אבני האפוד חלק א קכ

י"א ס''ו בהגה י"א דשליח א' יכול לעשות שליח ב' ע' לקמן סי' י"ו ס"ה מש"ש

י"ב שם השולח כתב ע"י גוי לחברו ישראל וכו' וי"א דגבי קידושין לכ"ע הוייא מקודשת מדאורייתא. הח"מ וסב"ש כתבו דבחינם כתב מור"ם פלוגתא זו. ורב חבי'בא מוהרא"ח נר"ו בס' תע"ל שם דצ"ב המציא כינה אחרת בדברי מור"ם ומר הוא דקאמר דאין כונתו בשביל שהיה ע"י גוי דבזה אין כאן מחלוקת וגם מורים יודה אלא כונתו דדל מהכא הגוי מ"מ עיקר השליחות היה ע"י כתב ומו"רם לשיטתיה אזיל למ"ש בסי' קמ"א סל"ה שאין למנות שליח דהולכה ע"י כתב ומשמע דאפי' הוי המוליך ישראל כמ"ש בספרו תע"ל ח"ב סי' ו' ובכן לדעת רי"ו שמשוה גטין לקידושין בענין זה וס"ל למנות שליח הולכת הקידושין ע"י כתב אם שלח ומנה שליח לקידושין בכתב לפי סברה זו הוייא ס' מקודשת ע"כ ובדצ"ג ע"א צרף זה לבטל שליחות הקידושין

ולדידי דחיק ואתי מרחיק לומר כן בדעת מור"ם פה דמדבריו מבואר דהעתיק דברי רי"ו שהביא ב"י והשגתו עלו ובדברי קדשם כתוב בהדייא דהיינו משום דהשליחות היה ע"י גוי ועוד דאילו היה כדבריו היה די למור"ם לכתב השולח כתב לחברו ישראל ולא לומר ע"י גוי וגם מי המה אלו האומרים דהכא גבי קידושין לכ"ע הוי מקודשת דאילו הרב"י לא כ"כ אלא לגבי כסף קידושין מיהו בענין שהוא התם ע"י כתב למ"ד דל"מ ה"ה הכא ובר מן דין כבר כ' הכ"הג בס"ח ל"ה משם מוהר"ם ד"ב בסי' י"ב דעשו מעשה רבני שאלוניקו דהקידושין הוו ק"ג ע"ש והיינו אע"פ שהיה ע"י כתב וכ"כ היד"א ס"ק כ"ו משם ה' עדוב"י סי' ל"ז ולפ"ז אין כאן מקום ספק וק"ל

י"ג ס"ז ש"ע האומר לשליחו קדש לי אשה וכו'. נסתפק ה' עדו"בי סי' צ"ו באומר לשלוחו צא וקדש ני אשה במעות אלו ונגנבו והשליח קדשה במעות אחרים אי איכא הקפדה בזה והעלה דאין כאן הקפדה וע' קהלת יעקב בקונט' מענה לשון ח"ג אות תפ"א מה שפלפל בדבריו כס"א סי' זה או"ב. וע' לה' תפארת אדם בזכרונותיו מעשה הק' או"ח שבא מעשה כזה לידם ויורו המור'ים שיקדשנה בלא ברכה וכשתלך האשה למקום הבעל יקדשנה ק"ג בלי פקפוק ומשום אונסא דארחא נתחייב השליח בשבועה בכל אונסא דמתייליד יעו"ש

י"ד אם נותן לשליח טבעת ונאבד בדרך אחד קדוש בכת"י למד מדברי העדו"בי הנז' שיכול לקדשה בטבעת אחר וה"ד מוהר"אח נר"ו בהגהותיו לס' ישרי לב א"הע אות שס"ב ותמה עליו שאין הנדון דומה לראיה דה'. עדו"בי לא כתב דאין קפידא כ"א במעות דטבעא חד הוי לא כן בטבעת שהוא לנוי יעו"ש ובס' ת"על ח"ג דצ"ד

ט''ו שם ש"ע וכן בכל מה שישנה וכו,. המשיל פ"ח מה' אישות דין ך' נסתפק באומר לחברו צא וקדש לי אשה פ' והלך וקדשה קידושין דרבנן או קידושי ספק אי הוי שינוי בשליחות ואינה מקודשת כלל והעלה דהדבר צריך תלמוד הו"בא לצי'ון בפתחי תשו' סק"ז ובס' מקור ישראל הנד"מ בא"הע סי' י"ג ה"ד והכריע להלכה דהי קפידא יעו"ש

ט"ז סי"א ש"ע האומר לשלוחו וכו' חזקה שליח עושה שליחותו. היינו לחומ' אמרי' חזקה זו בדאורייתא אבל בדרבנן אף לקולא. ב"ש ס"ק כ"ח מש"ס עירובין דל"ב וע' להגאון בע"ס פמ"ג בספרו שושנת העמקים כלל כ"ב כמה ארכן הוא בענין זה בפלפול עצום

י"ז שם ואין אדם עושה שליח אלא על אשה שיכול הוא לקדשה בשעת השליחות. ע'. פ"ת סק"יג מה שהביא משם ה' משל"מ ומה שרמז עליו. וע"ע בס' שושנת העמקים כלל כ"ג. חק"ל אה"ע סי' כ"ד

י"ח שם בהגה וי"א דה"ה אם צוה לקדש אשה פ' וכו' ויש חולקין בזה. ע' טור וב"ש וח"מ שחלקו על מור"ם בזה וכתבו דאין כאן מחלוקת וע' פ"ת סק"טו שרמז לה' מש"ל. וע' בס' שושנת העמקים שם כלל כ"ב שגם הוא השיג עליהם בזה ורצה לקיים דעת מור"ם ומכח זה עלה בדעתו להתיר בשנייות מכח דהוי ספקא במידי דרבנן ושוב נרתע לאחוריו דח"ו לצדד שום קולא נגד המלכים האדירים הטו"ז וח"מ וב"ש י"ש

י"ט מי שאמר לשלוחו לקדש לו אשה פ' ממרחקים ויהי כי ארכו לו הימים נשא אשה את אחותה ונתעברה והולידה בן והקול נשמע שהשליח והאשה מתו אך לא הודע אם מתה קודם שנשאו או נתעברה זו. הבן הנולד לו מותר לבא בקהל מטעם ס"ס שמא לא נתרצית אחותה להתקדש וא"תל נתרצית שמא נתעברה לאחר מתת אחותה וס"ס דעדיף מרוב מהני להכשיר פיסולי קהל ולדור עוד עם האשה הנז' לכאורה נראה להתיר מאחר שכבר מתו אחותה אף דעבר וכנסה במזיד והכניס עצמו לס' איסור תורה. ה' שושנת העמקים שם

סימן ל"ו

א ס"ה ש''ע י"א דשליח דקידושין אינו יכיל למנות שליח וכו'. מו"רם לעיל סי' ל"ה ס"ו ערך מערכה לקראת מערכה ומסתמייות דבריו מבואר דה"ד כשהוא מוסר לו כסף או שטר אבל כשאינו מוסר אליו דבר רק שעושה שליח לקדשה אליבא דכ"ע אין שליח א' עושה ב' וזוהי שקשה דבגמרא דע"א איתמר בהדייא שלח ושלחה מלמד שהשליח עושה שליח וסתמא קתני בין שמוסר לו דבר ובין שאינו מוסר לו דבר ותו דאי בעינן דומייא דגירושין מה יענה אותו קדוש דהיינו הי"א בתרא שהביא מו"רם שם דס"ל דבכל ענין אין שליח א' עושה ב' וליכא למימר דדוקא