אבני האפוד שס

לה מעיר לעיר וממדינה. למדינה ומה' יצא הדבר כי מצאו על ידי שלוחה בעו"בי אזמיר יע"א ובכח ב"ד יפה כתב לה ספר פיטורין ושלחו ע"י שליח ונתגרשה האשה ע"י שליח בפנינו בחמשי בשבת י"ד לירח סיון משנתינו זאת תער"ב. ימלא פי תהלתו יתברך כי הצילנו משגיאות, ואין זה דבר חדש כי כבר היה לעולמים. וכמבואר בפוסקים הלא בספרתם ואל שדי יהיה תמיד בעזרתנו שלא יצא תקלה מתחת ידינו אמן. אה"ע סי' י"ט שידוכין אייר תער"ב עובדא אתא קמן בבחור ובתולה שנשתדכו ז"לז בקנין ושבועה לישא זה את זה בזמן פ' ובקנס למי שיבטל השידוכין בלי טעם ואבי המשודכת נתחייב לתת לה נדונייא ומדודין כנהוג ובמשך הזמן עמדו ביניהן הפרשייות ועמד לדין אבי הנערה עם המשודך וסו"ד שבפני ב"ד נתפייסו ומחלו זל"ז הקנס והשבועה, אחר עבר חדש ימים ויותר עמדה הנערה לפני ב"ד לתבוע מהמשודך הקנס, וכשאמרו לה הב"ד שכבר נגמר זה לפניהם שאביה מחל להמשודך הקנס והשבועה. צעקה הנערה המאורסה לאמר אם אבי מחל אני לא מחלתי ומה יש לאביה עם משודכי כי הענין הוא נוגע אלי. והנני מודיעם בפעם הזאת כי איני מרוצה במעשה אבי, ואף אביה בא לחזר מהמעשה אשר נעשה ועמדנו על הענין לדעת מה יהיה משפט הקנס והשבועה אם מהנייא מחילת אביה או לא. תשובה לגבי האב שבא לחזר פשיטא דאינו יכול לחזר בו אפי' אם לא קנו מידו דהא קי"ל מחילה אינה צריכה קנין אפי' אי תפיס שטרא בידיה וכמ"ש בח"מ סי' י"ב ורמ"א. ואפי' להחולקים ואומרים דהיכא דתפיס שטרא בידיה לא מהני מחילה בלא קנין וכמ"ש מחלו' זה האחרו' שם בסי' י"ב הכא מהני דטעם החולקים הוא משום דס"ל הלכה כמ"ד דשטר העומד לגבות כגבוי דמי וזה לא נאמר אלא בשטר דכתיב ביה אחרייות אבל בשטר דלא כתיב ביה אחרייות לאו כגבוי דמי וכמ"ש ה' פתחי תשובה בח"מ סי' רמ"א סק"ב משם ה' באר יצחק דמטע"ז בכ"י שאינו גובה ממשעבדי מהני מחילה לכ"ע יש"ב, וכן מצאתי הדבר מפורש לה' משכנות הרועים מע' הק' אות נ"ז בנד"ז ממש דאבי המשודך מחל הקנס של שידוכין בלי קנין ואח"ך רוצה לחזר דאינו יכו"ל בו אפי' למ"ד דהיכא דתפיס שטרא יכול לחזר מט"עז דבשטר שידוכין דל"א ביה כגבוי דמי לכ"ע מהנייא מחילה אפי' דתפיס אידך שטרא י"ש, וכ"כ הגאון תפארת ישראל והביאו הפ"ת בסי' ן' סק"ט וז"ל ובמחל החתן ואבי הכלה אהדדי אינו מזיק מה שנשאר השטר בידו כח"מ סי' י"ב ורמ"א ע"כ, ובר מן דין דאפי' תימא דהמחלוקת במקומה עומדת הלא המשודך הוא המוחזק ויכו"ל קי"ל כמ"ד דמהנייא מחילה וכמ"ש רבני האסופות שם בח"מ, וע' לה' מוהר"י אלישר ז"ל בתשו' כי באה בס' בני בנימן סי' כ"ט דמ"ה ע"ג שכתב וז"ל ואף אם היה מועיל מחילת האבות צריך שיקנו מידו לדעת הר"י ז"ל וכו' דבדתפיס שטרא בידיה מחילה צריכה קנין והרי לא קנו מידו ויוכל לחזר בו וכו' והגאון ר"לץ מוהר"א אשכנזי ז"ל שם בסי' ל' ה"ד וקבלן בשתיקה ולפי האמור ענין זה לא נכנס במחלוקת ודוק. אמנם במאי דטוענת הבת דהיא אינה רצויה במעשה אביה אען ואומר דמילתא כדנא הנה זה בא בפוסקים ובמחלוקת הוא שנוי (באסיפתי לא"הע סי' ן' אוט"ז רמזתי זה בקצרה) דהפ"מ בראשון סי' ע"ז ה"ד ה' ראש משביר חא"הע סי' כ"ה פסק דאין רשות האב מועיל לפטר את ר' משבועתו דלאו בדידיה לבד תלייא מילתא כי אם ברשות הבת המשודכת והיא הזוכה ע"פ שבועת ה' אשר נשבע הבחור לקחתה עי"ד ונמשך אחריו ה' ראש משביר שם וכ"ד הב"ש בסי' קי"ד סק"ו והטו"ז ה"ד שם. אמנם מוהרימ"ט בחחה"מ סי' ב' כתב להיפך דהרשות. ביד אבי הבת לפטר את המשודך משבועתו וז"ל שם וכ"ת. מאחר ששידוכין אלו הם זכות לבת לאו כל הימנו דש' לחוב את בתו ולא תפסיד היא זכותה מפני דברי אביה מ"מ לא נתחייב זה אלא ע"י התנאי שהתנה עם האיש והוא נתחייב להכניסה מפוייסת ומאחר שהאב חזר בו אף הוא פטור. ותו שיש במשמע דברי ש' מחילה לר' מחייובו שנתחייב לקחת את בתו וכו' עי"ד והכי ס"ל לה' תורת. חסד סי' ר"ג וכ"כ ה' דרכי נועם חי"וד סי' ה', וכבר נזכר מחלוקת מוהרימ"ט עם הפ"מ בתשו' חק"ל ח"ב חיו"ד סי' נ"ז. וע' משכנות הרועים שם דעשו מעשה רבני המערב. דמחילת האב מהנייא עי"ש. איברא דהיה נראה לחלק ולומר דבנד"ז גם הרימ"ט יודה דע"כ לא קפטר לנ"ד לחתן משבועתו אלא משום דהשבועה לא היתה אלא בין המשודך ואבי הכלה. ואין לכלה שום אחיזה בחתן רק ע"י אביה ואתינן עלה מטעם דזכות הוא לה ולהוציא זה כתב מוהרימ"ט דכיון דעיקר השבועה הן היתה על יסוד התנאי שהתנה עם: אביה לפייס את בתו שתכנס לחופה והיינו על ידי מוהר ומתן שיתן לה וכיון שחזר בו האב אף הוא פטור. וכמו כן ה' תו"ח נ"ט לפטר דכיון שאביה שפט בדעתו שאלו השידוכין אינם זכות לבתו ועל כן רצה להפרד ממנו מסתמא גם בתו לא ישר בעיניה זיווג זה ואדרבה זכות הוא לה להפטר ממנו, אבל בנ"ד שהשבועה אינינה בין המשודך ואבי הכלה רק בין המשודך וכלתו בכה"ג איפשר דיודה מוהרימ"ט דאין מחילת האב כלום כיון דשניהם נקשרו ונתלכדו זה עם זה בשבועה באיזה כח יוכל האב