אבני האפוד שמח

בזכרונו, משא"כ בנד"ז כי הוא אמר שאמר דברים ומי יודע אם לא היו דברים המזיקין שנתן לו הטבעת וא"ל לפקדון או למתנה או לאשה אחרת והחילוק הוא פשוט. אך אי קשייא הא קשייא מתשו' מוהר"א אב"ן המובאת בתשו' מרן מוהרי"קא בדיני קדושין סי' יוד והבאתיה שם ראיה לדברי הלא היא אודות ב' עדים שהאחד מעיד שאמר לו אני נותן לך זה לאשתי והאחד העיד שאמר לה הרי את מקו"ל וכתב הרב שם בדכ"ד ע"ד דשפיר מהני אע"פ שנראה כמכחישים זה את זה בחקירות יש לנו לומר שכיון שיצחק העיד שאמר לה הרי את מקו"ל אבשלום נמי הכי בעי למימר אלא דטעה ולא ידע לכוין הדברים בל"הק וכל מאי דאיפשר לן לפרושי סהדותייהו כי היכי דלא לתכחשו אהדדי מפרשינן ותלינן אטעותא וכדברים האלה באו בתשו' מרן מוהריק"א שם בדכ"ז ע"ב ואתה דן ק"ו השתא היכא דהעד האחד מציע הדברים לפנינו ואנו רואים שאינם מועילים לקידושין עכ"ז כל שיש עד אחר לפנינו המעיד בנו שדבר המקדש הנוסח המועיל תלינן בטעות העד האחר ואמרינן דכונתו להעיד על הנוסח המועיל שדבר האחר כ"ש היכא דאומר שאינו זוכר מה שדבר המקדש ויש לנו עד אחר המעיד בלשון המועיל דיש לנו לתלות שהדברים שדבר המקדש ואינו זוכר העד היינו הדברים שדבר חברו אשר ה'ן בם מועיל ומן התימא על כל רבני איטאלייא מוה"רי אירגאז וה' שמ"ץ וכנותהון דנחלקו בענין זה ולא אחד בהם שנסתייע או נרגש מתשו' ב' המאורות הנ"ל מוהר"א ב"ן ומוהריק"א, ובדוחק נראה לחלק דשאני היכא שמספר העד מה שדבר המקדש להיכא דאינו מספר רק שאומר שדבר ואינו זוכר מה דבר דבשלמא היכא דמספר לפנינו מה שדבר יש לנו פתחן פה ליישבם ולזווגם יחד בשנעיין הדברים אם הן מזיקות או בלתי מועילות וכל שאנחנו רואים שהן בלתי מזיקות וכנדון מוהר"א אב"ן ומוהרי"קא אז נצרפם יחד ונאמר שזה לא ידע לכוין הלשון והוא רצה להעיד מה שהעיד חברו אכן כל שאינו מספר העד לפנינו מה דבר האיש המקדש אנחנו נחשש שמא דבר דברים שמלבד שאינן מועילות אדרבא מזיקות אל העניין ולכן נחשבהו כאפס ותהו ולא יעלה לצירוף כנ"ל ליישב בדוחק, איך שיהיה הנה הדין המוצע לפננו הנהו לגמרי כנדון רבני איטאלייא שהאחד אומר שאינו זוכר וכבר הסכימו המה הגבורים דאף אם לא יחשב להכחשה מ"מ איהו גופיה לא יחשב לעדות כלל וא"כ עדות חנוך דנ"ד יעלה בתהו ויאבד כמוץ יסוער מגורן וכעשן מארובה. והיה אם לא תאמין לקול האות הראשון ותקשיח לבך לומר דמההיא דמוהר"א ב"ן ומוהריק"א יש לדון דכל שהאחד אינו מכחיש להעד רק אומר שאינו זוכר ואיכא הכא עד אחר המעיד שהמקדש דבר כהוגן וכשורה מצרפין אנחנו להעדים יחד ונאמר דמה שאינו זוכר היינו שדבר הדבר הנאותים כמו העד האחר ומה שחילקנו בענייותין בין היכא דאינו זוכר למספר דברים אחרים לא תאבה לו ולא תשמע אליו. ריוחא אשכחנא בנ"ד באשר יש פקפוק. אחר כי רב הוא ואשר כח בו גם לבטל כל העדוייות אפי' אם יהיו כהוגן וכתח"זל. דכשנביט בעין חודר בדברי העדים נמצא שהם מכחישים זה את זה בזמן. שחנוך העד הראשון העיד שהמעשה היה ביום הששי שעה אחת טרם חצות היום ופלוא וחצרן הב' עדים אחרים אומרים שהמעשה היה שלש או ארבע שעות אחר חצות היום באופן דאיכא הכחשה ביניהם בזמן שהוא מהחקירות והוא בזמן מפורסם וניכר לכל בין אנשי הגבול הזה דהיינו חצות היום כי לא טעו אינשי וה"ז דומה למ"ש הרמ"בם ספ"ב מה' עדות דאם ע"א אומר קודם הנץ החמה ואחד אומר כהנץ החמה עדותן בטלה אע"פ שהוא שעה אחת שהדבר ניכר לכל ע"ע וכ"ש הכא דאיכא בינייהו ג' או ד' שעות וכיון דהוכחשו בחקירות עדותן בטלה דאפי' תימא דעדי קידושין א"ץ ד"וח וכדברי מור"ם בסי' מ"ב בשם הרשב"א ודלא כהחולקים מ"מ טעמא דידהו הוי דמדמינן להו לדיני ממונות וכמ"ש הריב"ש סי' רס"ו ולו יהיה דיני ממונות דלא בעו ד"וח עכ"ז אם הוכחשו העדים בד"וח עדותן בטלה דאין זה נכון והכתוב אומר והנה אמת נכון הדבר וכמ"ש הטוש"ע בח"המ סי' ל' וכ"כ הכנ"הג בא"הע סי' מ"ב הגה"בי ס"ק ס"ו משם מוהריב"ל ח"ג סי' י"ב דעדי קידושין שהוכחשו בחקירות עדותן בטלה וכ"כ להדייא מוהרשד"ם בא"הע סי' צ"א דכל שאמר האחד בפני קדש ביום ב' והעד השני אמר ביום ה' שאינו כלום דאפי' תימא שעדי קידושי' הושוו לד"מ אם הכחישו זא"ז בח"וד עדותן בטלה ויותר מפורש כתב בא"הע סי' ל"ד (ועפ"ז לא יכולתי להבין דברי ה' שמ"ץ בא"הע סי' א' במ"ש בדעת מוהרשד"ם ע"ז יעו"ש) והכנ"הג בח"המ סי' ל' הגה"טו ס"קי כ"כ משם מו"הראש ומוה"ריח ומוה"רימט ז"ל. וכתב עוד שם בסק"ט משם מו"הרי בי רב דלא ראה חולק בדעת הר"מבם והטור וה"ני דס"ל דהכחשה בזמן עדותן בטל י"ש ונ"ד מנייהו הוי דאיכא הכחשה גדולה בין העדים על הזמן והאמת אגיד דבהיות לפנינו העד הג' מגיד ומשמיע דהמעשה היה ג' או ד' שעות אחר חצות היום כדי לידע הדבר באמיתות אני עניתי ואמרתי לו כי לפי מה ששמעתי מאחרים הענין היה ביום הששי קודם חצות היום והוא ענה לא אדוני כי הענין היה קרוב לד' שעות אחר חצות היום הנה כאן הכחשה גדולה המקלקלת. ומבטל כל העדוייות. וכי תאמר בלבבך דע"כ לא כתבו הפוסקי' דכל שהוכחשו העדים בחקירות עדותן בטלה אלא דוקא כשיש כאן ב' עדים המכחישין זא"ז ולא נדע דברי מי קיימים אבל