אבני האפוד חלק א י

מ"מ מודינא להו דאינה אלא מדרבנן כיון דאינה בשם ובכנוי ולא מחמרינן בה אלא בודאה ולא בספקא וא"כ בפלוגתא דרבוואתא אזלינן לקולא יעו"ש

ל"ג בנוסח הזה הכתוב בכתובות שלנו שלא ישא אשה אחרת עליה בחייה וכו' באנו לההיא דכתב הכש"בא בראשונות סי' תתי"ב וה"ד הכס"א בסק"ד. על מי שנשבע לאשתו שלא ישא אשה אחרת עליה בחייה דאפי' אם גרשה אינו יכול לישא אחרת כל זמן שהיא בחיים עי"ד ומוהרש"דם בחי"וד סי' צ"א העתיק ת' הרש"בא ההיא בארוכה. ונראה דבשלוניקי בראשונה היו כותבין כן ושוב חששו לס' הרש"בא ולא רצו למחק הנסחא הישנה וכתבו בצדה בעודה באישות עמו דבזה תברתה בצדה דהא דלא ישא עליה בחייה היינו בעודה באישות עמו הא אם אינה באישות עמו אין כאן שבועה. אך הרואה יראה למוה"ראש בתשו' סי' רכ"ח וה"ד ה' יד"א במ"ק הגה"בי ס"ק מ"ב דנוסח השבועה היה שלא ישא אחרת עליה בחייה ומכותלי דבריו ניכר שלא העלה על שפתיו פקפוק זה (ותשו' מוהר"אש אמ"א לראות הדברים בגופן שלהן) שוב מצאתי למוהרי"מט בראשונות סי' קי"ח דאחר שהכביר פנים צהובות לסכ' הרש"בא מההיא דאמרי' פ"ק דיבמות ע"פ ואשה אל אחותה לא תקח לצרר לגלות ערותה עליה בחייה דאפי' גרשה אסורה מכח לשון בחייה, תמה עליו דמ"נל למדרש הכי בלשון הדיוט ולהוציא דבר חדש אשר לא שערוה הראשונים ומעשים בכ"י שכותבין בכתובה שנשבע שלא ישא אחרת עליה בחייה ופעמים שמגרשה ונושא אחרת ולא חשו חכמים לזה וכו'. ולכן מר הוא דקאמר דלא כ"כ הרש"בא רק בנ"ד דאיפשר לקיים ב' הלשונות דהיה הענין בשידוכין ועדיין לא נשאה דאי הוה כתיב שלא ישא אחרת בחייה הוה משמע אע"פ שלא נשאה ואיצטריך עליה להתיר כל שלא נשאה והיה די בשכתב עליה לחודיה דמשמע כל זמן דאגידא ביה ולמה כתב בחייה אם לא לאסר אף לאחר שגרשה נמצא דיש קייום לב' הלשונות אבל בכתובות שלנו שהורגלו לכתב כן לא דייקינן מדכתיב בחייה יתירה דמשמע אף לאחר גירושין דאדרבא מדכתיב עליה כל זמן דאגידא ביה משמע ולא הו"ל למכתב אלא שלא ישא אחרת בחייה וכו'. יעוש"ב דמבואר דלדעתו בכתובות שלנו אף אם היה כתוב בהן סתמא שלא ישא אחרת עליה בחייה כל שגרשה מותר לו לישא. ונעלם דבר מה' כס"א דנקיט ת' הרש"בא בסתמא. וע"ע למוהרא''נח ז"ל בתשו ח"ב סי' ס"ז דהרב השואל נקיט לה בפשיטות ס' הרש"בא והרב המחבר שם בד"ה אבל נראה יד ע"ש בדבריו היטב

ותבט עיני להר"דבז ז"ל בחדשות ח"א סי' רג"ל והובא ביד"א ס"ק כ"ו ובס' קהלת יעקב בקונט מ"ל ח"ג אות עז"ר שנשאל על אשה שנתנה לבעלה רשות לישא אחרת כחולק על סברת הרש"בא כלאחר עליה וכתב לה תנאי וז"ן ונשבע ראובן שלא ישא אחרת עליה כל זמן שאשתו אסתר קיימת אם משמעות אשתו אסתר קיימת הוא כל זמן שהיא בחיים חייותה ואסור לישא אחרת או"ד משמעותו כל זמן שאשתו קיימת עמו ואם גרשה מותר לישא אחרת בלא רשות אשתו הא' והשיב דלשון זה לא משמע אלא כל זמן שהיא עמו ואם גרשה שוב אין זו אסתר אשתו אע"פ שהיא בחיים ומה שכתב קיימת פירושו כל זמן שהיא עומדת אצלו שהוא רוצה לקיימה לו לאשה וכו' וגדולה מזאת אמרו גבי המקבל עליו לזון את בת אשתו גרשה והחזירה בטל התנאי דאשתו מן הנישואים הראשונים משמע וכ"ש בנ"ד דאשתו כל זמן שהיא אשתו משמע. ותו דאומדן דעתא הוא שלא רצה ר' להיות קשור עם אשתו כל ימיו בין תהיה אשתו בין לא תהיה אשתו שהרי ר' לא נשא אותה אלא מפני שאשתו הא' לא ילדה ואם גם אסתר לא תלד מה תועיל בתקנתו וכו' יע''וש. ובמושכל ראשון עיני המעיין ישר יחזו דאין דומה כלל נדון הרד"בז לנדון הרש"בא וגם לחילוקו של מוהרי"מט דנדון הרד"בז שנייא דכיון דקאמר אשתו וסמיך ליה קיימת מאחר דאין תיבת אשתו שייכא כי אם רק כל זמן הייותה תחתיו ויכולים אנו לפרש דתיבת קיימת היינו בעודה באישות עמו מפרשינן לתרי לישני הכי משא"כ בנוסח עליה בחייה דהגם דתיבת עליה משמעותו כל זמן שהיא תחתיו אך תיבת בחייה א"א לפרשה בשום צד בעודה באישות עמו וגם לפי טעם הב' דאזיל מר בתר אומדנא דלא נשאה אעיקרא אלא להיותה פרה ורבה זהו אות ומופת על הפירוש מש"אכ בשאר כתובות וק"ל

אולם לא אכחד דדברי הרד"בז ז"ל צ"ע במאי דפשי'טל דלשון אשתו היינו אשתו היושבת תחתיו עמו דזה נראה ברור היפך מאי דאיתא בש"ס דנדרים ד"ך ע"א ופסקוהו הט'ושע בי''וד סי' ר"ח קונם אשתי נהנית לי ואמר לא אמרתי אלא על אשתי שגרשתי דאם הוא ת"ח נאמן ואף אם הוא ע"ה דמחמירינן עליו ופותחין לו פתח ממקו"א היינו כדי שלא ינהגו ק"ר בנדרים אך לכ"ע לשון אשתי סובל אשתו המגורשת ובאמרו אשתי היינו אשתי שהיתה כבר והכי אמרינן בגיטין דמ"ב דהכותב כל נכסיו לעבדו יצא בן חורין דאמרינן הכונה עבדו שהיה כבר וע' למוה"ריא בס' קה"י בקונט' מענה לשון ח"ג אות תקי"ז שהביא סוגייא זו דגיטין וכתב דלמדו הפוס' מזה ללשונות השטרות ורמז למוהר"אנח ח"ב סי' פ"ד ולמוהרי"מט בא' סי' קכ"ב דס"לה. ומה שהביא הרד"בז ראיה מההיא דהמקבל עליו לזון את בת אשתו לפ"קד המעט אהמ"ר מלבד דאין משם ראיה אדרבה הוא להיפך דזהו לשון הר"אש בר"פ הנושא גבי ההיא דאמרו בש"ס הפקחין היו כותבין כל זמן שאת עמי וכמבו' בט''ושע א"ה סי' קי"ד וכן הוא