אבני האפוד חלק א קטו

יצחק שם מחלוקת רבני איטאלייא בדבר הזה דה' מוה"רי גוליייא שם דע"ז ומוה"רי מפאנו שם דפ"ה ע"א ומוהר"ש מורפורגו שם דפ"ה ע"א כתבו דלכ"ע מקודשת מספק ולדעת רבים מקודשת ודאית ומוהר"י אירגאז ואחוזת מרעיו שם בדפ"ו כתבו דהוו קידו' גמו' וכ"כ מוהר"ש דיל ויקייו שם דק"י ותשו' מוהר"ש מורפורגו וקצת מהרבנים הנז' עלו ובאו בס' שמש צדקה חא"הע מסי' ו' ואילך

ג אם אמר לה התקדשי לי בטבעת זו אפי' ר"ת יודה דמקודשת דלשון תורה קאי על העיגול וכמ"ש ועשית שתי טבעית זהב. ולשון חכמים במ' מכות הטבעות היו לצפונו של מזבח. ולשון בנ"א טבעת של זהב נקרא אנילייו סתם וכשיש בו אבן קורין אנילייו די דיאמאנטי וכיוצא וא"כ הו"ל כאומר בזהב שבטבעת זו דאף ר"ת מודה דלא בעי כלום וכמ"ש המרדכי הביאו הרב"י. ה' באמ"ח שם וכל הרבנים ה' צל הכסף וה' עבודת השם והר' תע"ל הנז"ל בסמוך נדונם היה בלשון זה ולא ירדו לחלק חילוק זה ונעלם מהם תשו' הבאמ"ח הנ"ז. גם רבני איטאלייא שהו"ד בס' פחד"י שם למעלה מעשרה רבנים לא אחד בהם דנחית לזה רק ה' מוהר"י גוליילמו שם דפ"ח ע"ב חילק כן דכל שאמר בטבעת זו דעתו טל הטבעת ולא על הפנינים ע"ע

ד שם או בסתם טבעת ונמצא של נחושת עמ"ש בזה בס' ישמח לב תא"הע סי' י"ד וסי' ט"ו

ה ס"ג ש"ע קדשה באוכל וכו' ע' מה שפלפל בזה בסי' מחזה אברהם סי' ב"ך אות

שם ש''ע וי"א שאם קדש בתבשיל או בירק שאינו מתקיים. ע' יד"א הגה"ט סק"ז וע' בתשו' הון יוסף סי' כ"א פלפול עצום בדין זה ואביזרייהו

ז ס"ד ש"ע ואם קדשה אחר קידו' גמו'. ע' ב"ש סק"ח וע' עבודת השם סי' י"ד דק"ג

ח ס"ט ש"ע אבל אם קדש בפחות מש"פ ואח"ך בא עליה סתם בפני עדים וכו'. אם דר עמה בדרך איש ואשתו שלא היו עדי יחוד אי דיינינן כעדי יחוד ע' ח"מ סק"ך וב"ש ס"ק ב''ך דבמחלו' הוא שנו וע"ע להרבנים האלה בסי' ל"ג סק"ב ובסי' מ"ג סק"ג ורב א' הוב"ד בס' שערי רחמים הנד"מ ח"ב סי' ט''ו ד"ע התמרמר עליהם והעלה דבעינן עדי יחוד בבירור ושסברת הר"אה בזה היא יחידאה כמ"ש הריב"ש בתשו' ודברי ההגה"מי יש לפרשם באופן אחר ועמד גם על דברי מור"ם בהגה יעו"ש והרב המח' בסי' י"ז דע"ו ע"ד חלק עליו בכח ואסף וקבץ מרבני אשכנז דסל"ה דבדרים יחד סגי יעו"ש וע' לקמן סי' קמ"ט מה שרשמתי עוד בזה

סי' ל"ב

א ס"א ש"ע בשטר כיצד כותב על הנייר וכו' הרי את מקודשת לי וכו' ונותנו לה בפני עדים. בקידושין ט' ע"א איתא כתב לה על הנייר אע"פ שאין בו ש"פ בתך מקודשת לי וכו' בין על ידי אביה בין על ידי עצמה מקודשת מדעתו והוא שלא בגרה. כתב לה הרי את מקו"ל וכו' מקודשת בין ע"י אביה בין ע"י עצמה מדעתה והוא שבגרה ע"כ והרי"ף והרא"ש הביאו הברייתא כצורתה ובקיצור פסקי הרא"ש פ"ק דקידושין סי' ט"ו נקט לתרוייהו אבל הרמב"ם והטור כתבו כלשון רבינו ולא כתבו בין ע"י עצמה בין ע"י אביה וכמו כן לקמן בס"ג גבי נערה וקטנה דהיא רישא דהך ברייתא לא נקט מרן דע"י עצמה נמי מהני כשהוא מדעת אביה וצריך טעם למה

? וחזה הוית להרדב"ז בס' דברי דוד סי' מ"ד שנשאל בבוגרת המתקדשת ע"י אביה מדעתה וכתב לה בתוך השטר הרי את מקודשת לי כמדבר עמה ובשעה שמסר לה השטר א"ל בתך מקודשת לי אם היא מקודשת והשיב דמ"ש בשטר הוא העיקר כי בשטר הוא מקדש וכיון שכתב בשטר הלשון המתוקן בתר דידיה אזלינן שהרי ניכר יפה מתוך השטר שהיא מקודשת וגם הלשון שאמר לה בתך מקו"ל אע"ג דאין זה לשון שתקנו חכמים כיון שהיא בוגרת מ"מ אינו מכחיש מ"ש בשטר דהא קושטא הוי שהיא בתו אלא שאינה ברשותו וכו' ואם היה הדבר בהיפך שכתב לבוגרת בתך מקו"ל אפי' שא"ל בשעת נתינה הרי את אינו כלום דבתר הלשון הכתוב בשטר אזלינן וכו' א"ד ז"ל וגם אתה תדין לנערה וקטנה דאם כתב בשטר בתך מקו"ל ונתן בידה וא"ל הרי את דמהני כיון דהשטר כתוב כהוגן ובתר לישנא דשטרא אזלינן אלא דתמיהני שכתב הדברים האלה מדעתו ולא הגיד לנו דקדמוהו רבנן בזה והן הנה דברי הר"ן בחידושין על הרי"ף בפ"ק דקידושין שכתב וז"ל וסיפא דר"ן דהיינו שבגרה דנקיט לה בלשון הרי את בין ע"י אביה בין ע"י עצמה בדוקא הוא דהרי הוא ממש כאשה המתגרשת שכותב בגט הרי את מותרת לכל אדם מיהו כי יהיב שטר קידושין לאביה אומר לה התקבל קידושין הללו לבתך וכו' אלא דגבי נערה הקטנה נחלק עם הרמב"ן ה"ד שם דגבי קטנה ס"ל להרמב"ן דאפי' כתב לה הרי את מהני ומר ניהו חלק עליו וכ"ד ריא"ז הו"ד בש"הג שם שכתב וז"ל קדשה בשטר כשהיא ברשות אביה אל יכתב בשטר הרי את מקודשת לי ואע"פ שהיא מקבלת השטר שהרי אינה מקבלת אותו אלא מדעת אביה וצריך שיהא עניינו של שטר אביה ע"כ אבל בבוגרת גם הרמב"ם מודה דאפי' שהוא ע"י אביה צריך שיהא כתוב בשטר בתך מקודשת ואי לא לא מהני וכמ"ש להדייא בדבריו (גבי קטנה) ומיהו ע"י אביה בדוקא נקטיה לאפוקי שאם כתב הרי את ונתן לאביה כיון שלא בגרה ל"מ מידי ע"כ מבואר דאם בגרה מהני אע"פ שאינו צודק המעשה עם השטר ודוק וע' להגאון שמחת יו"ט בסי' ס"ו מה שפלפל בדין זה.