אבני האפוד חלק א קכז

בדבר אנכי אמרתי דמו"הר לשיטתיה קאזיל במ"ש מקודם דה' ראש משביר בא"הע סי' ב"ך הוכיח דבסוף ימיו חזר בו מוהרש"ך ז"ל וסמך דעתו שלא לחוש לס' הס"מג אעיקרא וק"ל

ושוב מצאתי לה' חיים ושלום ח"א סי' ב"ך מדמ"ד ואילך שהאריך הרחיב בזה ואחר שהביא חבל נביאים דבהכחשת בעל דבר לא חששו כלל לקידושין בע"א ועמד ג"ך ע"ד הכנ"הג הנז' במה שכתב בשם מוהרש"ך דקאי בס' מוהרמ"פ דליתא להאי סימנא בדברי מוהרש"ך וגם במ"ש דמוהרח"ש ומוהר"ם מינן קיימי כוותיה דלא כן הוא וגם כתב דעיקר ס' מוהרמ''פ הוא מ"ש בסי' ל"ז דאין לחוש כלל כתב בדמ"ז ע"ב וז"ל ומ"מ לענין הלכה היכא דמקדש בע"א והאשה מכחשת מידי ספקא בפלוגתא דרבוואתא ל"ן לדעת ה' מוהרמ"פ וכו' וגם ראיתי להכנ"הג שם שהביא ס' מוהר''שך ומוהרח"ש ודעמייהו דקיימי כוותיה וכו' עי"ד ומכח זה תמה על הרב"ד בסי' ה''ד שהזכיר דברי הכנ"הג אשר המציא מחלוקת זה בס"ק י"א והזכיר לס' מוהרמ"פ הלזו עם שלמים וכן רבים דקיימי בסברתו ה"ה מוהרש"ך ומוהרח"ש ודעמייהו וכו' יש"ב. ודבריו תמוהים ואחר נ"ער אנא דאמרי דהכנ"הג לא סייע לס' מוהרמ"פ כי אם מתשובת מוהרש"ך דוקא ותשו' מוהרח"ש ומוהר"ם מינץ לאו לענין זה הביאם רק לומר דחשו לס' הסמ"ג בקידושין בע"א אבל לא היכא דאיכא הכחשה דוק שם בדברי הרב וא"כ איה איפה השלמים וכן רבים דנגררו אחר ס' מוהרמ''פ היכא דאיכא הכחשת בעל דבר ותבנא לדמעיקרא דלא נשאר רק סברת מוהרמ"פ לבדו ומסופקת והנסתרת ממקום למקום וכנז' וצדק מו"הר מוהרא"ג במאמרו ששום מורה לא יחוש לס' זו. ובפרט דכי אתינן להכי איכא ס"ס וכמ"ש מוה"ר ב"ד שם וע"ע למו"הר בס' דברי שמואל סי' ד' דקכ"ו ע"ג סני יצחק ח"ה ס' ט'

ט שם ואין חילוק בין אומר העד שנקדשה לפניו לבד או שאמר שנתקדשה לפני ב' ע' כנ"הג הגהב"י ס"ק ב"ך ובס' חיים ושלום שם דמ"ג. צל הכסף שם דמ"ח ע"ג ובתשו' שהשבתי בסיון התרס"ק

י שם בהגה וכן אם קדש לפני ב' והא' מהם קרוב הוי כמקדש לפני ע"א ע' ח"מ וב"ש ויד"א הגה"ט סק"ה והגהב"י ס"ק כ"א. פ"ת סק"ח אור לי סי' ע' אות י"ג י''ד וכ"א ובדע"א ע"ד. וע' עבודת השם א''הע סי' י"ד דק"ד דרצה לפרש כונת מור"ם דאיירי דהקורבה היא בין העדים ולא לבע"ד. ולענין הדין הסכים הרב שם דאף הסמ"ג לא אמר אלא במקדש לפני ע"א לבד אבל היכא שמצטרף עם הפסול והקרוב כלא חשיב יעו"ש ואני הדל בהגהותי שם הנה הבאתי דכ"כ ה' אביעד שר שלום והו"ד בס' פחד"י מע' הק' ד"ץ והרב המחבר שם

י"א ס"ג ש"ע צריך שיראו המקדש והמתקדשת וכו'. ע' כנ"הג ס"ק ל"ג ול"ח. יד"א ס"ק כ"ט ול"א באר מים חיים ח"א חא"הע סי' יו"ד י"א י"ב. דברי שמואל סי' ד' דקכ"ו ע"א אם הדרך א"הע סי' א'

י"ב ע"כ לא קאמר הרש"בא הכי אלא דוקא היכא דברור לן שלא ראתה כגון שהכמין עדים וכו' אבל אם היו במקום שנראים ורואים הסברא האמתית היא. שכמו שהם ראו אותה אך היא ראתה אותם ושוב אינה נאמנת לומר שלא ראתה אותם מוהר"א קובו ז"ל (בע"ס חיי אברהם) בתשו' כי באה בס' באמ"ח ח"א חא"הע סי' י"ב

י"ג ס"ד ש"ע קדש בפני עדים אפי' לא אמר אתם עדים מקודשת. אם העדים לא כיונו להעיד ולא הובאו שמה לשם עדות כתבו התוס' ישנים בכריתות די"ב ע"ב דאין בעדותן כלום. יעוין בפ"ת סקי"א מ"ש משם פמ"א והפ"מ דסברה זו דחאוה מהלכה וע' ישמח לב סי' י"א דכ"ד ע"א עולת איש א"הע סי' א' וע' בס' מטה לחם הנד"מ בסי' י"ט דל"ו דאסף וקבץ הפוס' המדברים בע"ז ראשונים כמלאכים ואחרונים והעלה דסברה זו אין לצרפה לספק אסי' דאיכא ס' אחריתי רק לסניף בעלמא ואפי' לסברה זו היינו כשעבר זמן רב והיינו לפחות שנה יעו"ש

י"ד שם בהגה וצריכין העדים לראות הנתינה וכו' ע' ב"ש בסק"יג שכתב דבדברי המרדכי פ' האומר מבואר דאי איכא הוכחה יכולין להעיד כאילו ראו גוף המעשה וע' יד"א הגהב"י ס"ק ל"ג ול"ה בני אבניהם סי' י"ד. וע' פ"ת סק"יב מ"ש משם ספר המקנה והחת"ס דלא פליגי וע' עולת איש שם וע"ע מטה לחם שם שהביא ס' הפוס' בזה והעלה דמספק מקודשת לא נפקא וע' בתשובה שהשבתי בחדש מנחם התרס"ט

ט"ו מי שלקח עדים לקדש אשה ואנס אותם ע"י גויים שיהיו עדים לא מהני דהגע עצמך שבא לקדש אשה בפני עדים וגם אומרים אין אנו רוצים להיות עדים ומיד נתן הקידושי' ליד האשה הנאמר שהיא מקודשת? אלא כיון שהוא יודע שאין רוצים להיות עדים לא חששו להם משום קידושין וכו' ותו כיון דהוא עשה שלא כהוגן שאנס עדים לקדש אשה בפניהם נעשה בו שלא כהוגן ואפקיעיניהו לקידושי' מיניה וכו' והוי יודע שעל טעם זה האחרון אני סומך. הרד"בז בס' דברי דוד סי' נ"ב וכאשר ירדף הקורא' בדברי הרב לבבו יבין דהטעם הראשון שהוא מפני שאנס את העדים לא הונח לו דמה בכך הרי המה ראו המעשה ומה שראו בעיניהם יבאו ויגידו ולא סמך רק על טעם האחרון דכיון דהוא עשה שלא כהוגן אף אנן נעשה בו שלא כהוגן ובכן סרו מהר תלונות המ"כ שהביא ה' המגיה שם שכתב ע"ד הרד"בז וז"ל לא ידע טעם בדברי הרב למה פסל קידושין שנעשו ע"י עדים