אבני האפוד חלק א קכד

ואף גם זאת על הרב"י נמי היה קשה שהשוה דעת הר"אש לדעת הר"מה וכ"מש דאכתי גבא טורא בינייהו דלדעת הר"אש כל שנתרצה האב הוו קידושין למפרע משעת נתינה וכמ"ש בפסקיו סי' ו' ואילו הר"מה ס"ל דחיילי הקידושין משעת שמיעה משמע דלא חיילי מקודם וכמ"ש ה' ב"ש בס"קיח וכבר ראיתי להכנ"הג בהג"הט סק"טוב שהביא משם מוהר"שך שכתב דתיבות משעת שמיעה הכתו' בדברי הרמ"ה הם ט"ס דגם דעתו הוא דחיילי למפרע וע' יד"א ס"ק טו"ב והרב אמרות טהורות דנ"ט קיים הגרסה ופרשה בדוחק דגם דעת הרמ''ה הוא דחיילי הקידושין למפרע ע"ע

ח סי"ב ש"ע קטנה שקדשה עצמה למי שגילה האב וכו' הרב"י כתב על דין זה שהוא מדברי הר"מה ורבים קמים עליו דהיינו עובדא דתלמודא קידושין דמ"ה בההוא גברא דהוה אמר לקריבאי דנחלקו אביי ורבא. ע' ב"ח. ח"מ. כנ"הג הגהב"י ס"ק כ"ד. יד"א ס"ק כ"ג. רב א' בתשו' מכת"ל סי' ד' וה' מכת"ל שם ירד להציל למרן ב"י וכתב דאינו ענין דין זה לההיא עובדא דהתלמוד ועובדא דתלמודא השמיטוהו הפוס' ואין לנו עליהם אלא תרעומת יש"ב וע' אמרות טהורות ד"ס

ט סי"ד ש"ע ומ"מ אין לאוסרה עליו משום דתחשב כפנויה ועומדת אצלו בזינות. הרב מנחם מיוני הביאוהו התוס' בקידושין דמ"ה ע"ב כתב דאסורה להיות אצלו שמא קדשה אביה במקו"א וחלק עליו ר"ת והובא בב"י. וכתב ה' חק"ל בא"הע סי' כ"ה וז"ל וכשאני לעצמי תמה הדבר להתיר במקום ערוה דעם שר"ת והר"אש והטור מתירין הנה ראיתי בחידושי הרמ"בן והריטיב''א וה"רן בהלכות הביאו מחלוקת זה והעלו דראוי להחמיר ואיך אנן יתמי דיתמי לא ניחוש להחמיר במקום ערוה ע''כ ואין בידי חידושי הרמ"בן והריט"בא שציין כי אני רואה מבוכה בזה דהיד"א בהגהב"י ס"ק נ"ב הביא משם התשב"ץ בח"ג סי' קע"ח שכתב משם הרמ"בן והרש"בא דהסכימו לדעת התוס' דלא חיישי' שמא קדשה אביה. ובאמת דהכי כתיב בתשו' הרשב"ץ בשרשה. איברא דבח"ב סי' פ"ו כתב להדייא היפך זה וז"ל והרמ"בן חוכך להחמיר אם האב הוא חי עי"ד והרגשה זו הבליעה בנעימה היד"א שם במ"ש וע' בח"ב סי' פ"ו ומי שיש בידו הספרים הנז' יעיין הדברים בשרשן וידע דבר מי יקום וע' רוח חיים אות ב'

י סכ"א ש"ע האב שאמר קדשתי את בתי וכו' אסורה וכו'. ה"ד כשאמר קדשתי את בתי בפני פ"ופ אבל אם אמר סתם קדשתיה ולא פירש לפני מי ומי ועתה אין האב לפנינו לשאל הבת מותרת מוהר"י סאמון זל בתשו' כי באה בס' חקרי לב א"הע בהשמטות סי' פ"ג. מיהו הרב המחבר שם בסי' פ"ד חלק עליו וכתב דאפי' לא אמר בפני עדים עכ"ז אסורה והגם שמצא עזר לס' מוהר"ים מתשו' ה' פני יהושע א"הע סי' י"א עכ"ז זו הלכה העלה דס' ה' פנ"י היא יחידאה דהח"מ והב"ש והטו''ז ומוהרי"בל קיימי לעומתו יעו"ש

י"א חזר האב ושדכה לאחר באמרו שמה שאמר בתחילה שקדשה היה שקר ודבר כזב ונתן אמתלא דמה שאמר בתחי' שקדשה היה להתפאר מותרת לשוק. מוה"רי סאמון שם והרב המחבר שם בדק"עט ע"ד הסכים עמו לזה בצירוף דכיון דמתחי' אמר סתם קדשתיה והוא יכול לפרש דבריו לומר דהקידושין לא היו בפני עדים יש להתיר יעו"ש וע"ע יד"א סי' מ"ז הגה"טו סקי''וד

י"ב סכ"ח בהגה ול"ן דדוקא תכ"ד וכו' כונת מו''רם מבוארת דכדי שלא יסתר הדין שכתב מרן בסעי' כ"ה בשם הר"ן הוכרח לאוקמי דהיינו תכ''ד וכו' וע' ח"מ ס"ק מ"ה. יהב"ש בס"ק נ"ב הביא דעת הלבוש והט"וז דאפי' לאחר כ"ד וע' יד"א הגה"בי סק"ד מה שרמז בזה. פ"ת סק"יד. מוה"רי סאמון בתשו' חק"ל סי' פ"ג דק"עו והרב המח' שם סי' פ"ד דק"עז

סימן ל"ח

א ס"א ש"ע המקדש על תנאי וכו'. המקדש את האשה וא"ל הרי את מקודשת לי לשלשים יום ולאחר ליה הרי את מותרת לכל אדם ע' כנ''הג הג"הט סק"א. יד"א סק"א בא"הט סק"א מחזה אברהם סי' ב"ך אות י"ד. ראש משביר ח"א חא"הע סו''סי מ"ז. חיים ושלום ח"ב סי' ל"ד פתחי תשו' סק"א. תעלומות לב ח"א סי' א' וח"ג סי' מ"א ע"ב

ב ס''ב ש"ע ואם חסר התנאי אחד מהם הרי התנאי בטל וכו' בגילוי דעת אי דמי לתנאי ובעינן תנאי כפול או"ל ע' כנ"הג הגה"בי ס"ק טו"ב ובתשו' שהשבתי בחדש שבט התר"סט אודות קידושין שבעת נתינת הטבעת לידו אמרה לו הנערה איני מקבלת טרם שתשאל רשות מקרובותיך הוא ענה כי זהו ענין שלו וא''חך הסכימה לקבל כסף קידושיה ושוב חזר בו המקדש על שקרוביו מיחו עמדתי בענין זה וכתבתי דאינה צריכה גט הגם שלא כפלה התנאי כיון דאיכא הכא גילוי דעת וגם מטעמים אחרים י"ש

ג ס"ד ש"ע י"א דל"ב שיהיה בתנאי ד' דברים וכו' נערה שהיתה משודכת לאחד ובא איש אחר ונתן לה כסף בתורת קידושין ואיש אחר הנמצא שם אמר קומו לה דישארה איל אוטרו נובייו' והיא ענתה ''אנסי קי סיאה'' ע' למ"מ בס' צל הכסף ח"א סי' ט' שכתב דלסברת האומרים דל"ב משפטי התנאים רק מצד חומרא היא מקודשת מדרבנן וכל דאיכא ספקא אזלינן ביה לקולא י"ש ועמ"ש ע"ד אני עני בתשובה שם

ד סיו"ד ש"ע אמר ע"מ שיאמר הן וכו' ולכן לעולם הוי ספק עד שימות האב. הם דברי הרמ"ה שהביא הטור