על סברא זאת. וע' להכנ"הג בהגהב"י סק"ח שהביא משם מוהרימ"ט והפ"מ דאפי' ר"י בר"י לא החמיר אלא בקידושין ודאין אבל לא בסבלונות ובסק"ה הביא משם הרב"א בתשו' סי' ד' דאפי' לפי סברה זו היינו כשהיה המקדש אביו אבל אחר לא וע"כ אלין ה' בנ"א שם בקטן שקדש לו זקנו אשה בקטנותו ובהמשך הימים אם הקטן נתנה לכלתה זוג צמידים וטבעת שמראין הדברים שלשם סבלונות נתנן וא''חך הקטן בא לפניו ומיחה ואמר שהוא אינו חפץ באותה כלה כלל אסיק הרב דא"ץ גט לכ"ע עי"ד

ג שם ש"ע ואסור להשיאו אשה בעודו קטן. נקט לשון הרמב"ם בפכ"א מ"ה איסורי ביאה ובפי"א מה' אישות הלכה ז' כתב דאין משיאין לקטן עד שבודקין אותו ויודע שהביא סימנין ע"כ ומרן ז"ל פסק להך דינא לעיל בסי' א' ס"ג בנוסח אחר וז"ל וקודם י"ג לא ישא דהוי כזינות ובב"י שם כתב דזהו מחלוקת הרמב"ם והטור עם רש"י והתוס' ויעו' כנה"ג שם הג'הט סק"ז וכבר נכנסו מתווכי השלום ביניהם דהרב"ח כתב לחלק בין קטן הנושא עצמו לכשהוא ע"י אביו דאז ליכא איסורא ומיהו ה"ד בבואו לש' י"ג והכנס"י חילק דוקא בין נושא עצמו למשיאו אביו וה"ד היד"א שם בהגה"ט סק"ס ולא נחה דעתו בזה י"ש ובהגהב"י סק"ב וע' פתחי תשו' לעיל סק"ג ובסי' זה סק"א

ואחר אחרון אני בא דחזה הוית לרב א' הו"ד בתשו' שמחת יו"ט סי' ט' דאחר שאסף וקבץ הסברות שיש בענין זה כתב להתיר להשיא לקטן מבן י"ב שנה וחצי מטעמא דסוגיין דעלמא אזלא דלא כהרמ"בם ואם הלכה רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר דכיון שמשלימין מנין נושאים ואין בודקין אותן בסימ' ואין פוצה פה והר המחבר שם בסי' יו"ד עלה בק"בן וכתב דיש לסמך לעשות מעשם יען רובא דרבוותא מהראשונים ס"ל דסמוך לפרקן הוי בשנת י"ג ה"ה רש"י והתוס' והר"אש והמר' והגה"מי ותלמידי ר"י וה"רר שלמה מן ההר ואין לנו בבירור דאוסרים משום בעילת זונות כ"א הרש"בא והרב המאירי וכל היכא דמשיאו אביו גם הרמ''בם מודה לס' רשי ואף דאנן בדידן פסקינן כפסק מרן דאסור המדקדק בדבריו שכתב והמקדים לישא וכו' וקודם י"ג לא ישא דהוי כזנות יראה דאין כאן דבר ברור דס"ל דאפי' במשיאו אביו אסור דא"כ אמאי לא פי' בפירוש דקודם י"ג לא ישא וגם אביו אסור להשיאו אלא נקט לא ישא דמשמע ע"י עצמו אבל איפשר דלענין הלכה ס"ל דבמשיאו אביו שרי וכן ראיתי להכנס"י וכו' אמנם בהירם דוחק לפרש כן אבל הטו''שע כיונו לזה בלי ספק ע"כ ועיניך תראנה כמה נדחק הרב לפסק את דינו ככ"ע ולא זכר ש דברי היד''א שהכריע מדברי התוס' דליכא להאי חילוקא ואף גם זאת דהרב נתן עיניו בדברי הש"ע דלעיל סי' א' ומה יענה לדברי מרן דש"ע