אבני האפוד חלק א קא

אופנים הפועלים להוציא זרע. אשר מסוגייא זו רצה הב"ש לקמן סי' כ"ה סק"ב להסתייע עצמו להתיר להוציא ז"ל למי שמוצא דם על עד של אשה ואינו יודע אם ממנו או ממנה ושוב דחה ראיתו יעו"ש. וע' עיקרי הדט חיו"ד סי' כ"א אות ז' וע' בסמוך

ב מי שיצא עליו קול שאבד אברי הזרע והגם שהוא מתקשה כדרך כל הארץ עכ"ז אינו מפליט זרע ונמצאת אשתו מעוברת ורננו הגוים עליו כי הולד אינו מבעלה אי מותר לבדקו לחממו ולהוציא ז"ל. ה' ח"וש שם צדד להתיר יען הוא לדבר מצוה לידע אם הוא בנו ואם מותרת לו מכאן ואילך ולא מלאו לבו להקל אם לא שהדבר נעשה בלתי ידיעת הרב ז"ל יעו"ש ובס' רוח חיים סי' זה נפל ט"ס ונכתב בשם חיים שאל ונהירנא דגם מר בריה ה' מוהרא"פ ז"צל בס' ויען אברהם עמד על כיוצא בזה וכעת אין הספר בידי והן עתה ראיתי להרב שדי חמד במע' אישות סי' א אות ל"ג שהביא דברי שניהם עי"ע

ג אי בני נח מוזהרין אהשחתת ז"ל. ע' לה' שדי חמד כללים במע' הז' אות ך' שכתב דבמחלוקת הוא שנוי בין הראשונים ע"ע

ד ס"ה ש"ע אשה שיש לה איטם ברחם וכו'. איתא ביבמות די"ב ע"ב תני רב ביבאי ג' נשים משמשות במוך קטנה מעוברת ומניקה דר"מ וחכ"א אחת זו ואחת זו משמשות כדרבן ומן השמים ירוחמו והפוס' השמיטו להא דרב ביבאי ונראה דסברי כרבנן (וכ''כ שם המאירי להדייא דהלכה כרבנן) ולכן אשה המשתגעת מחמת לידה אין להתיר לבעלה לשמש במוך כדי שלא תתעבר ואפי' נימא כדברי התוס' שם דלאחר תשמיש מותר עכ"ז אין להתיר חדא דא"א לצמצם ועוד דאיפשר דלא מזמני המוך באותה שעה וא"כ לבו של בעלה נקפו ופורש ממנה שמא תתעבר וכו' (ועכ"ז התיר להיציאה מתחת בעלה דאדעתא דהכי לא החרים רגמ"ה ואדעתא דהכי לא נשבע) ראש משביר ח"ב סי' ס"ט מתורת בנו של הרב. וע' פתחי תשו' סק"ב שהביא מחלוקת מרבני אשכנז יש מי שמתיר לפני תשמיש ויש מי שמתיר דוקא לאחר תשמיש ויש מי שאוסר אפי' לאחר תשמיש. ואני בעניי בהגהותי לס' עבודת השם א"הע סו"סי ג' הנה הבאתי מה' ישמח לב גאגין קי"וד סי' ד' דהתיר והר"הג מוהר"יא שם לא התיר רק לאחר תשמיש ובדעת בעלה ובשם ס' כי כתבתי דמשמע מדבריו דכשקיים פ"ו מותר לשמש במוך אפי' קודם תשמיש יעו"ש

סי' כ"ו

א ס"א ש"ע אין האשה נחשבת כא"א אלא ע"י קידושין שנתקדשה כראוי קידושין בלילה ע' כנה"ג הגה"ט סק"ז דהוו ס' קידושין. יד"א סק"ה. חוקי חיים סי' מ"ט שבט בנימן סי' י"ח. רוח חיים או"ד. זכרינו לחיים ח"א ע' קידושין אות י"ב. וע' פ"ת סק"ז שהביא סעד לדברי השע"המ שכתב דהא דמספק"ל להפוס' היינו בקידושי שטר אבל בקידושי כסף לכ"ע יכולין לקדש בלילה יעו"ש. והן עתה כד"מ ס' מטה לחם לאחד המיוחד מרבני קושטא יע"א ושם בסוס"י י"ט כתב משם ה' רב פעלים שכ"כ משם הרשב"א והר"ן והגאון לא נ"ש שיטה לקידושין והרד"בז ע"ע וע"ע בזה לנהירו דעיינין ה' מוהר"אח נר"ו בס' תעלומות לב ח"ג הנד"מ סי' נ"ז שהנהיג בקהל עדתו שלא לקדש בלילה אי מצד הדין ואי מצד פריצות דבלילה איכא פר'וץ מרובה י"ש וכבר כתב כן בספרו נוה שלום דיני קידושין. וז"ל ה' פחד יצחק הנד"מ אות הנון ע' נישואין דס"א ע"א. ובפירארא נהגו לעשות נישואין בלילה ולא מיחו בידם חכמינו זקני ההוראה וכו' עי"ש

ב שם בהגה אבל אם מייחד אליו אשה הטובלת וכו' ע' כנה"ג. ויד"א באר מים חיים א"הע סי' כ"ח שערי רחמים ח"ב א"הע סי' ט"ז דע"ג וע' להרב מוהרא"ח נר"ו בס' תע"ל ח"ג הנד"מ סי' ל"ב או"ב שכתב דכאשר יהיה האופן בבתי החופש והדרור שלא יוכלו לישא אחרת בנישואין ואשתו נאסרה או הופרשה ממנו ואינה יכולה להתגרש ממנו ולא יוכל לשלחה ע"פ נימוסיהם אז ודאי למצוה יחשב להתיר לייחד אליו אשה ישראלית ע"פ התנאים הצריכים ובראש כולם שתטבל לנדתה ולא יבא ליחד לו גויה וכדומה ובנה אצלו צי'ון תשו' הגאון יע"בץ בח"ב סי' ט"ו שהאריך בזה י"ש

ג שם וי"א דאסור ולוקין ע"ז משום לא תהיה קדשה ע' ח"מ ב"ש וכנה"ג פ"ת סק"א ובס' מי באר מבוקערעשט סי' נ"ה דמהפך אזכותיה דמור''ם הרדב"ז בס' דברי דוד סי' ל"ג

סי ז"ך

א ס"א ש"ע בכסף כיצד נותן לה בפני ב' פרוטה וכו' ואומר לה וכו'. לא יתן הקידושין ואח"ך יאמר לה הרי את מקודשת דהוי מקדש במלוה אלא יאמר לה תחי' ואח"ך יתן הקידושין, כנה"ג הגה"ט סק"ח משם מוהר"א ירושלמי ז"ל ואנכי הדל לא הבינותי דאמאי מדמי ליה למקדש במלוה דהתם שאני דכיון דבתורת מלוה באה לידה ויכול להוציאה לצרכה וקי"ל מלוה להוצאה נתנה משו"ה אינה מקודשת דמה"ט כתבו הפוסקי' דאפי' המעות עדיין בעין אינה מקודשת וכמ"ש לקמן בסי' כ"ח ס"ז אכן בנתן לה מעות סתם ואינה יכולה להוציאה לצרכה מאן לימא לן דאינה מקודשת. ואי איכא למיחש בזה הוא מטעם אחר דכיון דבתחי' נתן בידה ואח"ך אמר לה הו"ל שתיקותא דלאחר מתן מעות דאפי' בנתן לה סתמא איכא טובא מהפוסקי' דס"ל דאינה מקודשת, ובפרט כשלא אמרה אין ואבוהון דכולהו הרשב"א וכמו שאכתב לקמן בסי' כ"ח אות יוידבס"ד