אבני האפוד חלק א קכג

איך שיהיה לא יצאנו מהמבוכה בדעת הרמ"בם למען דעת מאי דעתו בבירור ונשאר לנו ס' הא כא מ"ד שהביא הר"ן דפסקי כר"ה דנתקדשה ונשאת שלא לדעת אביה קידושיו קידושין וכ"ד הרש"בא בתשו' הנז' דנגרר בתר דעת הרמ''בן והרי"בש בסי' קצ"ג כתב דכן דעת ר"ח דהוו קידושי ודאי וכ"ד הרש"בץ בח"ג סי' קע"ח והרש"בש בנו בסי' תק"עד רמזם הי"דא בהג"הט סק"ב וקיהבי טעמא למלתייהו דבשתיקה אחת אמרינן מרתח קרתח חבל בתרי זמני לא אמרינן שישתק כ"כ והן הנה דברי רבא בש"ס ליתובי דעתא דר"ה ואחד הבן ואחד האב לא בא בפיהם דברי הש"ס רק פסקו כן מבלי עלות על שפתם טעמא דש"ס (וזאת אות ומופת דאינהו נקטי בדעת הרמב''ם דפסק כר"ה ודלא כהר"ן והכ"מ שם דס"ל דפסק כר"י דאי הכי איך פסקו את דינם בסכינא חריפא היפך דעת הרמב"ם דהוא מארי דארעא דדהו מבלי עלות על שפתם דבר כזה) ולעומתם קאי מרן בש"הט דס"ל דאפי' נתקדשה ונשאת שלא לדעת אביה אע"ג דאיכא הכא תרי זמני שתיקה הקידושין אנן כלום וכדאמרן ותבט עיני להב"ש בסק"א שהצ"ע על מרן ז"ל איך פסק בפשיטות דלא הוו קידושין היפך דעת הפוס' הנ"ל ואף גם זאת תמה במ"ש הרב"י דלהרא"ש הי"ל גירסא אחרת בש"ס דמנ"ל הא אלא נראה דגירסתו כגירסא שלנו בש"ס וכו' עי"ד והן לצדק דקושייא קמייתא קשיא אבל במה שהשיג על הרב"י דמנ"ל עני אומר דתרוייהו דינא קבעו דהמדקדק בדברי הב"י כשהביא לשון הרא"ש סיים וכתב ולכך לא כתב הרי"ף הך פלוגתא דר"ה ור"י (דהיינו פלוגתא קמא) משמע מזה דליכא בש"ס אלא חדא פלוגתא ובעבור זה קאמר מר דהיה להרא"ש גירסא אחרת בש"ס אבל בהרא"ש שלפנינו כתוב ולכך לא כתב הרי"ף הנהו תרי פלוגתייהו דר"ה ור"י ע"כ מוכח דהיתה לפני הרא"ש כגירסא שלנו ומ"מ בין הכי ובין הכי לא גילה דעתו הרא"ש בזה וע' בא"הט ס"ק י"ד מ"ש בזה

ואילו לא היה אלא דעת מרן לבדו הנצב נגד כל הראשונים הנ"ל הייתי אומר דאין כאן מחלוקת ומר אמר חדא ומ"אח ולא פליגי דהראשונים הנז' קיימי על שיטת הש"ס דאיכא שמיעה בנתיים דנתקדשה ושמע אביה ואח"ך עמדה ונשאת ושמע אביה דבהא נחלקו ר"ה ור"י אי בתרי זמני אמרינן דשתיקתו הוי דמרתח קרתח או פייוס ופסקו הפוס' כר"ה דבתרי זמני לא אמרינן דרתח אלא דודאי נתרצה. אולם מרן הקדוש בשלחנו מיירי היכא דליכא שמיעה בנתיים רק דבפ"א שמע דבתו נתקדשה ונשאת דכיון דליכא אלא חדא שמיעה אמרינן מרתח קרתח ואין הקידושין מועילין וחילוק זה הנה בא בתשו' הרש"בץ סי' קע"ח שם אשר לפי חילוק זה נתפשטו כל הקמטין. אך כיון דאכתי מידי פלוגתא לא נפקא. לא הועלנו כלום אביו הר"אש וכו' והאמת דהאיכא הר"ן ומוהרם אלשקר דהבינו בדעת הרמ"בם דס"ל דאין כאן קידושין וכנז'. מצורף לזה. דהרש"בץ גופיה שם שכתב דבנתקדשה ונשאת שלא לדעת האב דהקידושין חלין סיים וכתב דמ"מ אין דעת הרי"ף ז"ל ברור בזה. אשתכח השתא דהיכא דהנתקדשה ונשאת בלתי ידיעת אביו אע"ג דהיתה שמיעת האב בנתיים ושנתק בתרוייהו עכ"ז מידי פלוגתא לא נפקא והרי היא ספק מקודשת

ה שם ש"ע ואפי' נתרצה האב בפירוש אחר הקדושין. זוהי ס' הרי"ף ורבים אשר אתו דס"ל דלא מהני רצוי האב ואפי' נתרצה בפירוש אך אם בשעת הקידושין נתרצה האב אי מהני לדעת הרי"ף ודעי' במחלוקת הוא שנוי בין הר' והריב"ש וכמ"ש בב"י. ומ' כנ"הג הגהב"י ס"ק י"ט שהביא משם מוהרימ"ט בחידו' לקידושין על הרי"ף דהאריך בס' המפרשים והכריח דריצוי מעיקרא מהני גם לס' הרי"ף ודעי' וע' יד"א ס"ק ח"י מה שרמז לזה וע' אמרות טהורות מה שפלפל בדברי מוהרי"מט והר"ן. ורב אחד בתשו' כי באה בס' מכתם לדוד א"הע סי' ד' עמד בזה באורך והעלה דלכ"ע ריצוי דמעיקרא הוי ריצוי ומיהו בעינן שעשה מעשה הניכר דשמח וכגון שאכל מגדנות וקבל ברכות הנצבים עליו שהיו אומרים לו בס"ט וכמ"זט והסכים עמו ה' המחבר שם

כל שהאב עמד לימין בתו הקטנה בשעה שנתקדשה ואחר שקדשה טעם אחת נפל מידה הטבעת והמקדש ואחיו חפשו אחר הטבעת עד שנמצא וחזר וקדשה והאב עודנו עומד שם אין לך נתרצה האב גדול מזה. הרב הנז' בתשו' מכ"תל שם

ז שם ש"ע וי"א שאם נתרצה האב כששמע הוו קידו' משעת שמיעה. הבא''הג רמז דזוהי דעת הטור בשם אביו הרא''ש וכו' והאמת דכ"כ הרב זל דה''ראש והר"מה אמרו דבר אחד אבל כשנדקדק נראה דאין כן דעת הטור וז"ל קיצור פסקי הר"אש בפ' האיש מקדש סי' ו' קטנה או נערה שקדשה עצמה בלא דעת אביה אינו כלום וכו' ואפי' נתרצה האב אח"ך וכ"ש אם מת ע"כ מבואר שדעתו כדעת הרי"ף וכבר ידוע דפסקי הר"אש עשאם בנו הטור ומי לנו בקי במילי דאביו יותר ממנו ומוכרח דהבין דמ"ש בפסקיו דתמה על רב אלפס היינו דתמה עליו אבל לענין הלכה אה"ן דס"ל כוותיה ולפ"ז מ"ש בטור דא"א הר"אש תמה על הרי"ף שכתב אפי' נתרצה האב וכ"כ הרמ"ה וכו' ואם נתברר שנתרצה כששמע הוו קידושין משעת שמיעה וכו' אינו מדוקדק דמשמע דהר"מה והר"אש כחדא אזלין וכחדא שריין וכמו שהבין הר"בי ז"ל ולפי דעתו בסידור קיצור פסקי אביו הרא"ש הא ליתא דאילו הר"אש לא אמרו אלא בדרך תמיהה ולעיקר הדין ס"ל כהר"יף ואילו הרמ"ה פליג עלייהו בהחלט