אבני האפוד חלק א קיט

לן עיקר החילוק דמתנת ש"מ בקנין כיון דלפי הדין הגמור היה צריך קנין כמו מתנת בריא אלא דחכמים תקנו שיהיו דבריו ככתובי' וכמסו' מטעם שלא תטרף דעתו עליו ובודאי שלא תקנו חכמים כ"א היכא שלא היה שום גילוי דעת ממנו שאינו רוצה בתקנתם אך היכא שנטל קנין כשאר הבריאים שהוא גילוי דעת ממנו הו"ל כאומר א"א בתק"ח ודאי ששומעין לו ואוקמינן ליה אדיניה שהי"ל מעיקרא ברם גבי מחילה דמן דינא שלים א"ץ שום קנין ודאי כי נטל קנין על המחי' מסתמא אמרינן שלא היה כ"א לאלומי מלתא ואם אינו מועיל אמרינן דל הקנין מהכא ושוב מצא כן בתשו' הרב מוהר"י אבן מיגאש סי' ק"ו והרבה רעים למוהרי"קו להרמ"בם ולמוהר"אנח והפ"מ ועמד בסוגייא דב"מ דיו"ד דאמדינן בנפילה ניח"ל דלקני בד"א לא ניח"ל דלקני ובדברי הראשונים והאחרו' ובתשו' הרש"בא ח"ב סי' ש"א ובתשו' הריב"ש סי' שמ"ה יעוש"ב נפלאות מתורתו (וכבר אנכי עשיתי אר"ש רחבה ע"ז זה כמה שנים בחידו' על הש"ע ח"מ סי' רס"ח ובעוונותי היה למאכולת אש. לא נשאר בלתי מ"ש ע"ז בתשובותי לחלק ח"מ הנדפסות בספרי חשן האפד סי' ק' לך נא ראה) וע"ע שמחת יו"ט סי' ח' דל"ב ע"א

אשר ע"פ חילוקו דתא נפקת לנ"ד דכיון דלס' הרמ"בם ודעימיה מן דינא שלים א"ץ עדים במינוי השליחו' והוא עשהו בעדים אין כונתו להקפיד על העדים והו"ל כמו מחילה בקנין דאי מהני מהני ואם נמצא פיסול בהן אמרינן דל מהכא העדים הא שפיר מהני השליחות. אך עדיין לבי נקפ' דכיון דאיכא חולקים אסברת הרמ"בם וס"ל דמן דינא צריך עדים במינוי השליחו' הנה אמת דאנן בדידן קבלנו עלינו ס' מרן דפסק כס' הרמ"בם אולם איכא למיחש דשמא המקדש רצה לעשות שליחותו ע"פ סברת כולהו רבוואתא וכיון דהעדים היו פסולין נתבטל השליחו' ול"ד למאי דאייתינן ממחילה בקנין וכיוצא דהאם ליכא שום סברה דצריכה קנין משא"כ הכא. וע"פז עדיין צריכין אנו למוד'עי ולהבין תשו' הרש"דם האמורה בראש דברינו דלא חש לזה וצריך טעם למה? יהיה מה שיהיה מידי ספק מקודשת לא נפקא. וכן ראיתי להרבנים הנז' בס' תע"ל שם בד"פז ע"א דכתבו דהגם דלפי דעתם החילוק הזה הוא אמתי מ"מ אכתי לא פלטינן בזה מענין ערוה החמו' להפקיע הקידושין רק דאהנייא להו לס"ס יעו"ש ואתה תחזה למוהר"אנח ז"ל בח"א סי' י"א ה"ד ה' בתי כהונה ח"א סי' ט' על הרשאת גט דפחיתא טובא שכתב דאין חשש בזה דדל שטר השליחות מהכא השליח לבדו נאמן לומר שהבעל עשאו שליח ונמסר לו הגט י"ש ובתריה קאזיל ה' מח"נא בה' גירושין די"ג ע"ב ואם להקל בדבר אמרוהו ולעשות לאשה גרושה מאישה כ"ש להחמיר בדבר דאמרי' ז"ל מהכא שטר הרשאה והעדים הרי וא"ץ עדים למינוי השליחות והקידו' הן קידושין וא"עפ דחלקו על מוהר"אנח בזה כמו שהביא ה' פני יצחק נר"ו בח"ה סי' טו"ב דקי"ד ע"ד משם הד"בא סי' ר' דרבו הפוס' דס"ל דכשיש הרשאה רעועה לפנינו גרע טפי וש"כר הכנ"הג בא"הע סי' קמ"א הג"הט ס"ק נ"ו יעו"ש מ"מ בנ"דז שהוא להחמיר א פשר דגם הם יודו דבכ"הג יש לילך לחומ' באיסור ערוה ולא אמרינן דל שטר הרשאה מהכא וק"ל ואח"זר מצאתי להרד"בז ז"ל בתשו' ח"ד הנקראות דברי דוד בסי' ג"ן שכתב להדייא וז"ל אפי' לדעת הרמ"בם ובעלי שיטתו דא"ץ לעשותו בעדים גרע שטר שליחות בעדים פסולים משליחות בלי שטר ועדים שאם יכחיש המשלח השל חות או האשה ויצטרכו להביא עדים ידקדקו בעדים אם הם כשרים או פסולים אבל כשיראו שטר השליחות כתוב בעדים לא יתנו לב לחקר אם הם כשרים או פסולים מימר אמרי סתמא דמלתא בכשרים נעשה ע"כ

ח אפי' לס' הרמ"בם ז"ל ודעי' דא"ץ עדים היינו כשממנהו בפניו אבל כל שלא בפניו דהוי מעיר לעיר צריך שיתמנה בפני ב"ד או בפני עדים או שיודה המשלח ויאמר מניתיהו בפני עדים והמשלח ברור לו המנוי ע"י כתב שכותב לו המשלח ומכיר ויודע שהוא אמת ובל'אה לא סגי לכ"ע ה' תעלומות לב שם דצ"ב ע"ב

ט מי שהרשה לאחר לקדש לו אשה בשטר הרשאה וכתוב בו לארוסתו מ' ביא"ה בת פ' אך שמה היא בילייא וכ"כ בשטר הקידושין. ה' מוהר"דפ ז"ל (בע"ס מכת"ל) בתשובה רצה לבטל הקידושין מטעם שינוי שם המתקדשת שכתבו בשטר ביא"ה ואינו כן שהיה צריך לכתב בילייא וחלק עליו ה' שמחת יום טוב ז"ל בסי' ז' דאין טעם זה מספיק דכיון דכבר כתוב שם אביה שהיא בת פ' וזה פ' ידוע דלא הי"ל בת אחרת ששמה ביאה ככתוב בהרשאה ע"כ על זאת שנקראת בילייא הכתוב בשטר הקידושין כיון המשלח למנותו ובכה"ג אפי' לא הזכירו שמה בהרשאה כי אם בת פ' וידוע שהיא זאת שנתקדשה די עי"ד ופשוט דלא חלק עליו ה' שמחת יו"ט כי אם בזאת דשם בילייא ושם ביאה אין הרגש רב ביניהם ועבידי אינשי דטעו. וכמ"ש ה' עזרת נשים בש"ן דכ"ח ע"ב וז"ל דע דשם בילייא רובא דרובא בזמנינו זה אין מרגישין בקריאת הלמד של בילייא וקורין השם בייא וכו' כאלו כתוב בלא למד אמנם לענין שטרות וגטין נהגו לכתב בלמד ככתוב בספרים ע"כ נמצא דאין כאן כי אם שהכתיבה היתה שלא כמשפט אכן אם יהיה האופן שטעו בכתיבה בין רחל ללאה בודאי דאין כאן שליחות הגם דידעינן דעל זאת נתכונה וכמתבאר מדברי ה' שמחת יו"ט גופיה בסי' ח' דק"ב ע"א כשחזר להחזיק דבריו הראשונים עי"ד

י ס"ד ש"ע יש מי שאומר שאם האב וכו'. דברי שמואל סי' ה' דק"כח.