עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryאבני האפוד

אבני האפוד שנד

Avnei HaEphod 354 · אבני האפוד · free full Hebrew text

Open in the reader →

אלא דוקא היכא דיש לו אב ידוע וניכר בשמו דאז איכא למיחש לרואים שיאמרו אין זה האיש שגרש דכ"ע ידעי דשם אביו הוא פ' ושם אבי המגרש הנכתב בגט הוא אחר, אבל היכא דהוא אסופי או שתוקי דאין ידוע שם אביו מי זה אמר שאם יכתבו שם אבי אמו דהוא פסול ובפרט דכבר הוחזק שמו כן בקריאת ס"ת דבכי האי פשיטא ודאי דיהנה החזקה מטע"ז בעצמו דאינו ניכר שם אביו לשנאמר דלא תהני ליה החזקה בשם אביו וכההוא דכתב הרא"ש בכלל י"ז ורמזנוה לעיל וכמעט שעברתי בדברי ה' בנין ציון שהביא ה' שדי חמד במע' גט סי' ג' אות י"א ראיתי לו שרצה לחלק כן בתשובת הרא"ש הנז' ושו"ר שכ"כ להדייא ה' גט מקושר בסי' ד"ן או"ג דקמ"ד ע"ד ויעו' שדי חמד סי' ג' אות ה', ולפי זה ערביך ערבא צריך דמנ"ל בבן פנויה שאינו ניכר שם אביו והוחזק לקרותו בס"ת בשם אבי אמו בגט שיהיה פסול. ברם הדרי בי דחזינא ליה למרן בא"הע סי' קכ"ט סוס"ט שכתב דבשתוקי או אסופי אין כותבין בגט אלא שמותיהם בלבד, והסכמת האחרונים לכתב בן אברהם אבינו ע' דב"מ א"הע סי' ס"א ולא אחד בהם שיאמר שיכתבו בשם אבי אמו וכבר הטו"ז בסי' לק"ט הנ"ל כתב להדייא דפסול כמו בעלמא. ולכן אמרתי דרך זו אלך דבעיקר הדין שלא לכתב שם אבי אביו בגט לאו הלכתא פסיקתא היא דהנה אמת שהרב"י בסי' קכ"ט הביא משמיה דמוהר"אי בכתביו סי' קל"ח שאם כתב תחת שם האב שם אבי אמו או שם אבי אביו דפסול הגם דבני בנים הרי הן כבנים מפני הטעות, אך על הדבר הזה נידון בהשג יד מה' ג"פ בס"ק לי דאדרבא מוהר"אי סי' קל"ח צדד להתיר רק דבסי' קפ"ד משמע כדברי הרב והצ"ע, ומוהרי"ן בגט מקושר שם כתב דלפום דינא כן הוא הדין להתיר ושכ"כ ה' המכת"ם ושדברי הב"י צ"ע עי"ד וכ"כ ה' בית שמואל בסקי"ט בשם מוהרש"ל. ואיפשר דה' הלבוש ומורם קיימי בהך שיטתא דאם כתב בגט שם אבי אביו או אבי אמו כשר ומשו"ה בא"ח סי' לק"ט לא חשו לזה. ואע"ג דהפוסקים המתירין הנז' לא כ"כ אלא באבי אביו אך לא באבי אמו איפשר דה"ה באבי אמו למאן דס"ל דבני בנים הרי הם כבנים נאמר גם לבני בנות, אך דא עקא שראיתי להא"ר בסי' לק"ט סק"ד שירד להציל למור"ם מהשגת ה' טו"ז באמרו דכיון דהרב צריך לחקר אחר שם אביו בחקירה יודע עי"ד ומכותלי דבריו ניכר דחילק ידע בין אבי אביו לאבי אמו ובסו"ד הביא מדברי מורם בתשו' סי' מ"א דפסל גם באבי אביו י"ש אשר לפ"ז לא נוכל לומר דמור"ם והלבוש דעתם להתיר, ברם אנכי הרואה בתשו' מור"ם בשרשה שנרגש בזה וכתב וז"ל ובאמת שאני מפקפק בדבר הזה (לקרא למומר לס"ת בשם אבי אביו) כי מאחר שקוראין אותו לס"ת על שם אבי אביו היאך יכתבו בגט על שם אביו הלא כל האחרונים לא הביאו לראיה לכתיבת גטין רק מקריאת ס"ת וכו' ואיך מצאנו ידינו ורגלינו בב"המ שאיך יעלה לס"ת בשם אבי אביו ויפסל הגט אם נכתב כן ולכן נראה דמ"ש הסה"ח ומוהרא"י לקראו בשם אבי אביו ל"ד לדינא כתבו אלא לעצה טובה וכו' וא"כ כל שאין הבן חושש לזה אינו מעכב ויכול לעלות לס"ת בשם שירצה ולכן בגטין שיש לחוש לשינוי השם הניחו הדבר על דינו וכתבו שיש לכתב שם אביו שהוא העיקר ע"כ הרי דהרב ז"ל חש בראשו הקפידה הזאת דגט ונדחק ליישב מ"ש איזה פוסקים דיעלה על שם אבי אביו. זאת שנית הביא ראיה לדינו הרב"ד ז"ל ממ"ש ה' הלבוש בא"הע סי' ס"ו לענין כתובה דאם היא אסופית או שתוקית דלא ידעינן למכתב שם אביה כותבין שם אמה כדי להודיע ג"ך שהיא פגומה ואסורה לכהונה ואין כותבין בת א"א דלא ליטו למטעי לומר שהיא גי'ורת ונרגש הרב ז"ל דאי איתא דחיישינן לגט למ"ל טעם זה תיפוק ליה שאם יכתבו בת א"א יבאו לטעות בגט ולכתב בת א"א ואע"ג דלאו שיקרא הוא מ"מ יאמרו הרואין דלא נתגרשה זו אלא גייורת דעלמא אלא ודאי דלא חיישינן לשמא יבא לגרש א"ד ונפלאתי עליו הפלא ופלא דהא הרב הלבוש בעצמו בסי' קכ"ט כתב דאסופי ושתוקי כותבין בן א"א ותמה עליו הג"פ בס"ק מ"ח דמה ענין אב המון גויים לאסופי ושתוקי י"ש נקוט מיהא דה' הלבוש גופיה ס"ל דכותבין בן א"א והכי אסיק להלכה ה' משבצות זהב בא"ח סי' לק"ט וא"כ עדיין ק' למה אין כותבין בכתובה בת א"א מאחר דגם בגט כותבין כן ולכן הוצרך ליתן טעם אחר דהיינו משום שידע העם שהיא פגומה וליכא למטעי בגט דאף אם יכתבו שם אמה לית לן בה וכמ"ש הג"פ בס"ק נ"א. והבאתי את השלישית הביא ראיה הרב"ד ז"ל מתשו' הרא"ש סט"ו סי' ד' הנז' דלמה תלי טעמא משום הפסד כתובה ת"ל דחיישינן שמא יבא לגרש ויכתבו בגט שם זה. ואהמ"ר גם זאת אינה ראיה דהרא"ש לא רצה לבקש טעם רחק דשמא יבא לגרש באשר יש לו טעם נכון המזומן לפניו כעת דהכתובה עצמה אינה שוה למאומה סו"ד שדברי הרב"ד ז"ל צל"ע וכבר ראיתי לה חיים ושלום ח"ב סי' ס"ח שהשיג על הרב"ד רק מההיא דטו"ז (ומכותלי דבריו ניכר שלא ראה תשו' הרב"ד במקומה) ואסיק מר דבבן פנויה בין בכתובה בין בגט לא יכתב כי אם שמו לבד יעו"ש. הגם הלום ראיתי לה' שדי חמד בסי' ג' אות י"א שרמז לה' פתח הדביר ולה' יפה ללב בסי' לק"ט שהאריכו בזה, ולדאבון נפש אין הספרים תחת ידי