אבני האפוד שמג

בידינו סוקלין ושורפין על החזקה וכו' ובגמרא מייתי מעשה באשה אחת שבאת לירוש' ובנה מורכב על כתפה וכו' וממילא עסקינן דהיה לה אמתלא שגדלתו והיה לה לבן ואעפ"כ סקלוה וכן מקלל אביו ואמו קטלינן ליה הלא יכול אביו להצילו ולומר לא עשיתי אלא חוטרא לידה ומדקטלינן ליה אלמא כל מילתא דאיתחזק לן לא מהני בה אמתלא יש"ב ורמזו הכנ"הג בא"הע סי' י"ט סק"ה גם בסק"ב כתב משם ה' באר שבע ז"ל דאמתלא לא מהני אפי' במקום חזקה שאין בו מעשה י"ש ואפי' מוהר"ם איסארלאש ז"ל בתשו' סי' ב' דצדד לומר דהא דסוקלין על החזקות היינו כשאין נותנין אמתלא מ"מ לא עמד דעתו בזה ותכף ומיד חזר בו ואמר דטעמא דש"ס דלא מהני אמתלא היינו משום דבלא דבור דידהו החזקה באה להם מאחרים ובהא ל"מ אמתלא וזו היתה תחילת כונתו וכמו שיראה הרואה בתחי' דבריו ונעוץ סופן בתחילתן באופן דכל דהאמתלא היא באה לסתר החזקה לכ"ע מגן שוייא וממילא רווחא דאין זה ענין למה שהביא ה' פ"ת בסי' מ"ו סק"ב משם תשו' ה' פנ"י סי' א' דמלבד מה שחלק עליו ה' חמדת שלמה ה"ד שם עוד בה דהתם מיירי שהיא אמרה מבעלי נתעברתי מבלתי היות שם שום חזקה שהיה בעלה עש"ה. אשובה אר'אה דברי מוהרימ"ט ז"ל שם דהאמיץ הך חזקה דשאר בשר דהיינו ההיא דתינוק ותינוקת שנתגדלו בתוך הבית וכו' דנסקלין זע"ז יותר מההיא חזקה דהוחזקה נדה בשכנותיה הגם דהך חזקה היא באה ג"ך מכח מעשה דראה אותם מתגדלין זע"ז ונראה טעמו דל"ד לחזקת נדה דבאה מחמת שראוה לובשת בגדים דריעא דאיפשר דלא היו לה בגדים אחרים וגם אינה חזקה דשלשים יום רק חזקה כל שהיא ההפוכה כמו רגע מבגדי טהרה לבגדי נדות הרי הוחזקה בשכנותיה משא"כ חזקה דשאר בשר דהיא בשלשים יום וגם היא מפורסמת לכל לא תלינן בשום דבר והיא אמתני ותקיפא וכאשר דבר בקדשו מוהרימ"ט ואמר דאין זה דינו של הרמב"ן. ובזה נקיים אנחנו ממה שחילק מור"ם בתשו' הנז' והסכים עמו הש"ך ביוד סי' קפ"ה וע' שיבת ציון סי' ע"ד דאף לדעת הרמ"בן שכתב דלא מהני ליה טענת אמתלא נגד חזקה הבאה ע"י מעשה מ"מ אם כשנשמע האמתלא נבין שלא איפשר לה מבלי אותו מעשה ולא היתה יכולה לעשות באופן אחר אז האמתלא מהני אפי' נגד חזקה עי"ד וא"כ היה איפשר לדון מינה לנ"ד דהגם שהיתה עושה מעשה לשבת עמו ולטייל עמו כאשה ובעלה ולומר לאחרים שהיא אישה לא היה איפשר לה מבלי זה דאם לא היתה אומרת שהיא בעלה היו מבינים שהיא זונה וחרפה היא לו וע' שדי חמד שם אות נ"ד שכתב דאף אם היחוד נחשב מעשה מהני אמתלא כיון שלפי האמתלא, היו מוכרחים להתיחד ועע"ש שכתב דענין זה במחלוקת. הוא שנוי בין הרמב"ם להראב"ד. אולם עפ"ד מוהרימ"ט ז"ל דהפריד החזקות וכתב דחזקה כי האי דשאר בשר הוי ענין אחר וחזקה אלימתא, בכי האי כל מין אמתלא תשאנה רוח. הגם הלום אילו לא היה כאן שהוחזק הדבר בעיר פיליבי שהם איש ואשה רק ביאתה לב"ד לחלות פניהם שיכתבו למקום הבעל שישלח לה מזונות או שיפטרנה בגט ושוב היא באה בטענה שאינו אמת שהיא אשתו בכתובה וקידושין רק עשתה כן כדי להוציא ממנו ממון בעד מזונותיה דאל"ה לא היו ב"ד מזדקקין לכפות להאיש שישלח לה מזונות עכ"ז לא היה ברור הדבר דאמתלא מהני והדבר במחלוקת הוא שנוי. הביטה וראה לה' פ"ת סי' מ"ז סק"ב שהביא משם הגאון בס' הפלאה דכתב דהא דמהני אמתלא באומרת א"א אני דוקא באומרת כן חוץ לב"ד אבל אם אמרה בב"ד אינה חוזרת ומגדת באמתלא והג' רעק"א בתשו' סו"סי פ"ה חלק עליו י"ש ובמה שרמז עוד ה' פ"ת שם ובס' שדי חמד שה אות נ"א שערך מחלוקת בזה. יהיה מה שיהיה לא היה הדבר פשוט כ"כ דתהני לה אמתלא כ"ש עתה דיש לנו לנגד עינינו חזקה אלימתא דימים שיש בהם ירחים ישבה בסתר אהלה ויפרו וירבו וילדה בת דברור דשום אמתלא לא מהנייא והרי היא עצורה בכבלי העיגון עד תקבל ספר כריתות מבעלה או יתברר אם אינו עדיין בחיים. אולם אשכחנא לה תע'לה בעידנא בתוך דבריה שאמרה שיש לה עדים בפיליבי ארבעה או ה' אנשים היודעים שלא היתה תחתיו רק בדרך אמה וחשוקה ופלגש ולא בתורת אישות כדת. ואם יתברר הדבר ע"פ עדים כשרים דאמת היה הדבר הזה יש לבקש לה מנוח אשר ייטב לה דכיון דאיכא אינשי דידעי להך מילתא החזקא ריעא ואז היא נאמנת אע"ג דלאו כ"ע ידעי להא מילתא וכמו שכ"כ להדייא הטו"ז ביו"ד סי' קפ"ה סק"ב דה"ז דומה למוסר מודעה על גט ומתנה דאע"ג דעושה מעשה גדול אח"ך כיון שגילה דעתו תחילה שאין במעשה ההוא ממש לא אזלינן בתר המעשה וכתב עוד וז"ל ונראה נמי בהא דקידושין דסוקלין ושורפין על החזקות ומעשה באשה א' שבאה לירוש' ותינוק מורכב לה על כתפה וכו' התם נמי אם היתה אומרת בתחילה בשעת ביאתה לירושלם שאין זה בנה בפני ב' עדים אלא שהיא תגדל אותו ותחזיקנו בחזקת בנה בפני רבים דודאי לא היו סוקלין אותה שאין בה חזקה כלל כיון שסתרה אותה תחילה ואפי' אמרה אח"ך בפי' שזה בנה כיון שבטלה תחילה מה שתאמר אח"ך יעוש"ב גם בדברי ה' שבו"י ח"ג סי' ק"ט שהביא ה'