אבני האפוד חלק א יא

דעת הרש"בא וה"רן ובכגון זה הוא דכתב הר"אש דאפי' גרשה והחוירה נתבטל תנאו ונ"ט דכ"ז שאת עמי היינו מנישואין הראשונים ואילו היה דלשון אשתו משמעותו שעומדת תחתיו לא היו צריכין הפקחים לכתב כ"ז שאת עמי רק אם נכתב בכתובה בזה הלשון ונתחייב לזון את בת אשתו די דהיינו דוקא בעודה תחתיו. אלא ודאי דבלשון זה לא סגי דנוכל לומר אשתו שהיתה כבר ודוק. ונהירנא שבענין זה היה כתוב אצלי באורך ופל'פלת כל שהוא ע"ד הרב משנת ר"א חח"המ והרב ישמח לב גאגין ח"מ סי' טו"ב והכל היה למאכולת אש ח"עד וכעת אין הספרים הנז' אצלי לשקד על דלתותיהם וה' ימלא חסרוני וע' בקונט' הכללים אשר לי ע' לשון בנ"א מ"ש עוד בזה

ל"ד בלשון התנאי דכתבינן עליה בחייה בעודה באישות עמו יש להכין דלא נתחייב בתנאי זה רק כשמתנהגת עמו בדרך אישות אבל אם אינו יכול לבא עליה כדרך כל הארץ בעבור שנשתטית או נכפית בזה לא נשבע וה"ול כפירש בשעת נישואין. מוהר חש בק"ע סי' ל"ג בארות המים א"הע סי' א' וע"מש לקמן על סי"ב בס"ד

ל"ה פה סופיאה יע"א כותבין בזה הנוסח ונתחייב החתן הנ"ז שלא יארס ולא ישדך ולא יקדש ולא ישא שום בת ישראל עליה בחייה לצרר לא בתורת אשה או אמה ופלגש וחשוקה ולא בשום דרך מדרכי אישות כלל כ"א לזאת יקרא אשה כל ימי חייה ולא לזולתה. ואם ח"ו יעבר וישא אחרת תחילה יפרע לה כל סכי כתובתה ותוספת משלם עס"פא ויפטרנה בגט כשר כדת מו"י. ובסוף כתוב ונשבע ש"ח ע"ד המ"בה וע"ד הנ"בא וע"ד הכלה וכו' ע"כ הנז', והנה על ידי כתיבת תיבת לצרר בצד תיבות עליה בחייה ניצולנו מפקפוק הרש"בא הנזכר באות הקודמת דתיבת בחייה הוא אף לאחר שגרשה דכיון דכותבין תיבת לצרר ה"ז כדרך שאנו כותבים בעודה באישות עמו. אך זאת חל עלינו חובת ביא"ור אם איש אחד נשא אשא אחרת על אשתו כי לא מצאה חן בעיניו והרי הוא מוכן ומזומן לפרוע לה כתובתה אם נפטר בזה משבועתו או נאמר כיון דע'כפ נשא אשה אחרת הרי כבר עבר על שבועתו ועל אותה שבועה אין לו תקנה ועבריינא יתקרי הך יש לו שבועה אחרת שהוא חייב לתת לה כתובה ותוספת משלם וכל זמן שאינו פורע לה כתובתה ה"ז עובר על שבועתו השנית

וראיתי אני כתשו' מוהרי"בל ח"ב סי' פ"ח דנ"ד היה בכתובה שכתוב בז"הל ועוד קבל עליו ר' שבועה וחרם וכו' שלא יוכל לישא אשה אחרת בחיי אשתו בין שיהיו לו בנים ממנה ובין שלא יהיו ואם ח"ו לא יהיו לו בנים מאשתו וירצה ר' הנז' לישא אשה אחרת שתכף ומיד יתן לה כתובתה הנז' וכו' וקנינא אכל מאי דכתיב לעיל וגם נשבע לקיים כל הכתוב לעיל וכתב ע"ז הרב וז"ל ואין לומר שזה האיש ר' אע"פ שנשבע שלא יקח אשה בחיי אשתו כבר זאת השבועה נעתקה לפרעון כתובתה שכ"כ ואם ח"ו לא יהיה לה בנים וירצה ר' הנז' לישא אשה שתכף ומיד יתן לה כתובה וזה האיש ר' אין לאל ידו לפרוע לה כתובה והרי הוא אנוס הא ודאי לאו מילתא היא מתרי טעמי דודאי כונתו היה לומר דמלבד שיעבר על שבועתו נתחייב לפרוע לה כתובתה וכמו שנוהגים זה בפירוש בכמה כתובות דאל"כ למה נשבע בתחי' שלא ישה אשה על אשתו אפי' שלא יהיו לה בנים ואח"ך נשבע לפרוע לה כתובתה אם יקח אשה על אשתו הוה סגי בשבועה זאת השנייה א"ו דהכונה היא כדכתבינן וכו' עכ"ל. מבואר מדבריו דדוקא בנוסח שלפניו שהיה כתוב שבועה בתחי' ובסוף אמרינן דהשבו' הראשונה היא לשלא ישא אשה אחרת עליה והשבו' השנית שבסוף הכתובה היא לשאם עבר ונשא שחייב לפרוע לראשונה הכתובה ולפוטרה בגט ואח"ך ישא השנייה הא כל שיהיה כנדון שלנו שאין כאן ב' שבועות כ"א שבו' בסוף הכתובה אמרינן דלא יקרא עברין רק כשלא ירצה לקיים את שתיהן אבל אם הוא מוכן ומזומן לפרוע לה כתובתה ולפוטרה בגט נעתקה ממנו השבועה שלא לישא אשה אחרת עליה והרי הוא פטיר ועתיר. והכנ"הג בא"הע סי' קנ"ד הג"הט סק"ג רמז תשו' מוהרי"בל הלזו והלשון מגומגם. וגם רמז תשו' הרד"בז בישנות סי' רכ"א בענין זה ואינו תחת ידי לראות מה כתיב בגווה

? שוב מצאתי למוהר"אנח בח"ב סי' ס"ו דנשאל על כתובה שכתוב בה כנוסח זה ממש וכתב דבכגון זה לכ"ע הכל שבועה אחת נחשבת וחייוב אחד דע"כ לא כתבו הרש"בא והרי"בש דקנס השבועה הם ב' עניינים דלא סגי בקייום האחד רק היכא דהוי קנס הנעשה לאיזו דבר שידוע שאין המבוקש הקנס ולא נעשה אלא לזרז הדבר אבל נד"ז פרעון הכתובה אינו ודאי לקנס אלא נמשך מנישואי אשה אחרת וכו' ונראה מלשון התנאים דהשבועה ודאי לא היתה לא על פרעון הכתובה שהרי לא הוזכרה שום שבועה קודם פירעון הכתובה רק אחר קבלת התנאים עכ"ל וכזאת וכזאת מצאתי לה' מוה"ריא בס' קהלת יעקב בקונט' מ"ל ח"ג אות תש"ע שכתב וז"ל שטר שכתוב שלא ישא אשה אחרת עליה וכו' ואם ישא או יגרשנה נתחייב לפרוע לה כתובתה אע"פ שהשבועה אינה מבוררת רק על שלא ישא ואח"ך כתיב ואם ישא אשה עליה נתחייב דמשמע דהחייוב הוא בלי שבועה מ"מ מסתברא לי שהשבועה חוזרת גם על הפרעון כיון דהפרעון הזה אינו בתו' קנס אלא פרעון מה שהוא שלה והכל דבר אחד ולכ"ע כל כה"ג הפרעון הוא תיקון השבועה וכל שפרע לה הכתובה אינו עובר על השבועה ע"כ וע"ע שם באות תשס"ט ולה'