אבני האפוד שנא

ע"א יהיה איך שיהיה נכרים הדברים כי לא היתה שפויה בדעתה כדרך כל הארץ וכמו שבא בדברי העד האחד שפעמים היתה שוחקת ופעמים היתה בוכה גם העד הראשון העיד שהיא היתה מצרה גם אחיה הודה ולא בוש שלא היתה משוככת בדעתה לגמרי ומידי ספק לא יצאנו וכבר ידוע מ"ש מור"ם בסי' מ"ד עמ"ש מרן דשוטה ושוטית אין להן קידושין דמי שהוא עתים שוטה ועתים צלול ולא ידענו העת שעומד בדעתו חוששין לקידושין י"ש והנערה הזאת לא יצאה מכלל סוג זה בשום זמן וא"כ אפי' שהיו הקידושין כהוגן וכתחז"ל אינם אלא ספק קדושין דחוששין תנן ולא קידושי' ודאין ובהצטרף עליהן הספקות הנ"ל ודאי דאין כאן קידושין. אמר מעתה דהנערה הנז' היא פטורה לגמרי ומותרת לעלמא בלי גט מכמה ריעותי דאיתיילידו בהנהו קידושין. תיתי חדא דלא בא בלשון העדים נוסח האמירה דתנו רבנן שיאמר המקדש לא בעדות חנוך ולא בעדות פלוא. רק בעדות חצרון והוא באחד ולא עלתה לו. שנית דאיתכחוש בזמן ועדות כולם בטלה כיון דאיתכחוש בחקירות, ואין אנו יכולים לומר סלק את המכחיש כמי שאינו ותתקיים העדות בשאר וכנז"ל. ג' דאף אם נרצה לסמך אעדות הנשארים אין כאן שני עדי ראייה דפלוא לא ראה הקבלה וחצרון הוא לבדו נשאר ואנן שני עדים בעינן. ד' דגם לפי עדותם היא היתה עתים שוטה ועתים חלומה ומי יודע באיזה מצב היתה בעת הקבלה, ומאחר דאיכא הכא תלתא דפורענותא ואת רב'ע להרע כח הקידושין ברור ומפורש דהנערה הנז' פטורה לעלמא בלא גט דאין כאן קידושין. ולנע'מי מודע כי קראתי לפני לרופא והוא יאודי והגיד לפני בתורת עדות גמור כי הוא ורופא אחר גוי בקרו את הנערה ימים או עשור קודם הקידושין ואחר הקידושין איזה ימים לא פעם אחת ולא שתים והחליטו כי היתה שוטית גמורה ויעצו את קרוביה לשלחה בבית המשוגעים גם כי אמר כי הוא חולי המוחזק מקרוביה כי אביה היה שוטה ואחיה מת מחולי השטות רח"ל. ובכן אמרתי אני אל לבי שישו בני שישו מעי כי לא הייתי מתיר אסורים דאם האמת כן הנה הדין מפורש בש"ע דשוטה ושוטית אין להן קידושין אפי' מדרבנן והרי היא מותרת לגמרי בלי שום ספק. ועד בשחק נאמן דחתרתי למצא היבשה להתירה בלי גט יען שאם נחמיר בנ"ד להצריכה גט מצינו חומרו קולו. דעתה הנערה הזאת איננה לפנינו כדי שנדע ונבדקנה אם יודעת לשמר את עצמה וכ"ש אם יודעת לשמר את גטה וכפי מה שאומרים קרוביה הוא שעתים שוטה ועתים חלומה ואם באנו להצריכה גט נכנסנו בסלע המחלוקת אי צריך להשליש את גטה או להמתין עד שתתרפא, וכן לה יעשה כי הארוס הוא בחור גדול בשנים ורוצה לישא אשה ואין אנחנו יכולין למנעו כי עדין לא נשבע שלא ישא אשה אחרת עליה רק נשבע לקדש הנערה וכבר קדשה וכשנתיר לו לישא אחרת ונגזר שכשתתרפא יתן לה גט הרי נתחזקו הקידושין לפני ב"ד ושוב אח"ך אם תתרפא ולא יאבה לתת גט תשאר עגונה כל ימיה. והשלשת גט אינו מוסכם מכל הפוס' וכנודע. זאת היתה לי להכריחני להטפל לעקר הקדושין מעיקרן ולפוטרה לעלמא בלא גט וע' כיוצא בזה בס' עולת איש א"הע סוסי' א' ובהסכמת הרב המחבר שם. וה' יצילנו משגיאות עבד נרצע לעבודת קונו. הצעיר דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט. סימן טו"ב לזאגארה העתיקה כתובות שבט התר"עא שאלה בחור אחד ששמו רפאל ושם אביו משה והכי קרו ליה רפאל משה. ומימי קטנותו לקחו איש אחר לביתו ושמו אברהם אסא ויהי לו לבן וזנו ופרנסו מפתו אכל ומכוסו שתה וימת אברהם והנער הזה נתגדל בבית כאילו הוא בנו ממש. הן עתה שהגיע לפרק הנוש'א תובעת האלמנה שיסב שמו רפאל בן אברהם וככינוי משפחתו אסא ובזה יהיה זכרון לשם בעלה המנוח הנז' ושכן יכתבו בכתובה ויקראוהו לס"ת ואנשי הקהל מאנו לקחת דברי האלמנה ושואלין ודורשין מאתנו ב"ד אי יכולים לעשות כן ומיחלים תשובתנו. תשובה הנה אמת שמצינו בתורתנו בני'ם מתייחסים למי שאינם אבותם כגון לבן בן נחור והוא היה בן בתואל וכן ושם בת אשר סרח ויש בנוסחאות תרגום אנקלוס ושום איתת בת אשר שרח וכמ"ש הרמ"בן ז"ל בביאורו ע"הת ס' פינחס דסרח היתה בת אשת אשר שהביאה אשתו מבעלה הראשון ונקראת על שם בת אשר. אך טובא איכא לחלק מהנך דלבן בן נחור מלבד מ"ש הרמ"בן בביאורו דכך היה ניכר בעיני הכל בעבור מעלתו כי הוא נכבד מאביו. אף גם זאת התם שאני דנקרא על שם זקנו ובני בנים הרי הם כבנים (ומה שהביא ה' מוה"ראי במכתביו סי' קל"ח ממפיבושת בן שאול והו"ד ג"ך בס' גט פשוט סי' קכ"ט ס"ק נ"א. גם אם האמת היה כן היינו הך דנקרא ע"ש זקנו מטע"ז דב"ב הרי הן כבנים אך לא ראיתי כהנה בכתובים דבשמואל ב' סי' ט' וסי' א"ך נזכר מפיבושת בן יהונתן בן שאול ובן שאול קאי על יהונתן והוא פשוט ודברי ה' מוהר"אי צ"ע) וכן ההיא דבת אשר לענין אחר מתנייא והוא לענין יחוס נחלה שגם אביה היה ממטה אשר וכמ"ש הרמ"בן שם. וכמה נדחק הרמ"בן לומר דשמה היתה בת אשר לא שהכתוב ר"ל דהיתה בתו של אשר ויעו' בתוס' ע"הת שם שכתבו דלשון התרגום