אבני האפוד שנו

שכתבה להעד קלקלתה תקנתה דכיון דהיא עבדא מעשה לכתב ולחתם כל כי האי לא חיישינן לשקרא וכמו דאיתא בגטין דס"ז דעדים שקרים דבורא אמרי מעשה לא עבדי ופר"שי דבורא אמרי אומר לאחרים לעשות, מעשה שיחתמו שקר או יעידו שקר לא עבדי וה'ן כיון דהצרה עשתה מעשה לשלח מכתב מאחר לאתר וחתמה עליו שהבעל מת כל כי האי לא חיישינן. אך הא ודאי בורכא שהרי כתבו התוספות שם דדבור שעל ידי כך נגמר הדבר וניתרת האשה לשון חשיב מעשה ולא עבדי ועכ"ז רבותינו ז"ל בהני נשי מחמת שהוחזקה כל כך השנאה חשו לזה אף במקום דבדבורם נעשה מעשה, וכמו שכן ראיתי בפירוש להגאון שואל ומשיב במהדו' ג' ח"א סי' רנ"ח והבאתיהו בחידו' על א"הע סי' טו"ב אות י"ט שחקר חתרה זאת להכשיר פיסו' עדות מ"הת ע"י כתב והדר הוא מכח דברי התוספות הנ"ז ואין לומר דכיון דהאשה הזאת לא באה להעיד על מיתת בעלה רק היא רצתה להגיד מיתתו ליאודה העד הנז' כי הוא אוהב ורע לבעלה שהיו הולכים שניהם יחדיו למה נחוש כי כונתו לקלקלה ולא נאמר דהאמת הוא שבעלה מת הא ליתא דאף דאין כונתו להגיד מיתתו לעולם רק להגיד לרעהו ממיתת אהובו עכ"ז הוא נכנסת בכלל מסל"ת ולא עדיף ממנה דלא עדיף זה מ"מש הרמ"בם בפי"ג מה' גירושין דכל דאומר הגוי אוי לפ' שמת, כמה טובה עשה עמי דזה הוי מס"לת וכבר נודע כי מלכים מדינים בהנהו חמשה נשי היכא דמסיחין לפי תומן אי נאמנין דהכ"נהג בהג"הט ס"ק רמ"ה הביא משם מוהר"ש עטיאה דאף במס"לת אינן נאמנין ושכן דעת הרלנ"ח והרד"ך ויעו' ביד"א בהגה"ט ס"ק ת"ה והברכ"י כתב דהסכמת רוב הפו"ס דל"מ וכ"כ הפ"ת בס"ק כ"ד. אך אם באים אנו לחתר חתירה ולקיים עדות הצרה הזאת אחשב מטעם אחר שנראה לי דבר ברור ופשוט דע"כ לא כתבו הפוסקים לחוש לעדות הצרה דשמא מכונת לקלקלה אלא דוקא היכא דהיא יודעת בודאי שיש לה צרה. אבל בכה"ג דנ"ד דלא נתברר בשאלה אם האשה הזאת יודעת שבעלה נשא אשה במקום אחר כי הוא בא בתחבולות לעיר פיליבי והוחזק עצמו לפנוי ונשא אשה זאת ובבואם פה סופיאה הלך מאצלה ומעולם לא הגיד להאשה העגונה שיש לו אשה אחרת כמו כן נאמר כי גם להאשה שהיתה לו לא הגיד לה שנשא אשה אחרת בפיליבי, א"כ למה נלך להחמיר ולומר שהאשה הראשונה ידעה שיש לה צרה ושהמכתב הזה שכתבה להעד הא' היא מכונת לקלקלה זה רחק מהדעת, ולא יהי אלא ספק הרי כל דאיכא ספק בהני נשי אי נאמנות או"ל לפי הרי"ף והרמב"ם אזלינן לקולא וכמ"ש הרב"י גבי בעיית הש"ס דחמותה הבאה לאחר מכאן דנקטי לקולא משום דהוי ס"דר והגם דבדבר הזה רבים לוחמים עליהם וכבר הארכתי בזה בחידו' לס"י י"ז אות מ"ה מ"מ העלתי שם דמידי פלוגתא לא נפקא, ולכל הדברות יש כאן ס"ס ספק אי זו נכנסת בכלל צרה דדלמא לא ידעה ואת"ל דגם לזו צרה יקרא דלמא הלכה כמ"ד דבמסל"ת נאמנת וכ"ש אם נאמר דבספקן יש להקל. ועוד אחרת היתה לקיים העדות הנז' כשנתבונן בדבר' העד שאחד שהעיד שבא לו מכתב מהאשה הראשונה על מות שמואל הוסיף עוד והעיד שממיתת שמואל יודעת אמו של שמואל וגם שכנו של הנעלם אברהם הכהן, ושהשם של האישפיטל שבו מת הוא פ' דמאין הקיפה לו ידיעה זאת דאם נאמר דכל זה היה כתוב באיגרת שקבל מאשתו הראשונה היה לו להעיד הכל בבת אחת שכן הוא כתוב באיגרת משטא הדברים נראה ברור כי אחר שהעיד שקבל איגרת מאשתו הראשונה העיד עוד כי הוא משער שבעיר יאש חי בתר יהודי וגם הוא יודע שממיתתו יודעים אמו והשכן וגם נודע לו שם האישפיטאל ואין אנחנו אחראין לידע מאין הקיפה לו הידיעה בכל זה רק הוא המעיד שהוא היודע כל זה וא"כ דל מהכא עדות האשה הרי לפנינו עד אחד המעיד שהקיפה לו הידיעה שפו"פ יודעין ממיתת הנעלם וכבר ק"יל דהעד שאמר שמעתי שמת פ' משיאן פיו. ובפרט אם נשים פנינו להקב"ע שנעשה פה לפנינו שאהרן חאראבון מעיד כי יאודה דוד הלוי אמר לו בפירוש ששמואל בעלה של בוקא מת ברומאניאה כי עפ"ז לא נשאר לנו שום ספק כי הנעלם בעלה של זאת מת ואשה זאת מותרת. אולם דא עקא כי כפי הנראה וברור הדבר כי העד הראשון שהעיד בפיליבי איהו ניהו אותו האיש שאמר להעד הבא לפנינו כ' שמואל מת והוא באחד, וא"כ גם עדות הראשון והעדות הב' שניהם יחד הבל ואין בם מועיל מאחר שיאום ד' הלוי הלזה הוא ביש רע מעללים כפי מה שאומרים עליו כי מעולם לא עמד בביתו ובית הכלא היא לו בית עולמים בעבור גזל וגנבה וא"כ הוא פסול דאורייתא שאין עדותו כלום וכמ"ש מרן בס"ג דפיסולי עדות דאורייתא פסולין לעדות אשה, ואף למאי דקי"ל בח"מ סי' ל"ד דאף בעברות דאורייתא אינו נפסל לעדות מדאור' רק בעברות שיש בהן מלקות ומי יודע אם האיש הלזה הנז' בשאלה עבר עברות שיש בהן מלקות וכ"ש לפי מ"ש הפ"ת בסקי"ח משם הגאון קה"י דאינו נפסל לעדות אשה רק כשהוא רשע דחמס יעו"ש (ובחידו' לדאה"ע או"ך) מ"מ הלא כתוב בשאלה שהוחזק שהוא גנב וגזלן ובעברות אלו