אבני האפוד שמז

בו את האשה הרי היא מקודשת גמורה יעו"ש והכא בנ"ד בעלת הטבעת היא היתה המטפלת להביא הדבר לידי גמר בביתה ובחומותיה ונתנה הטבעת בכונה מכוונת לקדש בו את האשה והרי היא מקודשת. גם מה שטוען המקדש שהנערה זרקה טבעת הקידושין תכף לקבלתה וזה מורה ובא שאינה חפצה בקידושין. אילו היה הדבר אמת ודאי דלא הוו קידושין וכמ"ש מרן בסי' ל' ס"ז א"ל התקדשי לי בדינר זה נטלתו וזרקתו בפניו וכו' אינה מקודשת והיא סוגייא בדוכתה בקידושין ס' ע"ב. אך המקדש הזה הנהו מוכחש מהעדים שהעידו בפירוש שלא ראו שום זריקה בפניהם ומה יועילו דבריו נגד העדים המכחישים אותו וככה"ג לא ראינו הוי ראיה ואף שאחי הנערה הודה לדבריו דאחר עבר איזה זמן זרקה הטבעת מידה אפי אם יוכיח ע"פ עדים דדבר זה אמת מגן שוייא וכמ"ש הגאון חכם צבי בסי' קט"ו ה"ד היד"א הג"הטו ס"ק דהא דמהני זריקה ה"ד כשזרקו תוך כדי דיבור אבל לא לאחר כדי דבור ע"ע וכ"כ ה' שמש צדקה בחא"הע סי' א' (וע' לה' פ"ת סק"ג שה"ד ה' ח"ץ ורמז עוד ספרים בזה אשר אינם איתי במחיצתי לראות בד"ק) וכדבריהם מצאתי שכתב להדייא בשיטת קידושין לא נודע למי על הסוגייא הנ"ל וז"ל ודוקא כשזרקתו מיד בנטילתה ע"כ וכ"כ בס' שערי רחמים ח"א חאה"ע סי' כ"ב דט"ל ע"ב מדנפשיה בפשיטות ולא בא בפיו דשל כת הקודמין היא וע' עולת איש חא"הע סי' א'. ונסע המדב'רה בעיקר העדוייות אשר הם יסוד מספיק וחומה נשגבה אם לקיים הקידושין או להפילן ארצה. דהנה אמת דעדות העד הג' הוא חצרון מתה'נה ומשלים ויש בעדותו כל הצורך להועיל ולחזק הקידושין, אולם שאר העדוייות לכאורה אין כח בהם לחשב האשה הזאת למקודשת ונפן ונעל לעדות חנוך העד הראשון הוא המעיד שהמקדש נתן הטבעת ביד הנערה ודבר עמה דברים אך אינו זוכר מה המה הדברים ולפום ריהטא עדות זה הבל ואין בו מועיל דכיון דלא ידענו מה דבר היאך נחשב הקידושין קיימים דאיפשר דבר עמה דברים שאינם מועילים לקדושין וכמו שבא הדבר הזה מפורש בס' דברי יוסף סי' ט"ו בעד שאמר שראה נתינת הטבעת ביד האשה אך אינו זוכר מה שאמר רק שמע מילת לך כתב הרב דעדות זה הוא בטל מעיקרו דכיון שאינו זוכר מה אמר דלמא קדשה בשליחות לאחר או הרי לך במתנה קאמר וכו' וכל שלא העיד העד בבירור ששמע מפי המקדש לשון שמוכח מי הוא המקדש ומי היא המתקדשת לאו עדות הוא כלל וכו' ובסי' טו"ב כתב עוד דכל א' מהעדים צריך שיעיד על דבר שלם אבל אם העיד על חצי דבר אינו כלום ומאחר שכן כיון דלוי אינו זוכר מה אמר לו הגם שראה נתינת הטבעת אין כאן דבר ולא חצי דבר עי"ד. והגם דסוג זה כשהעד הב' אומר איני זוכר של. כת הקודמין היא זו ובמחלוקת הוא שנוי ע' כנ"הג א"הע סי' מ"ב הגה"בי ס"ק כ"ד שהביא משם התו"י סי' קפ"ו דאקרי הכחשה ומר קפליג עליה דאיני זוכר לא הוי הכחשה גם רבני דורו של ה' דברי יוסף חלקו עליו, מ"מ אינו אלא לענין אי חשיבא הכחשה אי לאו מיהו גם להנהו רבוואתא דלא קחשבי הכחשה באמרו איני זוכר דנמצא א' מעיד בכל וחברו במקצת מ"מ יחד כולם ענו ואמרו דעדות זו אינה עדות גמורה וממילא מגן שוייא וכמאן דליתיה דמייא והו"ל מקדש בע"א דלרובא דרבוואתא אין קידושיו קידושין וכאשר דברתי בזה זה קרוב לעשרים שנה בהגהותי לס' עבודת סשם א"הע סי' ט"ו דקט"ו ע"א, וגם למה שהבאתי שם משם ה' ישמח לב בסי' י"א בנדון שאחד מעיד ששמע תיבת לי והאחר אומר שלא שמע תיבת לי דאסיק להלכה דמלבד דלא חשיב עדות מוכחשת עוד בה דחזי לאיצטרופי אל העד הראשון י"ש בדכ"ג ע"ג ובדברי ה' מוהר"א אשכנזי שם בדכ"ו ע"ג, בנד"ז מודה דלא חזי לאיצטרופי דהתם שאני דגם העד הב' מעיד ששמע הרי את מקודשת רק שלא שמע מילת לי ולכן קאמר דאלו הן הנצר'פין אבל בכה"ג דנ"ד דאינו זוכר שום דבר ממה שדבר גם הרב יודה דאינן מצטרפין ועדותו מגן שוייא, וע' בס' דברי שמואל בסי' ב' דקי"ט ע"ד שהבין מדברי ה' שמ"ץ בא"הע סי' א' (שהוא מהחולקים על ה' דברי יוסף) דס"ל דבאומר העד האחד איני זוכר והאחד אומר לשון קידושין המועיל דלא מקרי הכחשה ואין העדות בטלה לגמרי ואדרבא מקיים את דבריו ואין לפטר את הנערה בלי גט וכו' י"ש. והמסתכל בעין יפה בדברי ה' שמ"ץ בעיניו יראה דמ"ש הרב ולא נתבטל העדות כונתו דלא נאמר דגם העד הב' אין בו מועיל רק יתחשב כע"א ולחוש לס' הפוס' דמקדש בע"א חוששין לקידושיו אבל לא בא לומר דהוא יצטרף עם העד האחר לשיחשב לב' עדים וגם בזה בסוף הפסק הד'ר הוא וכמו שיראה הרואה וק"ל. ואל תשיבני ממה שהשבתי אני הדל בכסלו התרס"ו אודות ב' עדים שהאחד העיד שהמקדש אמר לשון המועיל בקידושין והשני העיד שהמקדש נתן לה הטבעת ואמר הברכה והעלתי דשפיר מהני דכיון דהעד האחד אמר שאמר הנוסח על נכון מסתמא גם העד הב' על נוסח הזה הוא עדותו י"ש ותאמר דה"ה הכא נמי כיון דחצרן העיד שאמר הנוסח כדבעי מסתמא גם חנוך שאמר שדבר המקדש דברים ואינו זוכר אנן נאמר דהוא הנוסח המועיל דשנא ושנא דהתם הוא מעיד שאמר הברכה ותלינן בטעותו שהוא ע"ה ולא ידע לרשום הדברים