אבני האפוד חלק א קיא

אך בינותי בדבר וראיתי דאין מתשו' הרש"בא שהביא אך היד"א סתירה לדברי ה' אמרות טהורות דעיקר חיליה דהרב היינו מדברי הרש"בא והריט''בא בחידושיהם דפירשו סוגיית הש"ס דצפתא דלאו משום צפתא הוא דאבעייא להו אלא משום שתיקו' דלאחר מ"מ וכיון דשדי זוזי בחיקה וא"ל לבסוף התקדשי לי בהם ואשתיקא וכו' דמוכח דעיקר השאלה היה בנותן לה סתם והשיב רבינא חושו לה וה"ט משום דהו"ל למשדנהו וכו' וא"כ הרי"ף והר"אש דפסקו בהך לחומ' היינו דס"ל דאף בנותן סתם ואח"ך אמ"ל חיישינן ודוקא היכא דנתן לה מעיקרא לפקדון הוא דאמרינן דשתיקותא דלאחר מ"מ לאו כלום הוא ומעתה אין מדברי תשו' הרש"בא ראיה למאי דאנן קיימין לדעת הר"יף והר"אש דהרש"בא לשיטתיה קאזיל דס"ל דלא כהר"יף והר"אש רק כהרמ''בם דבכל גוונא שתיקותא דלאחר מ"מ לאו כלום היא ודוק

ואחרי כתבי בא לידי ס' קול בז לוי שרמז היד"א וראיתי לו בסי' ד' דל''ח דעמד בנתן לה סתם ואח"ך אמר לה מי הוי שתיקותא דלאחר מ"מ וערך מחלו' הפוס' מערכה לקראת מערכה ושוב דקדק מדברי הרש"בא בחידו' לקידושי' היפך מאי דסבר מימר ה' אמ"ט ואדרבא הרש"בא ס"ל כדעת הרי"ף דדוקא בצפתא דאסא החמיר. ואף גם זאת עמד שם לבאר דעת הרש"בא נראה דעתו כס' הרי"ף בההיא דצפתא (ואין חידושי הרש"בא בידי לראות הדברים בשרשן) ונהפך הוא דאילו היו רואים הפוס' דברי הרש"בא דבצפתא ס"ל כהר"יף ובנתן לה סתם הקל אלמא דאף להרי"ף הדין כן יעו"ש דאסופא דמלתא סמך להתיר ע"פ ס"ס. ותשו' ה' קביל הנז' היתה העלימה מה' אמרות טהורות שהעלה לדחות הס"ס. וכבר רבני האחרו' סמכו אהך ס"ס ועד אחרן מוהר"ח רומאנו בתשו' כי באה בס' ישמח לב סי' ז'. מוהר"ח גאגין בסי' ח' וסי' י"א דכ"ו ע"א. מר ידידינו הרב מוהר"יץ אבופלאפייא נירו בס' פני יצחק ח"ה א"הע סי' י"א דפ"ג ע"ג העלו להקל בנתן סתם מכח ס"ס הנז"ל ומן התימה דלא אחד בהם שיעלה על שפתיו דברי ה' אמרות טהורות הנ"ל דלא נחה דעתו בס"ס זה. וע"ע שערי רחמים סי' ב"ך

י"א אם תכ"ד לנתינה א"ל התקדשי לי בו אי מהני או אפילו תכ"ד לא מהני ע' מה שרמזתי לעיל סי' ז"ך אות א'

י"ב אם היו משודכין זה עם זה ונתן לה סתם ואח"ך א"ל ע' כנה"ג הגה"טו ס"ק ל"א דגם זה במחלוקת הוא שנוי ויעו' ישמח לב סי' ח' דייו עג"ד, פני יצחק ח''ה סי' י"א

י"ג שם בהגה אם זרק לה קידושין וכו' ע' כנה"ג הגה"ט ס"ק ל"ז יד"א סקט"ו ראש משביר ח"א אה"ע סי' ב"ך שערי רחמים סי' ב''ך. י''ד שם ש"ע אבל אם אמרה הן ה"ז מקודשת. כל שלא אמרה הן בפי' אלא שהשיבה דברים שמשמען דבר אחר אינה מקודשת ואפי' אמרה שכיונה לקידושין הכנ"הג ס"ק וע' להרב מוהר"א הלוי ז"ל בס' עין משפט א''הע סי' י"ב דאם לאחר שנתן לה ואמר לה לשון קידושין הכניסה היא הטבעת באצבעה וא"ל חברותיה השליכהו ארצה והיא השיבה מאי איכפת לי? יש להסתפק אי חשיבא כאמרה הן דלשון מאי איכפת לי הוא הייולי דאיפשר דכונתה לומר מאי איכפת לי בנתינת הטבעת אלא שחוק והיתול או אולי כונתה דאף שהוא בעד קידושין אני חפצה ולא איכפת לי יעו"ש בדל''ז

ט"ו היו מסובין בסעודה ולקח כוס יין ונתן לנערה אחד מהמסובין וא"ל לשון קידושין לכ"ע אינה מקודשת וה"ז דומה לפקדון דכמו דהתם עיקר הקבלה לא היה בסתם אלא בלשון פקדון ה"ן כיון שישבו לשתת כך היא המדה שנותנין זל"ז ומוכרח שיקחנו לשתייה ואחר הנתינה כשא"ל לקידושי' שתקה דמי ממש לפקדון. ה' ברכות מים דק"ו וה"ד מוהר"ח רומאנו בתשו' כי באה בס' ישמח לב סי' ה' וסמך ראשו ורובו ע"ז וה' המחבר סו"סי ו' חלק עליהם דל"ד לפקדון דמי הכריחה לשתת כיס זה ומדוע לא השליכתו מידה ואם נפשה איותה דין ושכר היה לה ליטול מהשלחן ולפי דעתו הן ספק קידושין י"ש

י"ו ס"ה ש"ע א"ל התחדשי לי בחפץ זה וכו' ה"ז ספק מקודשת. הרמב"ם בפ"ה מה"א דין כ"ה פסק ג"ך דהיא ס' מקודשת בכה"ג ולא נחלקו רלא אטעמא שכתב וז"ל ואם שתקה אינה מקודשת במעות אלא שהשתיקה דלאחר מ"מ אינה מועלת כלום ותהיה מקודשת מספק מפני האגודה שמא ש"פ במקו"א וכתב היה והובא בב"י דטעמו מפני דרבינא לא חייש לה ודלא כהרי"ף והרא"ש דנקטי לחומ' מטעם דהוי שתיקה דלאחר מ"מ י"ש ומרן לא גילה לנו על שום מה פסק דהיא הויה ספק מקודשת אי הוי מטעם דשמא ש''פ במקו"א וכדעת הרמב"ם ודעי' או מטעם דשתיקה דלאחר מ"מ בכה"ג איכא למיחש והסברא נוטה דטעמו הוי דשמא ש"פ במקו"א ולא מטעם שתיקותא דלאח"מ וכדעת הרמב"ם וכמדתו דנגרר אחר ס' הרמב"ם וכן הבין הרב הלבוש להדייא עי"ד וחזינא להגאון מוהר"א אשכנזי ז"ל בתשו' כי באה בס' ישמח לב א''הע סי' י''ב דכ"ו ע"ד שכתב וז"ל בשתיקותא דלאחר מ"מ איכא פלוגתא בפוס' דרובם ס"ל דלאו כלום היא הרמב"ם ז"ל והרי"פ והרא"ש והטור וש"ע ורי"ו ס"ל דהוייא ס' מקודשת וכו' ומרן בסי' כ"ח ס"ה נקט כלשון הטור והיינו כהרי"ף והרא"ש דשתיקותא דלאחר מ"מ ס' מקודשת וכו' י"ש ולא ידעתי מי גילה לו רז זה דדעת מרן כהרי"ף ולא כהר מב"ם וכמו שהבין ה' הלבוש ז"ל וכזאת יש לתמוה על ה' שערי רחמים בסי' ב"ך דט"ל ע"ג דאיהו נמי סבר הכי בדעת מרן עי"ד