אבני האפוד חלק א קי

דקתני סתמא נתנה היא ואמרה היא דאינה מקודשת דמשמע אפילו באדם חשוב דאל"כ הו"ל לאשמועינן ריבותא ולכן אינה מקודשת כלל יעו"ש

סי' כ"ח

א ס"א ש"ע המקדש את האשה בגזל וכו' ע' בס' כפי אהרן ח"א א"הע סי' ו' תשובת בן הרב בענין זה ופלפול בדברי הפוסקים

ב אפי גזל דבר שאינו מסוים. הון יוסף סי ל"א ג שם ש''ע או בגנבה או בחמס. לשון הטור הכסף שמקדש בו צריך שיהא שלו וכו' ואם קדש את האשה בדבר המשועבד למלוה באגב שמן הדין יכול בע"ח לטרף אותו ממון אי חיילי הקידושי' כתב הרשב"ץ בח"ג סי' פ"ח דנהגו הבתי דינים לקיימם מפני תקנת הזיווג וה"ד היכ"א בהגה"ט ס"ק ל"ד וע' קול אליהו ח"ב דל"ג שערי רחמים א''הע סי' ט"ו

ד מכר מטלטלין ולקח ממון ולא משך וקדש המוכר אשה באותן מעות מקודשת בא"הט סק"א משם הסמ"ע בח"המ סי' קצ"ח וע' יד"א הג"הט סק"ד פתחי תשו' סק"א שרמז להמש"ל פ"ה מה"א ריש דין ז' שמן המר חא''הע סי' ג' הון יוסף סי' ח"י וסי' י"ט מדמ"ב וסי' ך' דנ"ה

ה שם ש"ע ונודע שקנה אותו דבר ביאוש ע' ח"מ סק"א שכתב דבעינן שיתודע מקודם הקידושין אבל אם נודע לאחר הקידושין אף אם הבעלים נתיאשו מקודם ל"מ וע' פ"ת סק"ג ועמ"ש אני הדל לעיל סי' טו"ב ס"א

ו ס''ב בהגה וצריך לשלם לה גזלותיה ע' פ"ת סקי"א שכתב משם הראשונים שחולקים בזה וכ"ד הרדב"ז בח"ד הנקרא דברי דוד סי' ל"ד דפטור

ז ס"ג ש"ע אם היו ביניהם שידוכין ה"ז מקודשת ע' פ"ת סק"י שרמז תשו' ה' חת"ס סי' ק"א וע' מה שפלפל בתשובה זו ה' ישמח לב גאגין בא"הע סי' ט"ו

ח ס"ד ש"ע נתן לה פקדון זה וכו' אי בעינן שיבא הפקדון מידו לידה דוקא כדי דלא להוי טולי קידושי' מע"ג קרקע תלוי אם בקדושי כסף משוינן לגט דטולי גטך מפג"ק לא מהני וזה במחלוקת הוא שנוי ולפי רוב הפוסקים מהני הון יוסף סי' כ"ג ובסי' ז"ך עמד עלי בא"ר המחלוקת מעיקרו

ט שם ש"ע. אם אחר שנטלתו א"ל האמ"קל ושתקה אינו כלום. היכא שלשון העדות הוא שנתן וא"חך א"ל בהא ליכא ספקא דזהו המחלוקת בשתיקותא דלאחר מ"מ. אך כשלשון העדות הוא שנתן ואמר לה הגם שהקדים הנתינה לאמירה מ"מ אשכחן רוב הפוס' שהועד בנדונם כהאי לישנא ולא חשו ולא נכנסו בספק זה דהוי אמירה ושתיקה דלאחר מ"מ ושפיר מצינן למימר דהכונה דבשעת נתינה אמר לה. רב רחו'מאי סב"ק כמוה"ריץ אבועאלפייה נ''רו בס' פני יצחק ח''ב ד''עא וחיה סי' י"א וע"ש בח"ה שהאריך להביא מכמה רבני הפוס' ראשונים ואחרוני' שכ"כ ובתוכם הר"הג תנא ירושלמאה כמיה"רא אשכנזי ז"ל בתשו' כי באה בס' ישמח לב חא"הע סי' י"ב (ושם עמד אם א''ל תכ"ד לנתינה מה דינו) ושכ"ד ה' המחבר שם סי' י"ד וט"ו עי"ד וע' למוה"רא הלוי בס' עין משפט הנד"מ בא"הע סי' י"ב דז"ל ע"ג בעדים שהאחד העיד שנתן טבעת ואמר לה והב' העיד שלאחר שהניח הטבעת באצבעה אמר לשון הקידושי' ודנם ה''ב כמכחישים זא"ז יעו"ש והנה אמת דהרי הוא תנא דמסייע בעיקר החילוק דהיכא דלשון העדות הוא נתן ואמר לה דאמרינן דהאמירה קדמה מ"מ אנכי איש צעיר לא הבינותי זה דבכג''וד דהעד הב' פירש להדייא דאחר הנתינה אמר לה בנקל לפרש גם דברי העד הראשון דעדותו כמוהו דהיינו שנתן בתחילה ואמר לה ולא לדונם כמכחישים זה את זה וק"ל ושוב אח"ז ראיתי לה' יש"מל בא"הע סי' ח' די"ד ע"א שכ"כ למאי דקאי מר יעו"ש

י אם נתן לה סתם ואח"ך אמר לה התקדשי לי בו אי דמייא לנתנה תחי' בתורת פקדון דלכ"ע שתיקותא דלאחר מ"מ לאו כלום היא או דמי לההיא דצבתא דלקמן ס"ה דחשו לה הר"יפ והרא"ש דמעיקרא בתורת קידושי' באה לידה במחלוקת הוא שנוי יעו' כנ"הג הגהט"ו ס"ק ל"ז ועוד לו לעיל סי' ז"ך הגהב"י ס"ק ט''ו. יד"א ס"ק ט"ז ויסוד מחלוקותם הוא ע"ד הרש"בא שהביא ה"ה בפ"ג מה' אישות דין ח' והיד"א שם בסק"יט הבין ודקדק מדברי הרש"בא גופיה בתשו' כ"י כס' האומרים דאינה מקודשת כלל אפי' אמרה אין י"ש

וראיתי אני לה' אמרות טהורות בסי' זה דכ"ז שנכנס בחקירה זו היכא דשתקה מהו הדין לדעת הר"יף והרא"ש ודקדק מדברי הרש"בא בחידו' לקידושין דס"ל דאין לחלק ביניהם דבהך נמי איכא למיחש לדעת הר"יף ודעימיה והוכרח לומר דההיא דהרש"בא שהביא ה"ה בפ"ג מה אישות היינו דאינה מקודשת גמו' אבל לאפוקה צריכה גט ולעיולה צריכה קידושין אחרים ובעבור זה אסוף דינא היה דעתו לומר דיש להקל מחמת ס"ס ספק אי הלכתא כהרמ"בם וסיע' דסברי דכל שתיקותא דלאחר מ"מ ואפי' בעובדא דצפתא לאו כלום הוא ואת"ל דהלכתא כהר"יף והר"אש דחיישינן לההיא דצפתא ס' אי הלכתא כרוב גדולי האחרו' דס"ל דלא אמרוה הרי"ף והר"אש אלא דוקא בעובדא דצפתא ולא בנתן לה סתם ושוב משוי אנפשיה הדרנא דמאחר שראינו דברי הרש"בא בחידושיו אשר לא נגלו להאחרו' אינו ראוי שיכנס בסוג ס"ס עי"ד. ולפי מה שנגלה לעיני הי"דא תשו' הרש"בא בכ"י המפורשת דאף בנתן לה סתם ליכא למיחש ואינה מקודשת כלל היה נראה דחזר הדין למקומו להקל