אבני האפוד שנח

הוי דהא מתכוין להעיד הוא יעו"ש וכן הסכימו רבנן בתראי ואם נמצא להרמב"ם בתשו' דנראה מדבריו דמכשיר אף בכה"ג כבר חילק ידע הכנ"הג בהגה"ט ס"ק ק"ט דלא נאמרו דבריו כי אם בגוי אבל בישראל הפסול בעברה כיון שהוא בקי שהאשה ניתרת במסל"ת בכל דהוא תלינן דמתכוין להעיד ותלה עצמו בדברי מוהריב"ל וע' יד"א שם ס"ק ק"ט דכתב דמוהרח"ש הסכים לחילוק מוהריב"ל בין פסו"ע דאורייתא לגוי מסל"ת דבפסו"ע לכ"ע כל שהזכיר אשה בעדותו לא מהני דמתכוין להתיר הוא ועפ"ז עדותו של אהרן בשם הלוי דנ"ד הבל הבלים הוא. שמענה ואתה דע לך דאינו ענין דברי הפוס' הללו לכ"ד אלא גם המה יודו ויאמרו דנ"ד לא נפיק ממסל"ת מכמה טעמי, חדא דיש לחלק ולומר דע"כ לא כתבו הפוסקי' דכל שהזכיר אשה בדבריו לאו מסל"ת הוא אלא דוקא באומר אמרו לאשת פ' שאני ראיתי את בעלה מת ולא דבר עוד דהתם אמרינן דכונתו להודיע המיתה ולהתיר את אשתו אבל כל שנ"ט לדבריו דמה שאמר שיאמרו לאשתו היינו דחש במע'יה וחס עליה שלא תוציא עוד הוצאות כדי להביאו אצלו כי כבר מת בכי הא י"ל מתכוין להתיר הוא והכין חזינא למוהר"אא בס' א"ר, בתשו' סי' א' על גוי שאמר בינגו אדיזירסילו אה לה מוזיר קי אה דוד לו מאטארון קי בינגאן אדימאנדאר לוס טריזי גרושיס דיל קאפיטאן שכתב דאע"ג דבתחי' דבריו הזכיר אשה והוא מבקש לאשתו עכ"ז כיון שנראה וניכר שכונת המס"לת לאו לנשואין איתמר ולא להעיד רק יש לסבב כונה אחרת בדבריו דכונתו שתלך להפרע הי"ג גרושים מס"לת הוי אע"פ שהזכיר ובקש את אשת המת גם ה' יד"א בהג"הט ס"ק קפ"א כ"כ משם מוהרמב"ח בתשו' ג"ור ובס' עז"ן סק"ץ וז"ל לא החמירו הפוס' בהזכרת שם אשה אלא כשהתכלית להודיע לאשה מיתת בעלה אבל כשיש הוכחה קצת בדבריו שדעתו לדבר אחר חשבינן ליה מסל"ת וכתב היד"א שחילוק נכון וישר הוא, וכזאת וכזאת כתב עוד בהגה"בי ס"ק קי"א משם הד"ן בא"הע סי' י"א דל"א דכשמעידין ומזכירין אשה נפיק ממס"לת אלא כשאומר דברים שכונתו להתיר אותה אבל אם אמר שנצטער ממיתת פ' באשתו הזכרה כזאת אינה מזקת יעו"ש. זאת שנית דה' מוהר"א קופינו זל בתשו' כי באה בתשו' מוה"רם די בוטון סי' ב' חילק ידע דע"כ לא כתבו הפוסקים דהזכרת אשה מזקת אלא דוקא היכא שהזכיר אשה בתחילה אבל אם התחיל לדבר לפי תומו ובסו"ד הזכיר אשה לית לן בה עי"ד וכן חילק ידע הכנ"הג שם וכ"כ אחד מראשוני האחרונים ה' מוהר"ש בן חביב בס' אמר שלמה חא"הע סי' ג' ד"ל ע"א, וע' למו"הד מו"הר בס' באר המים סי' ס"ג דס"ד ע"א בגוי שבקש לישראל בחנותו וא"ל ישראל אחר מה תבקש והשיב לו הגוי מאומה ושאלו שנית מה אתה רוצה אותו שמא איזה כתב הבאת והשיב הגוי מת ומלבושיו בספינה והוא יודע כי בלי ידיעה ממנו אין אשתו נשאת והיה חפץ לילך אצלה שתתן לו מתנה בעד הודעתו, שהתיר הרב האשה הזאת והסכים על ידו מוהרד"ק שם בסי' ס"ד דס"ו מטעם דאמרינן סלק דבריו האחרונים כמי שאינם וכיון שהתחי' להסיח לפי תומו לא משגיחינן במה שהזכיר אשה אח"ך עי"ד ואף לפי ס' מוהר"ש גאטינייו ז"ל בס' צל הכסף ח"ב חא"הע סי' א' דפקפק על ההיתר היינו משום דאמר בפירוש להשיא את אשתו ול"ד לשאלה דהתם מחליקינן בין תחילה וסוף ושכ"כ הפמ"א בח"ב סי' י"ו עי"ד וע' למו"הר בס' שער אשר סי' כ"ו דכ"ה שהסכים גם הוא בחילוק זה וכתב שכן מעשה נעשה וע"ע לו פס' ב"ך דע"א וע"ע למוהר"ש מנשה ז"ל בס' שם משמעון חא"הע סי' יו"ד דמ"ט ע"א דהכריע דגם דעת הפמ"א (אשר עליו סמך מוהרש"ג בפקפוקו) באחרית ימיו פסק כס' מוהר"א קופינו דסמכינן אתחי' דבריו יעו"ש האמנם עדיין איכא לעייוני בשרייותא דהך איתתא דמאחר דפסלנו עדות שנתקבל בפיליבי מהאיש הלוי בעבור כי הנחנו במונח שהוא גזלן דאורייתא ובבואו לב"ד הוי מתכוין להעיד דאין עדותו עדות, והכשרנו עדות אהרן חאראבון משמו בעבור כי כפי מה שהוכחנו הוא כי דבריו לאהרן באו במסל"ת דשפיר מהני א"כ יש לנו לדעת איזה מעשה היה בתחילה דאם הקב"ע מב"ד של פיליבי היה בתחילה ואח"ך דבר עם האיש העד הלזה בדרך מסל"ת נכנסנו במבוכה גדולה. והן קדם אשים מד'בר במ"ש הכנ"הג בהגה"בי ס"ק מ"ה משם מוהריב"ל בס"ג סי' ע"ו דהיכא שבא לב"ד מתכוין להתיר ומטל, הסיח לפי תומו ליכא ספקא דאמרינן איערומי מערים, וגדולה מזאת כתב בהג"הט ס"ק צ"ח משמיה דמוהריב"ל כ"א סי' ט' דאף אם דבריו עם הראשון לא היו בפני ב"ד רק ע"י תשו' שאלה וליאודי אחר ספר במסל"ת אם אחר שספר לראשון ע"י שאלה ספר לב' במסל"ת לא מהני ע"ע ומשמע דאם אחר שספר במסל"ת לראשון סיפר עם אחר ע"י שאלה ואפי' שדברות שנייות היו שבא לב"ד שזה הוי מתכוין להעיד עכ"ז מהני וכ"כ להדייא הכנ"הג שם הגה"בי ס"ק ע"ג משמו בח"ג סי' ד' וע"ו אך היכא דבפעם הראשון היה מסל"ת ובפעם הב' היה מתכוין להתיר כתב שם בסי' ע"ד דמספקא יש להחמיר. כן ישבתי דברי הכנה"ג בסעיפיו בעבור כי אין בידי כעת תשו' מוהריב"ל לראות הדברים בשרשן, ועכ"ז לא נתישב אצלי מה שהביא משמו שם בס"ק ע"א דגוי שלא נתכון להתיר אלא להעיד ובא לב"ד ואח"ך מל"ת דיש להסתפק אי חשבינן ליה מל"ת דהא ממ"ש בח"א סי' ט' יוצא במכ"ש דל"מ דשם כתב לפי שהעתיק איהו גופיה דאפי' אם