אבני האפוד חלק א קב

וחזה הוית למוהרד"פ ז"ל בס' חסדי דוד בפ"ק דקידושין דקמ"ב על לשון התוס' דקתני בכסף כיצד נתן לה כסף או ש"כ וא"ל הרי את מקודשת וכו' ה"ז מקוד' דדייק עלה דאמאי תני בתוספתא לשון דיעבד נתן לה ואמר לה והא עיקר קידושין בכך לכתחילה ויישב עפ"ד מוהר"א ירושלמי אלו וסיים וכתב וז"ל ומ"מ נראה ודאי שאם נתן ואח"ך אמר בדיעבד כל שהם עדיין באותו מושב ה"ז מקודשת גמו' ודברי הרב היינו לכתחילה דהו"ל כמלוה ובזה יש לפרש היטב דברי התנא דקתני נתן וכו' אמר וכו' בדיעבד ה"ז מקודשת אבל לכתחילה לא יעשה כן דאלת"ה איכא תייובתא לדברי הרב מהך מתניתא עכ"ד ומלבד דגם עליו יעבר כוס התי'מה דקבל בשתיקה דברי מוהר"א ירושלמי ולא קתהי בה דדמהו למלוה ורב המרחק ביניהם וכנז'. עוד בה דלכל הצדדין עיקר הסייוע מלשון התוספתא אהמ"ר כדחזי יש לדחות דמאי דנקט התנא נתן לה ואמר לה הכונה דהכל היה בב"א ובדבור אחד נאמרו והכי ארחא דתלמודא לא שהיה הפסק ביניהם דאילו כן היל"ל נתן לה ואח"ך אמר לה והוא פשוט ושו"ר שקדמני בזה ההוא סבא ה' מוה"ריץ אבועלאפייא נר"ו בס' פני יצחק ח"ה סי' י"א (וארמזהו לקמן בסי' כ"ח או"ט בס"ד) והשג ישיג על ה' חמדי דוד ז"ל יעו"ש

עוד אחרת יוצא מתוך דברי ה' חס"ד הנ"ל דאף אם ניחוש דה"ז נכנס בסוג שתיקותא דלאחר מ"מ מכל מקום כל שעדיין באותו מושב א"ל הרי את מקו"ל ה"ז מקודשת גמורה וכדמפרש לה דברי התוספתא דאי לאו הכי תינח דניצולנו מסוג מקדש במלוה אך עדיין לח נושענו מסוג שתיקותא דלאחר מתן מעות כל שהאמירה היתה אחר הנתינה אלא ודאי דלדעתו כל שהן עדיין באותו מושב ש"ד ולא זו בלבד אלא אפי' דהוי אחר כדי דבור דאי ל"ה הי"ל להתנות ובלבד שיהא תוך כ"ד ולשון באותו מושב משמע דהוא לאחר כדי דבור. ובשלמא מדברי מוה"רא ירושלמי דלא חילק בין לכתחי' לדיעבד ליכא למילף מיניה מידי דאיהו איפשר דסבר דאף בדיעבד לא מהני אך לפי דברי ה' חס"ד דהמציא לנו חילוק זה בין לכתחי' לדיעבד יוצא דאפי' בשתיקותא דלאחר מ"מ ואפי' לאחר כ"ד בדיעבד מהני

ואם כנים אנחנו בזה יש להפליא על עוצם בקיאותו ורוב גדלו איך בין שורותיו יצהירו דינא רבא דעמדו עליו הפוסקים דמלבד דה' מוהרי"מט בא"הע סי' מ"ג כתב להדיא דכל שראו שנתן הכסף סתם ל"מ אם לאחר כ"ד א"ל לקידושין דלאו כלום הוא אלא אפי' תכ"ד א"ל ושתקה ליכא למיחש וכו' עי"ד הלא גם מוהריב"ל בח"ג סי' ך' נסתפק בזה וכבר בא חכם מן המז"רח אור זרו"ח הגאון מוהר"א אשכנזי ז"ל בתשו' כי באה בס' ישמח לב א"הע סי' י"ב והאריך הרחיב בפרט זה ואסיק להלכה דכל שהוא לאחר כ"ד ושתקה כ"ע יודו דל"מ כל שנתן לה בסתם. וכשהוא תכ"ד במחלוקת הוא שנוי והוייא ספק מקודשת יש"ב ואיך הר"הג מוהרד"פ ז"ל קפסיק ותני דכל שהוא באותו מושב הרי היא מקודשת גמורה ומשמע אפי' לאחר כדי דיבור וצ"י

ב כבר ידוע כי בעיר הזאת שלוניקי הקדושים אשר בארץ המה והחיים אשר הן חיים עדנה הסכימו והכריזו בחרם חמור שלא לקדש אשה כ"א בעשרה ושיהיו מבן י"ח שנה ומעלה והחרימו את העדים אשר ימצאו בקידושין אשר לא יהיו על האופן הנז' מוהרשד"ם א"הע סי' כ"א והביאו הרב"ד בא"הע סי' ך'. ואתה תחזה למוהרש"דם בסי' י"ב שכתב וז"ל אין ספק שיש חרם מקדמונים ששום אדם לא יקדש שום אשה כ"א בכנופייא וברצון קרוביה היותר קרובים אליה וע"פ חכם ואנשי קהלה ע"כ ופשוט דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ומ"ש שיהיה ע"פ חכם ואנשי קהלה אין כונתו על הש"ץ אלא על רב הקהל שהיה נוהג בזמנם וכבר מצינו להרב"ד שם ובתשו' בארות המים סי' י"ח רבני אתרין שכתבו שאין צורך שיהיה שם ש"ץ ע"ע ובודאי דלא נעלם מעינייהו הך תשו' מוהרש"דם דסי' י"ב שכתוב ע"פ חכם ואנשי קהלה רק דמפרשי לה כדאמרן. וע"ע להכר"ש בא"הע סי' כ"ד שכתבו וז"ל כי מן הראוי שלא לקדש אשה בלתי אם נועדו עשרה בנ"א וחכם הקהל או חזן הכנסת מכללם והכי סדרו רבנן קדמאי בחרם חמור שלא לקדש אשה בפחות מעשרה בני אדם וכן הוא המנהג קדום בשלוניקי ע"כ

וזיכני ה' ובא לידי טופס ההסכמה הלזו מועתקת מכת"י ההסכמות הישנות שבשלוניקי על יד אי"ש אשר כלבי (דודי ושאר בשרי החכם ד' שאול יצחק אמארילייו נר"ו) וראיתי להעתיקה פה וז"ן יען ראו עינינו רבו היום עבדים המתפרצים פורצים גדר בבנות ישראל הצנועות עומדות בירכתי ביתן ומעלילין עליהן שנתקדשו להם ונמצאו בנות ישראל כהפקר. ומסיתים ומפתים עדים רעים וחטאים כיוצא בהן לקיים מעשיהם הרעים ועל כן דאינו לחדש מה שכבר נשמע אלינו מאבותינו הקדושים אשר בארץ המה והוא לנדות ולהחרים לכל אשר בשם ישראל יכנה שיקדש אשה גדולה או קטנה לא על ידה ולא ע"י שליחה לא על ידי אביה ולא ע"י שלוחו ואם ח"ו שום בר ישראל יעבר על חרם הזה הנה מעתה ומעכשיו אנו מבדילין אותו מכלל עדת ישראל כעכו"ם גמור לכל דבריו ולא יקבר בקברי ישראל פתו פת כותי ויינו יי"ן ארור הוא ביום וארור הוא בלילה ורבצה בו כל האלות הכתובות בספר תורת מרע"ה ובכלל החרמות והשמתות והאלות והחומרות הנז' יחולו על העדים שיזמינו עצמם להעיד על דבר כזה ארורים הם לה' והנם פסולים לכל עדות וכל זה יובן אם לא יהיו הקידושין בעשרה מישראל גדולים בני חורין