אבני האפוד שמה

להוציא ממון מהבעל. לאיי דדבר זה במחלוקת הוא שנוי אי מהני אמתלא להכחיש דבר הנאמר לפני ב"ד וכמש"ל בד"ה וגם מ"מ רוב הפוסקים ס"ל דמהני האמתלא ובנד"ז דבעיקר האמירה לפני ב"ד ניכרת ונראית כי שפתותיה שפתי שקר איפשר דלכ"ע מהני האמתלא. מצורף לזה דבמאי דאנן קיימין אין כאן איסור א"א דאוריתא ברור וכאשר אבאר. דהנה המורם מכל העדים הנז' שהאיש הנז' מאז ומקדם היה היה רע מעללים שנשא אשה ברומאניאה והניחה באלמנות חייות וגם המיר דתו ונשא אשה נכרית ולא ראינו בו דבר שחזר בתשובה וא"כ הרי לפנינו מומר נשוי אשה ישראלית מבלי ראות אם קדשה לו כדת של תורה או לאו רק שבאים אנו לדון מכח חזקה. והנה במקום שברור לנו שקדש מומר אשה ישראלית ככל קידושי ישראל עם שביבמות דמ"ז אמרו דקידושיו קידושין מ"מ אינו מוסכם דבר זה להיות קידושיו כקידושי ישראל ממש דמלבד דהטור בסי' מ"ד הביא דעת הי"א דהרי הוא פנוי ואין קידושיו קידושין ומוהרשד"ם בא"הע סי' יוד הסביר פנים לסברה זו שלא תהיה נגד הש"ס וכתב דאע"ג דהטור כתב עליו דלא נהירא מ"מ אינה סברה בטלה וכההיא דב"ש במקום ב"ה אינה משנה וחזינן ג"ך דאיכא מהגאונים דקיימי בשיטה זו וכמ"ש הר"ר שמעון ב"ר שלמה בתשו' הובאה בתשו' הרא"ם ח"ב סי' ל"א וז"ל וכבר כתב ע"ז ר' יונה דמאיסטרו בתשובה שהשיב על אלו דאפי' נידונם כמומרים לחלל שבת בפרהסייא או לע"א כשרים הם לשליחות ואיתנהו בתורת קידושין וגטין וכו' ובטל דעת הגאונים ז"ל שכתבו דמומר לכ"הת ולחלל שבת בפרהסייא שאין חוששין לקידושין ולא הסכים עמהם אחד מהגאונים האחרונים ושכולם פסקו שקידושיו קידושין וכו' מ"מ הרי דיש מהגאונים דקיימי בשיטה זו. בר מן דין דעמ"ש בש"ס וקידושיו קידושין וגם הרמב"ם בפ"ד מה' אישות כתב הרי אלו קידושין גמורין נחלקו הפוס' דהרב"י כתב משם בעל העיטור דממ"ש בש"ס קידושיו קידושין ולא קאמר דחוששין לקידושיו משמע דמדאורייתא תפסי בה קידושין וכ"ר בהגה"מר דיבמות סי' תשכ"ו כפי מה שה"ד הפמ"א ח"ב ס' פ"ב (חפשתי שם ולא מצאתי מאומה) והתשב"ץ בח"ג סי' מ"ז וע' דינא דחיי חלק עשין דכ"ב אך מוה"רי מינץ בסי' י"ב רמזו הכנ"הג בהגה"בי סקי"ד כתב דר"ח ור' טוביה ורי"אז ור' חיים בנו וצירף עמהם דעת הגאונים כולהו ס"ל דקידושי מומר הוו מדרבנן. ומוהרשד"ם שם אחר שהביא שכ"ד ר' שמשון ה"ד המרדכי בפ' החולץ (גם פה לא מצאתי מאומה) שכתב דהוי רק חומרא דמדרבנן אזר חייל לומר דגם הרמ"בם והסמ"ג דנקטי בלישנייהו דהרי אלו קידושין גמו' וצריכה גט אין ר"ל דהוו קידושין גמורין ודאין מן התורה עד שהבא עליה יתחייב סקילה כנערה או חנק כא"א אלא קידושי ספק מן התורה עי"ד וכן ס"ל לה' פ"מ בח"ב סי' ל"ח וכמ"ש ה' גט פשוט בסי' קכ"ט ס"ק נמצא דאי מצד אחד מצינו דרוב הפוס' הם האומרים דקידושיו קידושין ומיעוטא דמיעוטא הם הסוברים דאין קידושיו קידושין וחזינן דסברא זאת בטלוה הגאוני' וכמ"ש הכנ"הג בסקי"ד משם הפוס' דאין לעשות מעשה כוותייהו וע' פ"ת סי' מ"ד סק"ט מ"ש משם הנו"ב מצד אחר מצאנו ראינו דרובא הם הסוברים דקידושין חיילי מדרבנן ואפי' לס' האומרים דהם מ"הת הם קידושי ספק באופן דאפילו אם יהיה דבנ"ד היו קידושין היא א"א מדרבנן לרוב הפוסקים וספק א"א מ"הת למיעוט הפוס'. ותו איכא דאפילו אם החזקה היתה ברורה שלא היה בה פקפוק רק כל העם מקצה מחזיקין אותה כאיש ואשה מפני מראית העין דלעיני כל העם הם מתנהגין כאיש ואשה ואיכא למימר דמסתמא נתקדשו זה לזה בקידושין גמורין ובאנו לההיא דמרן בש"ע סי' י"ט וכמ"ש בתחילת דברינו מ"מ עתה דהוברר הדבר דהאיש הזה הוא רע מעללים ואשתו הראשונה הניחה באלמנות חייות ואח"ך בא ונתלוה עם האשה הזאת איפשר ומקום יש לומר דבכ"הג לא מהנייא החזקה מאחר דהוא רועה זונות והניח אשתו הראשונה באלמנות חייות מי זה אמר דהיא אשתו והוא בעלה כדינה ש"ת וע"כ לא אמרו הפוסקים דמומר שקדש קידושיו קידושין אלא דוקא היכא דראינו לו שקדש ממש כדין וכדת אבל מחמת שראינו אותם מתנהגים כאיש ואשה שנאמר דמסתמא עשו כל הצורך שסדרו קידושין וכתבו כתובה על זה מי זה אמר דעד אלה אמרו חכמים דנחשבה כאשתו ממש. ובחפ'שון יצאתי לראות בדברי הפוס' הנמצא כזה וכמעט שעברתי תשו' ה' משפט צדק ח"ג סי' ח' נראה לי דהדבר מפורש שם כדברינו דהתם קאי במומר שחזר לדת יאודית וקדש אשה ואח"ך חזר לסורו וגרש את אשתו בגירושין גמורין כדמ"וי ואחר שגרשה הלך בפני עדים ישראלים ונתיחד עמה אם נאמר דמחמת היחוד תצטרך לגט אחר וכדינא דקי"ל בא"הע סי' קמ"ט המגרש את אשתו וחזר ובעלה בפני עדים וכו' דצריכה ממנו גט ב' משום חזקה דאין אדם עושה בעילתו ב"ז ומסתמא לשם קידושין בעל) והמומר הלך לאיי הים ולא נודע מקומו איו ע"ז אחר שהאריך הרב שם והביא דברי הפוס' הנז' הסוברי' דקידושי מומר הוו קידושין מטעם דאע"פ שחטא ישראל הוא ובעבור זה יהיה מקום להחמיר בנ"ד סיים וכתב וז"ל הא לאו מילתא היא דאי אמרינן כן היינו היכא שקדשה בפנינו קידושין גמורין אבל למיהב להו דרגא ולומר דכשנתיחדו אחר הגירושין דלהוי דינייהו כישראלית דאין בועלין בעילת זינות רק בעילת אישות מאן לימא לן והבו דלא להוסיף עלה על הכל דאינהו בועלין בת אל נכר עכו"ם וכו' לא שייך כלל לומר אין אדם עושה בב"ז היכא דיצא מן