אבני האפוד חלק א קכא

לגירושין מתנייא דשליח עושה שליח אבל לקידושין דוקא המקדש עצמו עושה שלית דהא איתקש יציאה להויה ואין הקש למחצה וכמו שכ"ר להב"ח שהק' כן והציע וה"ד בה' עצמות יוסף פ"ב דקידושין והסכים עמו

ובהורמנייהו דרבנן נלע"ד ליישב דע"כ לא נחלקו הנך רבוואתא אי שליח א' עושה ב' אלא דוקא כשהמקדש עשאו שליח בסתמא ולא נתן לו רשות שיעשה שליח אחר ובזה נחלקו דלחד מ"ד אם מסר לו הכסף יכול גם הוא לעשות שליח אחר מבלי רשותו ולמ"ד אינו יכול לעשות שליח ב' אפי' מסר לו הכסף אבל כל שפירש להדייא דיעשה גם הוא שליח אליבא דכ"ע יכול לעשות שליח אפי' שלא מסר לו מאומה ובהא מיירי הש"ס דשליח עושה שליח וק"ל

וכמעט שעברתי בדברי המרדכי דפ' האיש מקדש ראיתי דמתבאר שם כן דע"ד הש"ס דקאמר מלמד שהשליח עושה שליח כתב וז"ל ואפי' לרש"כג דאמר בפ' כל הגט דבין א"ל הולך גט זה ובין א"ל את הולך דאין השליח עושה שליח דקסבר קפידא היא אבל נתן לו רשות לעשות שליחותו מודה הוא דעושה שליח ע"כ ישוב בהגה הביא פסק ה' הקדוש מרדוש דהעושה שליח לקדש לו אשה ונתן לו הטבעת לקדש דאפי' איתניס בדרך אינו יכול לעשות שליח אחר משום דמילי ננהו ואי איהו קאי גם בנתן לו רשות המקדש לא הי"ל להביא פסק הקדוש כאילו חדשות הוא מגיד רק הי"ל לכתב אבל הקדוש מרדוש פסק וכו' אלא ודאי ש"מ דלא נחלקו הפוס' אלא היכא דהמשלח לא גילה דעתו דאז אף שמסר לו הטבעת לא מהני ולס' הי"ח כל שמסר לו הטבעת מהני אבל כל שהמשלח נתן לו רשות לעשות שליח אחר או על איזה אופן שיהיה יכול לעשות שליח והשליח לשליח כיון דגם השליח ב' הו"ל כאילו הוא שלוח מהמקדש הראשון ושוב מצאתי להרב החינוך ס' כי תצא סי' תק"נב שכתב וז"ל אדם עושה שליח לקדש לו אשה בין אשה ידועה בין אשה סתם וכן השליח עושה שליח והב' ג' וכן עד כמה אם ציוה המקדש בזה ע"כ וכתב ה' מנחת חינוך וז"ל ע' בסי' ל"ה דמבוארים שם שיטות אלו ושם לא זכר ציווי המשלח ע"כ ולדידי הדברים פשוטים כמו שאמרתי

ב סי"ו ש''ע מי שקדש ע"י שליח לא יקדש פ"א בשעת חופה וכו' דין זה שרשו הוא מדברי התשב"ץ קטן הו"ד ביתה יוסף בסי' ל"ה. ובדברי הריב"ש סי' פ"ב כתוב לאמר כי החכם ר' אפרים וידל אמר שצריך לקדשה שנית והריב"ש חלק עליו אמנם סיים וכתב דבולאנסיאה נהגו לחזר ולקדש בשעת נישואין מטעם אחר י"ש והו"ד הריב"ש אלה בב"י סי' ל"ד. ומור"ם ז"ל לעיל סי' ל''ד ס"ג כתב דאפי' אם קדש אשה מזמן ארוך חוזר ומקדש אותה תחת החופה כדי שיהיו הקידושין סמוכין לברכה והיינו מנהג באלאנסיאה שכתב הריב"ש וכמו שציין להריב"ש בסי' פ"ב. אך ראיתי להב"ש שם סק"ו דע"ד מורם שסיים בדברו. וע' לקמן סי' ל"ז כתב דכונתו דשם פסק דהמשלח לא יקדש אותה אחר שקדש השליח וכאן כתב דחוזר ומקדש וחילק ידע דבסי' ל"ד קיימינן בקידושין ע"י עצמו אבל בסי' זה דקיימינן בקידו' ע"י שליח חיישינן טפי שיאמרו קידושין ע"י שליח לאו קידושין הם ע"כ וע"פ חילוק זה הטיל שלום בין מור"ם למר"ן וכן חילק ה' נחלת שבעה במחודשים לסי' י"ב אות י"ד ולפ"ד צריך לומר דמ"ש שם מור"ם בסי' ל"ד היינו דברי עצמו ואין הנה דברי הריב"ש דאילו לדברי הריב"ש אפי' בקידושין ע"י שליח קאמר דמנהג ברצלונה דחוזר ומקדש ויעו' להרב"ד בא"הע סי' כ"ה מ"ש ע"ד הב"ש

האמנם ראיתי לה' פרי הארץ חא"הע סי' א' דרוח אחרת איתו בדברי מור"ם דנשאל על מנהג ירוש' שנוהגין בקידושין ע"י שליח דחוזר. ומקדש החתן בעת כניסתן לחופה דאיך הניחו להנהיג מנהגם בזה כס' מור"ם סו"סי ל"ד היפך דברי מרן הקדוש בסי' ל"ו ואחר שכתב דדברי מרן הן הנה דברי התשב"ץ והריב"ש כתב לקיים המנהג בב' חילוקים האחד דמרן מיירי היכא דאיכא עדים במקום הבעל שקדשה או שהביא שמר חתום אבל בדליכא חד מהני גם מרן אזיל ומודה לס' הריב"ש דלרווחא דמילתא צריך לחזר ולקדש והכריע הדבר מדברי הריב"ש בעצמו וכתב דלפ"ז בדאיכא עדים או שטר כ"וח בודאי דא"ץ לקדש פ"א. החילוק הב' דמנהג ירוש' משיך ואזיל ממנהג באלאנסיאה דכתב הריב"ש וע"כ ל"פ מרן דא"ץ לחזר ולקדש רק במקומו שנהגו שלא לקדש בשעת נישואין אבל לבני ירוש' דנהגו לקדש בשעת נישואין ואם לא יקדש יחשבו העולם שאינה מקודשת כל כי הא מודה מרן ז"ל דצריך לחזר ולקדש בשעת הנישואין יעו"ש. והגם ששני החילוקים האלה נראים מוסכמים מן הסברה מ"מ חזינא למור"ם דמאן ימאן בחילוק זה דהרי בד"מ סי' ל"ו כשהביא מרן ב"י דברי התשב"ץ כתב מור"ם דהריב"ש חולק על התשב"ץ וכ"כ גם בסויסי ל"ד ואם איתא לחילוק הרב הלא אין כאן מחלוקת דעפ"ד יכולים אנו להשוות דעת התשב"ץ עם הרב"ש. שו"ר שכבר קדמני בזה ה' ראש משביר בח"א חא''הע סי' א"ך דנ"ה ע"ד וע"ע באר מים חיים ח"א חא''הע סי' ט"ז ועמש"ל בסי' ל"ד

סימן ל''ז

א ס"ו ש''ע הוי ספק וצריכה גט משניהם. ע' ב"ש סק"ה דאם נמצאו לה אחר הקידושין סימני בגרות וידוע דהיו לה סימני נערות כשהיתה בת י"ב שנה אמרינן בזמן הקידושין היתה בוגרת. עמ''ש בזה אני עני לקמן סי' קס"ז בס"ד.