אבני האפוד חלק א קיב

י"ז ע"כ לא סברי הרי"ף ודעימיה הכי רק במקדש בצפתא דמעיקרא בשעת נתינה בתורת קידושין נתנה לה אלא דכשראתה שאין בה ש"פ חזרה בה אך היכא דמעיקרא אמר לה המקדש לתת מעות פורים לאחותה הקטנה אשר בידה והנערה קבלתם ע''ד זה ואח"ך א"ל הרי את מקודשת מהיכא תיתי לומר דגם בזה החמירו. שערי רחמים סי' ב"ך וע' ישמח לב א''הע סי' ז' וסי' ח' וי"א

י"ח ס"ו ש''ע היה לו מלוה אצלה וכו' אינה מקודשת אפי' עדיין המעות בידה וכו'. ע' ב"ש סק"יט שכתב דמדברי הרמב"ם בפ"ה דין י"ג משמע דאם עדיין המעות בידה דמקודשת אבל בכל הסוגייא לא משמע כן וכו'. וע' לה' חסדי דוד בפ"ג דקידושין דקמ"ג שכתב דדקדק בכל הסוגיא ולה מצא דבר לומר דאפילו כולה בעין אינה מקודשת אדרבא אפכא משמע מלישנא דת"ק דנקט ובמלוה אע"פ שנשתייר ש"פ ול"ק ריבותא אפי' כולה בעין וכו' ואע"ג דחזיתיה למוהר'ימט בחידושיו שגמגם ע"ד הרמ"בם לדידי חזי לי שדברים ברורים הם ומזהירים כזוהר הרקיע עפ"ד

י"ט סי''וד בהגה היתה חייבת לאחרים ובא אחר ונתן פרוטה וכו' הוייא מקודשת. והרד"בז ז"ל בס' דברי דוד סי' ט"ל כתב דמקודשת מספק ואם בא אחר וקדשה צריכה גט מב' וע' בדברי הרב המגיה שם

ך סי"ב ש"ע היה לו משכון על חוב וכו'. ע' כנ"הג הג"הט ס"ק ס"ג וקבעתי לו מקום לקמן סוס"י מ"ב

כ"א היכא דלא מטא לידיה מעיקרא בתורת משכון. ע' כנה"ג הג"הט סק"ס. יד"א ס"ק כ"ו. והרד"בז בס' דברי דוד סי' ל"ה כתב דאפי' חטפו מיד הלוה יכול לומר שבתורת משכון לקחו

כ"ב סט"ו בהגה עשה מלאכה אצל אחד ונתחייב לו וכו' אם בעל המלאכה הקדים לו השכר והפועל לא עשה מלאכתו וקדש בהן את האשה עמד בזה ה' חק"ל בסי' כ"א והעלה דמקודשת י"ש

כ"ג סי"ו ש"ע קדש במלוה ובעל סתם וכו' צריכה גט מספק ע' בס' שערי רחמים ח"ב סי' ט"ז ד"ע ומה שרשמתי לקמן סי' קמ"ט בס"ד

כ"ד אם קדש בטבעת גזול והוא לא ידע שהיה גזול אליבא דכ"ע אמר נן דע"ד קידושין הראשונים בעל וכל דהקידושין הראשונים אינם כלום ודאי שכל בעילותיו בעילת זנות. מר בריה דה' כפי אהרן בתשו' כי באה בספרי הנז' ח"א סי' ו'

כ"ה סט''וב ש"ע הנכנס לבית חברו ולקח לו עלה או אוכל וכו'. ע' מה שפלפל בזה באורך ה' ברכות מיס' מדק"ב ואילך

כ"ו היה לו על חברו מלוה בשטר שלא הגיע זמנה וחטף ממנו והלוה אומר ניח"ל דלהוי בתורת פרעון הוייא מקודשת ול''א מחמת כיסופא הוא דעבד. הרד"בז בס' דברי דוד סי' ל"ה

כ"ז שם בהגה אורח שיושב אצל בע"הב וכו'. ע' כנ''הג הג"הט ס"ק ס"ח והנמשכים יד"א ס"ק ט"ל. ברכות מים מד''קו ואילך

כ"ח שם ש"ע הואיל וקדש בממון חברו שלא מדעת חברו ה"ז גזל ואינה מקודשת. ע"כ ל"א הכי אלא באיניש. דעלמא שנכנס לבית חברו ואין לו שום שייכות עם חברו אמנם היכא דהוי ממון אביו ואמו והוא סמוך על שלחנם מפתם יאכל ומכוסם ישתה ואו''א אשר התנדבו מאז להשיאו אשה זו עצמה הם יספיקו לו כל הצורך והטבעת לקידושין אף שהקידושין היו בלתי ידיעתם הם כי לא להזכיר זה בסוג גזל. ישמח לב סי' י"ד דל"ה וע"מש לקמן על סי"ט

כ"ט מי שקדש בדבר המוכן לקנות יותו בגורל והדרך הוא שמאסף מכל איש ואיש סך קצוב וכותב שמו על הנייר ואח"ך מפילין גורל והאיש אשר יעלה עליו הגורל זוכה בדבר הזה סבר הגאון מוהרד"ח בספר נדיב לב ח"ב סי' ו' (ה"ד ה' יש"מל שם) למימר דהוי מקדש בדבר שאינו שלו דכיון דהדבר הזה יצא מרשות הבעל משעה שהתחילו לחתם כל אחד ואחד נמצא שכל עוד שלא הוטל הגורל יד כולם שוה בו דשמא יזכה בו ושוב כתב דאיפשר שעד שעה שיוטל הגורל הוא ברשות הבעל שיכול להמלך ומחזיר לכל אחד דמיו. וה' יפ"מל בסי' ט"ו כתב דהצד הב' מכריע ומעיקרא אין כאן ספק יעו"ש

ל' סי"ח ש"ע היתה סחורה בינו ובין חברו וכו' שאין זה נוטל לעצמו מה שירצה ע' ח"מ ס"ק ל"ז ב"ש ס"ק מ"ז. וב"מש א"ה לעיל סי' טו"ב ס"א

לי"א סי"ט ש"ע השואל חפץ וכו' והודיעו שרוצה לקדש וכו' ע' כנ"הג סק"כח. וע"מש אני הדל בתשו' שהשבתי בכסלו התר"סו שהכרעתי מדברי הר"אש בתשו' כדברי מוהר"חש דאף בהודיעו שהוא רוצה לקדש בו מחלוקת. ואנכי מצאתי בתשו' הרש"בא כ"י שבאו לידי שכתב להדייא דאפילו השאילו לקדש בו את האשה ל"מ וכדברי מוהר''חש בדעת הרש"בא וזכני ה' ובאו ת' הרש"בא הללו על מ"הר וקראתי בשם תשו' הרש"בא חלק ששי הלא היא כתובה שם בסי' ב' וכבר בהערותי שם רמזתי דברי הכנ"הג ז"ל

ל"ב שם ש"ע ואם לאו ה"ז ספק מקודשת. ע' כנ"הג הגהב"י ס"ק כ"ו וכ"ז. וע' חק"ל א"הע סי' ך' דמ"ג ומ"ד מ"ש ע"ד

ל"ג אפילו היה בעל הטבעת שם בעת הקידושין לא מהני אם לקחו שלא מדעתו ה' חק"ל בסי' ך' דמ"ג משם מוהר"חש ותמה עליו דכן מפורש בתשו' הריב"ש יעו"ש

ל"ד מי שעושה לבנו הוצאות החופה ובכלל טבעת הקידושין והוא סמוך על שלחנו א"ץ לזכותו לו על ידי אחרים חיים ושלום ח"א סו"סי ב"ך וח"ב סי' צ"ג. תעלומות לב ח"ג בקונט' הלקוטים דק"א ועמש"ל על סט''וב משם ה' ישמח לב סי' י"ד.