אבני האפוד חלק א קכט

כ"ב עדות מוכחשת בקידושין. ע' כנה"ג ס"ק ס"ה. יד"א ס"ק נ"א. פני יצחק ח"ב ד"ע. עין משפט לה' מוהר"א הלוי סי' י"ב ובתשו' שהשבתי בכסלו התרס''ז ובסיון התרס"ח

כ"ג עידי קידושין שהכחשו בחקירות עדותן בטלה. כנה"ג ס"ק ס"ו משם מוהריב"ל. ואם הם ג' והוכחשו עם אחד מהם ע' כנה"ג ח"מ סי' ל' הג"הטו סקי"ב וע' מה שהארכתי בזה בתשו' בחדש מנחם התרס"ט

כ"ד ע"א אומר שראה את האשה וע"א אומר שלא ראתה ה"ז הכחשה. יד"א ס"ק ע"ג משם הזק"א סי' ב' אך אם האחד מעיד שמאחר שאנו היו רואים אותה בודאי גם היא ראתה אותנו והאחר אומר איני יודע העדות קימת והוייא מקודשת. בא"מח ח"א א''הע סי' יו"ד ורבני קושטא המובאים שם בסי' י"א נראה דחולקים עליו בזה. וה' מוהר''א קובו בתשו' כי באה שם בסי' י"א קאי בשיטת הרב

כ"ה ע"א אומר שנתן הטבעת בידה וע"א אומר שנתן באצבעה לא הוי הכחשה דעבידי אינשי דקרו לאצבעא ידא שערי רחמים א"הע סי' כ"ג דמ"ב ע"ג

כ"ו ע"א מעיד ששמע לשון הקידושין והאחר אומר שאינו זוכר. ע' כנה"ג הגהב"י ס"ק כ"ד שהביא משם ה' תומת ישרים סי' קפ"ז דס"ל דזה מקרי הכחשה והוא חלק עליהם דלא מקרי הכחשה. וע' יד"א ס"ק ס"ב שכ"כ משם הח"ץ וכ"כ השמ"ץ חא''הע סי' א' וע' למו"הר בס' צל הכסף ח"ב א"הע סי' ז' שכ"כ מסברא דנפשיה. ובהגהותי לס' עבודת השם א''הע סי' ט"ו דקט"ו ע"א אנכי העירותיהו דלא זכר דברי הכנה"ג והיד''א ועע"ש והן עתה אנכי הרואה להר"הג מוהר"אא ז"ל בתשו' כי באה בס' ישמח לב א''הע סי' טו"ב דע''ג ע"ד שכתב דלא מקרי זה הכחשה יעו"ש ובתשו' שהשבתי בחדש מנחם התר"סט

ז''ך אפי' בהכחשה גמורה כל שלדברי שניהם מקודשת גמורה היא לא גרעי הקידושין בעבור ההכחשה. מרן בתשו' א''הע סי' ב' ומוהרש"דם בסי' י"א וע' חתם סופר חא''הע סי' פ''ב. שערי רחמים סי' כ"ג

כ"ח שם בהגה מצאו כתוב בשטר וכו' כל זמן שאין השטר מקויים אין לחוש לקידושין. ומיהו כשיתקיימו החתימות ראוי לחוש להחמיר שיהיו ספק קידושין ואפי' יחזרו העדים ויגידו בפיהם לא הוי מקודשת גמו' מוהרי"בל ס''ד סי' ב' וכ"כ מוהר''אדב וכו'. כנ"הג הגה"בי ס"ק צ"ח וצריך לידע במ"ש דאפי' יחזרו העדים ויעידו בפיהם דלא הוי מקודשת גמו' הוא דוקא ס' מוהר''יבל בסי' הנ"ז אבל שאר פוסקים אשר הזכיר הכנ"הג ע"ז לא קיימי על דין זה אלא על עיקר הדין דכשיתקיימו החתימות ראוי לחוש להחמיר אבל דין זה דאם חזרו העדים דלא הוי מקודשת גמו' היא ס' מוהרי"בל דוקא ואיהו גופיה בסיג סי' ק"ד העלה דהוייא מקודשת גמו' וכן הסכימו הפוס'. ה' שמחת י''וט סי' ח'

כ"ט על תשו' הרש"בא שהביא מ' ב"י סוף הסימן על הטוען קדשתיך בפני פ"ופ ואפילו אומר שיש לו עדים חתומים בשטר ע' כנ"הג ס"ק ק''פג. וע' שמחת יו"ט סי' ס' דל"א

ל שם בהגה ודלא כמי שמחמיר. אפי' לדברי מוהרי"קו אם קודם שהובא השטר בב"ד אמרו העדים מבודין היינו אין דין שטר עליו. כנ"הג הגה"בי ס"ק כ"ג משם מוה"רח עובדיה ושאר פוסקים יד"א ס"ק פ"ג. וע' כפי אהרן ח"א א''הע סי' ה' מה שפלפל בדברי מוהרי''קא ומוהר"חש הללו והעלה שדברי מוה''רח עובדיה ושאר פוסקים שוק וכבר עשו מעשה רבני ירושלי תוב"בא בנדון מה שבא לידם שקודם הראות השטר ביבד אמרו העדים כי על שקר חתמו ובשעת מעשה הטמינם לראות הקידושין ולא היו הקידושין בעולם והב"ד בטלו הקידושין וא"חז שבא השטר לידם קרעוהו הב"ד. יעו''ש

ל"א ס"ה ש"ע המקדש בפיס"וע וכו'. אין לבטל הקידושין בעבור העדים שאינם לא במקרא ובמשנה ובד"א וכדברי מרן בח"מ סי' ל"ד דבאיסור ערוה יש לחוש ע' כנ"הג ס"ק ל"ה ישמ"ל א"הע סי' י"א ודלא כרב פוסק א' הוב"ד שם

ל"ב גויים פסולי עדות דאורייתא ננהו לכ"ע. כנ"הג הג"הט ס"ק כ"ג. וע' פני יצחק ח"א סי' ז' דע"ו ע"א וע"ד

ל"ג בזה"ז דאיכא רבים מבני עמנו שפותחין חנוייותיהם ביום השבת וקדש בפני ב' מהם אשה. כתבתי בתשו' שהשבתי בכסלו התר"סו דיש לחוש לקידושין יעו"ש וע' בסמוך ובתשו' שהשבתי בריש אדר א' התר''סח

ל"ד עד שהעידו עליו ששתה סת"י אינו נפסל לעדות רק מדרבנן. ה' החב"יב בתשו' כי באה בס' עדות ביעקב סי' טו"ב דל"ה ע"ד והבא"הט בס"ק ט''ו. וע' פני יצחק ח"ב דע"ו ע"ג על מאי דקאי מר במי שקדש אשה לפני העד ששתה סתם יינם הביא לנו משם רבני ע"הק ירוש' בתשו' כי באה בס' נדיב לב, ח"ב א"הע סי' ח' בדכ"ט שכתבו דכיון דמרן וב"ד וכמה רבני ישראל גזרו בחרם על השותה סת"י כמ"ש ה' שיו"ב ביו"ד סי' קכ"ד א"כ ה"ל עובר על החרם דפסול מדאורייתא ותלייא בפלוגתא דרש"י ור"ת יעו"ש. ולפי מ"ש אני עני בתשו' שם דכל היכא דלא ידע שע"יז נפסל לעדות אין לפוסלו. לא אהיה כובש תחת לשוני לומר דלבי נקפי לסמוך ע"ז ולהתיר א"א בלא גט ואין בידי ס' נדיב לב לראות הדברים בשרשן.