אבני האפוד חלק א קכח

שנאנסו לראות דמה פיסול שייך בזה דהא סוף סוף ראו הקידושין ואין זה אלא תורה חדשה וצ"ע עכ"ד וכבר נרגש הרב בחולשת הטעם וכתב דעיקר סמיכתו היינו על הטעם השני אך ראיתי לה' חק"ל בא"הע סי' ד' דמ"ו ע"א שחקר חקירה זו אם בא אדם לקדש בפני ב' עדים ואינן מתרצים להיות עדים על הקידושין כיון דעל ידם מתקיים ואין רצונם בכך וכתב דלפי מ"ש התוס' ישנים ביכרתות די"ב דבעינן כונה להעיד יש לדון דבע"כ לא יתכן כין דאין מכוונים להעיד וסיים דהגם דאכתי צריכה רבא מ"מ סניף להתיר הוי יעו"ש וע'פד יש ליישב ג"ך תמיהת הרב המגיה הנ"ל ואילו היה רואה הרב חק"ל תשובת הרד"בז הלזו ישיש כגבור דהאיכא גברא רבא דהעלה על ספר סברא זו. וע' בס' מטה נחם שם דנ"ד היה שלא היו חפצים העדים להעיד ובקשו לברח החוצה ומצאו הדלת סגורה ולא יכלו לצאת ולא חש הרב לבטל הקידושי' מטע"ז הגם שלא הביא תשו' הרדב"ז הלזו ושמה תראה דרמז לה' חק"ל למ"ש לעיל מזה לחלק בין עדי שמיעה לראייה יעו"ש

מט"ז שם בהגה כל עדות שלא נחקר בב"ד וכו'. עדות חידושי' אם צריך לקבלו בפני המקדש והמקדשת או בפני האשה או אפי' שלא בפניה. ע' כנ"הג הגה"בי ס"ק ע"ח ובאחרונים בח"המ סי' כ"ח. עין משפט לה' לה' מוה''רא הלוי ז"ל הנד"מ על ידי א"הע סי' ב' ובסי' י"ב. מוהר"דא בתשו' כי באה בס' ירך אברהם א"הע סי' ב'. פ"ת סקי"ד. מחנה אברהם סי' ב"ך אות טו"ב. עבודת השם א"הע סי' י"ד ד"ק. ומ"ש אני הדל בהגהותי שם דלרוב הפוס' האחרו' צריך בפני האשה ובפרט היכא דאיכא מערער וכל שלא נתקבל לפני האשה הוייא ס' מקודשת יעו"ש ובסי' ט"ו דקי"ג

י"ז שם בהגה עדי קידושין אמיץ ד''וח ע' כנה"ג הגהב"י סק'"ן שכתב דאם מה שבאנו להצריך בעדי גיטין וקידושין ד''וח הוא לחששת חומרא חיישינן לדברי האומרים דאין ד''וח בדיני גטין וקידושין יעו"ש שכ"כ מדעת עצמו ולהלן בס"ק ח"ן כתב משם מוהר"ש שלום בתשו' כ"י שכ"כ בשם ס' בעל ההשלמה דאפי' בדין מרומה לקולא לי"א דבעי' ד"וח וכבר נראה בעליל תשו' מוהר"ש שלום הנז' בתשו' הריב"ש הנד"מ בסי' י"ב י"ש וע' עין משפט א''הע ס' ב' וסי' י"ב באמ"ח ח"א אה"ע סי' יו"ד שערי רחמים סי' טו"ב דע"א ע"א. פני יצחק ח"ב דס"ט וח"ה סי' י"א ובס' מטה לחם א"הע סי' י"ט דל"ו הביא עוד כמה פוס' להלכה ולמעשה ע"ע ובתשו' שהשבתי בסיון התרס"ח

י''ח ע"כ לא נחלקו הפוס' אי צריך ד''וח אלא בשחזר בו העד אבל כל שלא חזר בו העד ממה שהעיד ועומד בדבורו הראשון לכ"ע הוייא מקודשת, בעי חיי א''הע סי' ט"ו. באמ"ח ח"א סי' יו"ד י"א וע' בס' מטה לחם שם דתמה מזה על ה' מצות כהונה סי' כ"ד שכתב להיפך והצ'"ע

י"ט אם כתוב בקב"ע אחר החקירה והדרישה כדחזי אין לומר שלא עשו ד"וח ואפי' אם יש עדים המעידים שלא עשו ד"וח אין להאמינם ודלא כהחכמים שטעו בזה

ישמ'"ל שם

ך שאלום ב"ד על הזמן ואמרו שאינם יודעים באיזה יום ובאיזה חדש ואח"ך חקרום ודרשום הב"ד הראשון וכיונו עדותם באיזה יום ובאיזה חדש אינו מועיל הגדתם דכיון שהגיד שוב אינו ח"ומ, מוה"רש שלום בתשו' הרי"בש הנד"מ סי' י"ב אך ה' מוה"רא קרשקש שם בסי' י"ג כתב דמהני ואעיקרא עדות הזמן אין לו עיקר בקידושין אמנם שניהם יחד הושוו דבעבור שלא העידו על הזמן לא נוכל לומר שעדותן בטלה יעו"שב וע' שערי רחמים בסי' כ"ג ובס' ישמח לב גאגין סי' י"א דכ"ד ע"א כתב דכשאמרו העדים על הזמן אין אנו יודעין תלוי במחלוקת אחרונים אי מהנו הקידושי' יעו"ש ובס' עולת איש א"הע סי' א' מטה לחם סי' י"ט ולפי האמור הנה מצינו לרבנן קמאי דנחלקו בזה. וע' מה שהארכתי בזה בתשו' שהשבתי בריש אדר א' התר"סח ושם כתבתי דיש בזה ס"ס להקל ולהחמיר י"ש

כ''א עדי גטין וקידושין ולאסר אשה על בעלה אם צריך שיעידו כאחד בב"ד כד"ן זה תלוי במחלוקת. דלמ"ד דכד"ן דמיין לענין עדות מיוחדת ה"ה הכא ולמ"ד דכד"מ דמו ה"ה הכא. כנ"הג הג"הט סק"לב מדעת עצמו ובח"מ סי' ל' הג"הט ס"ק נ"א כתב דכן מתבאר מדברי מוהרח"ש בא"הע סי' מ"ב וע' ירך אברהם סי' כ"ט בתשו' מוה"רש הלוי רבו שהביא שם וצרפו עם ספק אחר לעשותו ס"ס ע"ש וז"ל הרמ"בם בפ"ד מה' עדות עדי נפשות צריכין שיהיו שניהם רואים וכו' וצריכים להעיד כאחד ובב"ד אחד אבל ד"מ א"ץ לכך וכו' בעת שמעידין בב"ד בא אחר ושומעין דבריו היום וכשיבא העד השני לאח"ז שומעין דבריו ומצטרפין זע"ז ומוציאין בהן הממון עכ"ד. ונראה פשוט דבד"ן דבעינן שיעידו שניהן כאחד לאו למימרא דיעידו זה בפני זה בב"ד רק דיעיינו באותו מושב אחר שקבלו העדות מהראשון ולאפוקי דלא יהיה ביום אחר והרי בקדוש החדש דחמיר לן טובא דממנו יקבעו המועדות ויש בהן איסור כרת קי"ל דזוג שבח ראשון בודקין אותו ראשון ומכניסין את הגדול שבהן ומעיד ואח"ך מכניסין את חברו וכמבו' בר"ה דכ"ג וברמב"ם ה' ק"הח פ"ב דין, אלא ודאי דהכונה שיהיה באותו מושב וע' פני יצחק ח"ה סי' ח' דע"ק ע"ד. וע"ע לה' דברי שמואל חא"הע סי' ד' דקכ"ו ע"ג שעלה בדעתו לצרף ב' עדוייות אשר לא היו במעמד אחד ושוב בטלם מטעם אחר ולא זכר שר פקפוק זה.