אבני האפוד חלק א קכו

הנד"מ בד"ק ע"ב ואילך ומ"ש אני הדל לקמן סי' קנ"ה ב' שם בהגה ואומרת שלא כיוונה רק לשחק בעלמא. ע' ח"מ לקמן סק"ד וב"ש סק"ו. ומ"ש אני הצעיר בתשו' סיון התר"סח

ג' שם בהגה היה חייב לה מעות וכו' וזרקה היא המעות מידו וכו' אפי' לא זרקתן מיד כל שיש אומדנא דמוכח אחר הקידושין שלא נתרצית מתחילה מהני ואין קדושיו קידושין. פוסק א' הוב"ד בס' עולת איש הנד"מ א"הע סי' א' ותמה על ה' שערי רחמים סי' כ"ב שנראה מדבריו להיפך יעו"ש

ד ס"ב כ"ע המקדש שלא בעדים ואפי' בע"א אינם קידושין עי' כנה"ג הגהב"י סק"יא שכתב משם הפוסקים דס' הסמ"ג המחמיר בקידושי ע"א דחאוה כל הפוס' ובטלה דעתו אצל כל הרבנים האדירים ושכן פשט המנהג בכל בתי דינים יעו"ש. ולפום ריהטא נראה דלדידן דקבלנו הוראות מרן ז"ל אין לחוש כלל וכמו שכ"כ הר"הג חק"ל ז"ל באה"ע סויסי פ"ד. אולם אחריו לו' קם מר נכדו התייר הגדול מוהרח"פ בס' חיים ושלום ח"א סי' ב"ך וכתב משם ה' מוהריט"א בתשו' בירך משה סי' ל"ה ובס' שמחת י''וט סי' י"א שכתב בנד"ז בעצמו שלא להקל דלענין איסור ערוה אין לנו לילך אחר דעת מרן להקל וכן העלה איהו גופיה לענין הלכה יעו"ש בד"מג ואחריו בא שאר בשרו הרב המפור' מוהר"מ חזן ז"ל וחד''ד ותי"מה ע"ד מוהר''חפ וגם על ה' ערך השלחן דנגררו אחר קבלת מוהריט"א ולא היא דהרב לא ירד למנין ולא הביט עין דרובא מהפוס' קיימי כסברת מרן ורובא דאורייתא ואי הוה דייק ודאי דגם איהו היה מודה דאף באיסור ערוה פסקינן כוותיה וכמו שמפו' יוצא מדברי מוהרי"טא עצמו בס' ברכות מים דק"ב ע"ב והביא דברי מוהרמ"ח הנ"ל מו"הר בס' שער אשר ס' כ"ט אך מני"ר הוכיח במישור דאילו לא היה עוד בנ"ד ספקא אחריתי ראוי לחוש למיעוט לולא כי בנ"ד היה עוד ס"ס יעוש"ב והדברים האלו ממשמשין ובאים דלא רצה לסמך עצמו אדברי הכנה"ג הנז' שכתב שנתפשט המנהג בכל בעלי דינים כי איהו קי"ל או ס"ל דאין כאן מנהג בכל העיירות ואפי' באזמיר דהוא אתריה דמר הכנ"הג נראה דלא הוה בריר להו המנהג. וזה שלא כמו שהבין מו"הר בס' דברי שמואל דקכ"ה ע"ד בדברי ה' ראש משביר ס' ב"ך דאף אם לא היה בנ"ד ס"ס היה מתיר מכח המנהג דע"א בקידושין לאו כלום וע' בספרים שציין מר ידידינו הח' המגיה נר"ו בס' דב"ש שם. וע"ע לרב רחומ"אי סב"ק כמוהר"יץ אבועלאפייא נר"ו בס' פני יצחק ח"ב דע"ה וח"ה סי' ט' שעמד בזה והביא דברי רבני מערב דאיכא דסברי הכי ואיכא דסברי הכי והעלה דתפסינן לחומרא כהוראת הגאון מוהרי"טא אם לא היכא דאיכא ריעותא אחריתי י"ש ובס' ישמח לב סי' י"א דכ"ג ע"ד

ה מפורש יוצא מדברי הרמב"ן והרא"ה שהובאו בשיטה מקובצת לכתו' דב"ך ע"ב דר"פ דחייש לקידושי ע"א הוא מפני שסובר דהי"ל כשאר איסורין דע"א נאמן באיסורי' מדאורייתא ומינה דהפוס' דפסקו כוותיה חששא זו דקידושין בע"א הוא מדאורייתא וכן ראיתי בס' ע"הש דמייתי הכי מתשו' הר"י בן הרא"ש. מ"מ אנכי הרואה בתשו' התשב"ץ והב"ח ומרן מוהריק"א ומוהרימ"ט ומוה''רי אירגאז ונו"ב דלפום דעתייהו דרבנן אילין עיקרן של קידושין אפי' מאן דחייש להו אינן אלא מדבריהן. הג' מו''הר בס' שער אשר שם. אמנם ה' כפי אהרן בח"א חאה"ע סי' ד' עמד בזה באורך והעלה דיש ויש פנים הנראים דהרא"ם דמחמיר בקידושי ע"א מדאורייתא קאמר ושכן הסכימו ח"ור תונס כמבואר בס' משכ"הר מע' ק' או"ל ומי יקל ראש נגד המלכים האדירים ואין ספק דצריך להחמיר את"ד י"ש

ו אפילו למאן דחושש לקידושין בע"א אם היה המקדש קטן לכ"ע אין חוששין. הכנ"הג הגהב"י ס"ק כ"א משם מוהר"א מוטאל ז"ל. ואנכי לא ידעתי הבינהו דלא היה צריך הכת'וב לאמרו מאחר דקי"ל קטן שקדש אפילו בפני עדים גמורין אין קידושיו קידושין לא מדאורייתא ולא מדרבנן וכמ"ש מרן בסי' מ"ג והוא הלכתא פסיקתא ולא רבו עליה וכ"ש בע"א וצ"י

ז גם הסמ"ג דמחמיר בקידושי ע"א בקידושין דרבנן יודו דאין לחוש כמ"ש הפ"מ ח"ב סי' ד'. מו"הר בס' צל הכסף ח"א סי' ח' דע"ו

ח שם בהגה אם אחד מכחיש העד אין לחוש כ"כ הר"בי משם הרש"בץ דכ"כ לדעת הס"מג וכ"כ כל הפוס' זולת מוהר"מ פאדוואה בתשו' סי' ל"ב חוכך להחמיר בהכחשת בעל דבר גם בזה. ע' ח"מ סק"ד. כנה"ג הגהב"י סק"ז. יד"א סק"יג. פ"ת סק"ה. וז"ל מו"הר בס' צל הכסף שם כל כי האי מילתא דכל הפוס' ראשונים ואחרונים כולם פה אחד פסקו דע"א בהכחשה לאו כלום הוא ולא נמצא מי שהחמיר בדבר זולת הך סב' יחידאה דמוהר"מפ ואף סברא זו בפלוגתא מתנייא דלהח"מ איתיה בחזרה מסי' ל"ב נסי' ל"ז לא אאמין ששום מורה יחוש לסברא זו שהוא נגד התורה כולה והרב"ד בא"הע סי' כ"א ומז"ה בס' צרור הכסף סי' ו' נראה מדבריהם דלא חשו כלל לקידושי ע"א בהכחשת האשה עכ"ל ואני הייתי תמיה עליו טובא איך לא נתן אימין ששום מורה יחוש לזה מאחר דראינו רב ורבן בישראל גדול שמו הוא הקדוש מוהרש"ך ז"ל שסובר דגם בהכחשת האשה חיישינן לס' הסמ"ג וכמ"ש משמו הכנ"הג בהגהב"י סקי"א וז"ל ואם בנדון מוהרש''ך היתה האשה מכחשת נקיטינן מדבריו דאפי' במקום הכחשה חשב לס' הסמ"ג שלא כדברי הרש"בץ יעו"ש והתימא רבתי שהוא עצמו ציין מקודם ס"ק זה של הכנ"הג. אך לאחר שנתיישבתי