אבני האפוד חלק א קטז

ב ס"ג ש"ע אם היא קטנה או נערה ומקדשה ע"י אביה בשטר כותב בתך מקו"ל היינו כס' הרמב"ן שהביא הר"ן דדוקא כשמקדשה ע"י אביה כותב בתך מקו"ל אבל אם מקדשה על ידו אם כתב הרי את מהני ולדעת הר"ן אינה מקודשת וכו' היד"א הג"הט סק"ה משם ה' ד"דח ח' עשין ד"א ואני הדל לא זכיתי לירד לסוף כונתו ולדעתי המעט מרן לישנא דהש"ס נקט ולא נכנס עצמו במחלו' הר"ן והרמב"ן וק"ל

ג ס"ד בהגה כתבו על דבר המחובר לקרקע וכו'. ע' יד"א סק"ו שרמז תשו' הרשב"א סי' אלף רנ"ג ושם נאמר לענין המקדש בקרקע דמהני וע' נאות יעקב בקונט' גט מקושר דל"ב ע"ג מ"ש ע"ד הרשב"א ובתשו' מוהר"ם סוזין כי באה בס' הון יוסף סי' ז' ושם בסי' ח

ד קדש במחובר לקרקע בתורת כסף כתבו האחרונים בשם הרשב"א דמקודשת ע' בא"הט סק"ד וכ"כ הב"ש ריסי כ"ז משם הר"ן והתוס' והרשב"א ובסי' זה סק"ז חך הרשב"א בתשו' סי' אלף רכ"ז הביא משם הבע"הע דאינה מקודשת ודעת הרדב"ז בס' דברי דוד סי' מ"ב כס' הפוס' דמקודשת וסיים וכתב דאם בא אחר וקדשה בכסף דלדעת בע"הע מקודשת לב' ולא לא' חיישינן להך סברא להצריכה גט משני יעו"ש

סי' ל"ג

א ס"א בביאה כיצד. מקדש בביאה ונמצאו לה מומין אח"ך ל"א חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו ויכול לטעון טענת מומין ומיהו ה"ד מומין שבסתר וליכא מרחץ בעיר או במקומות שהבנות רוחצות במקום מוצנע הרדב"ז ח"ד סי' מ"ו

ב בהגה בין שבא עליה כדרכה בין שלא כדרכה. ע' פ"ת סק"א מ"ש משם ה' שע"המ ואם בא עליה באבר מת. וע' נשמת חיים ד"מ. הון יוסף סי' ל"ב וסי' ג"ל

ג אלמנה שנדרה הנאה מאיש פ' ואותו פ' עמד וקדשה בביאה. העלה ה' הון יוסף בסי' נ"ב דאינה מקודשת בין שבא עליה כדרכה ובין שלא כדרכה וכן העלה מוהר"א הכהן שם בסי' ג"ל

ד ש"ע שם ואין דינה אלא כמאורסה, ע' חק''ל א"הע סי' כ"ג. סי' ל"ד

א ס"א ש"ע כל המקדש אשה בין ע"י עצמו בין ע"י שליח. במקדש ע"י שליח אם יברך מיד ע' כנה"ג הגהב"י סק"ג ויד''א סק"ח וע' לה' באר מים חיים ח"א חא"הע סי' ט"ו שכתב דהנכון דמצות הברכה היא בעת שיקדש השליח וכל דיינא דלא דאין הכי לאו דיינא הוא יעו"ש ואין כן דעת ה' ראש משביר בח"א חא"הע סי' א"ך אלא לדעתו הטוב והישר דהשליח יקדשנה בלי ברכה ויברכו ברכת אירוסין בעת הנישואין יעו"ש וכ"כ בז"לא ח''א חא''הע אות בית שכן הוא המנהג וע' ירים משה בזכרו א''הע מע' הק' אות ב' ודברי התשב"ץ בח"ב סי' ע"ד מסכימים לס' ה' ראש משביר ז''ל ואח"ז ראיתי לה' ישמח לב חא"הע סי יו"ד ויכוח גדול עם הרב כמוהרי"ץ אבועלפייא נ''רו עמ"ש בספרו פני יצחק ח"א סי' י"ב בענין זה ומני''ר ערך מלחמה נגדו לחזק מנהג ירושלים ואגפיה שמברכין בשעה שמקדש השליח ועמד על כל דברי הפוס' המדברים בזה לך נא ראה

ב קטן פחות מבן י"ג שנשא אשה אם מברכין ברכת אירוסין ונישואין, ואם ברכו אי צריכין לחזר ולברך כשיגדל ע' כנה"ג הג"הט סק"ו דבמחלוקת הוא שנוי ועוד לו לעיל סי' א' הג''הטו סק"ט ובסי' ס"ב הג"הטו סק"א וע' בתשו' רב אחד הו"ד בס' שמחת יו''ט סי' ט' דהסכים לברך בעודו קטן כל שמשיאו אביו ואין כאן שום גמגום והסכים עמו ה' המח' שם בסי' יו"ד דאין לחזר ולברך עוד כשיגדלו יעו"ש

ג שם ש''ע מברך וכו' ואחר שיגמר הברכה יקדש מרן ז"ל נקט להלכה כדעת ג' עמודי ההוראה הרי"ף והרמב"ם והרא''ש ודעמייהו דסברי דצריך לברך עובר לעשייתן. ומיהו ה"ד היכא דהמקדש הוא המברך אבל היכא דהש"ץ הוא המברך אליבא דכ"ע יכול לקדש ולברך אח"ך ה' פרי הארץ ח"ב חא"הע סי' א' וה' ראש משביר שם והוא מקור נפתח מהראשונים הוא הקדוש הסמ"ג הובא בהג''המ ובכן מצאתי מנוח למה שנהגו בעיר עז לנו שאלוניקי יע"א ובאזמיר לקדש ולברך אחיך היפך ס' מרן דקבלנו הוראותיו ומה גם במקום ברכות דהיה לנו לחוש לסברתם אולם עפ"ה ניחא וע"ע מחזה אברהם סי' ב"ך אות ז'

ד ס"ג ש"ע אם לא בירך וכו' בשעה שקדש לא יברך אותה בשעת נישואין מרן ז"ל לשיטתיה קאזיל דפסק כס' הרמ"בם דצריך לברך עובר לעשייתן וכיון שלא בירך שוב לא יברך ולפי מ"ש בס"א דלא פסק כן אלא למקומות דנהיגי לברך המקדש בעצמו אבל לא היכא דמברך הש"ץ א"כ כל שלא בירך בשעת האירוסין יכול לברך כל זמן שירצה וכ"כ להדייא ה' פרי הארץ שם וע' להרב"ד א"הע סי' כ"ה רמזו היד''א בהגהב"י סק"ט שכתב דע"כ ל"פ מרן כן אלא במקדש בעצמו אבל במקדש ע"י שליח ולא בירך דמקדשה פ"א משום מצוה בו יותר משלוחו מודה דיברך כיון דיש באותן קידושין קצת מצוה. יעו"ש ולפי האמור לא היה צריך לידחק במה שנדחק הרב שם לצאת י"ח מרן כיון דמנהגנו דהש"ץ מברך וכבר ראיתי לה' ראש משביר שם דנ"ד ע"ב דהשיגו וכתב דהדין אמת רק מטע"ז יעו"ש וכזאת וכזאת יש להעיר על הריהג מוהרח"פ ז"ל בספרו רוח חיים או"ב עי"ד.