אבני האפוד שמב

שיכתבו איגרת למקום רחוק אשר בעלה יושב שם שישלח לה ולבתה פרנסתן או שיפטרנה בגט כשר. הב"ד שאלו ממנה איה הכתובה? והיא השיבה שקרעה בעלה ע"י כעס. ואיה איפה היו הקידושין: איני יודעת שם הכפר. ומי היו העדים? איני מכירן. הב"ד עם שראו חולשת דבריה כתבו אל האיש מכתב כדברי האשה. האיש לא השיב מאומה לב"ד רק איש א' מאוהביו שלשם כתב למעלת הב"ד כי האיש טוען שמעולם לא היתה אשתו רק היא דרה עמו כפלגש ולא היו לו בה לא כתובה ולא קידושין מ"מ הב"ד יחקרו הדבר ואם יראו כי האמת בפי האשה הוא ישתדל בכל המועיל ליקח גט מידו ולשולחו אל האשה. ביני ביני האיש עקר רגלו משם וילך אל ארץ ועקבותיו לא נודעו. אחר עבר זמן ארוך באת האשה לפני ב"ד שהיא חפצה להנשא לאיש וטוענת שמה שאמרה מקודם לפני הב"ד שהיתה נשואה עם אותו האיש שקר נסכה ותדבר כזבים והאמת עם בעלה כי מעולם לא היה לה עמו כתובה וקידושין כדרך כל הארץ רק בעבור שהם חפצים לשבת יחדיו כאיש ואשה והיו מתביישים אם לא היו אומרים שהם איש ואשה ולכן היתה אומרת לכל הנכנסים ויוצאין לביתה שהיא נשואה כדרך כל הארץ משא"כ האמת ושיש לה בפיליבי כמו ד' וחמשה אנשים היודעים בבירור כי מעולם לא היו לה קידושין גם מה שבאת לפני ב"ד ואמרה שהיא אשתו ושיכופו אותו למזונות היה מפני סיבה כי אם יאמר להם שהיא פלגש לא ידרשו ממנו מזונות ובכן היא חפצה להפטר מהאיש הזה בלא כלום וללכת להנשא לאיש אחר ומגזמת כי אם לא יתירו לה ב"ד תטול חייה מהעולם ב"מ או תעשה דבר אחר כי היא יושבת בחוסר ובכפן ואין לה על מי לסמך ושכמ"ה. תשובה האשה הזאת קשורה בכבלי העיגון ואין פוטר אותה והרי היא א"א גמורה לפי דברי הרמב"ם פ"א מה' א"ב והביאו הטור בא"הע סי' י"ט ופסקו מרן בש"ע איש ואשה שבאו ממד"הי היא אומרת זה בעלי והוא אומר זו אשתי אם הוחזקה בעיר ל"י שהיא אשתו הורגין עליה ושורש דבר נמצא בקידושין ד"פ ע"א הורגין וסוקלין וחונקין על החזקות וע' ח"מ סק"ג. והאשה הזאת הוחזקה בעיר פיליבי ימים ושנים לא"א והגם דהך איתתא נותנת אמתלא טובה ורחבה על אומרה שהיה בעלה בעבור כי היתה בושה מהעם לישב עמו בלתי כתובה וקידושין האמתלא הזאת היא קלושה וחלושה ושפלה הנינה כי כל מי שנותן אמתלא באמרו שעד עתה היה עושה איסור אינה אמתלא וכמ"ש השבו"י ח"ג סי' ק"ט ה"ד ה' פתחי תשובה שם סק"ג וחוט השני סי' טו"ב חת"ס סי' ע"ז שדי חמד כללים מע' הא' אות ז"ן. וה"ן אמתלא הזאת שהיתה יושבת אצלו כפלגש הוא שהיו עושין איסור תורה לפי דעת הרמב"ם והרא"ש והטור ומרן ברסי' כ"ן ואפי' שיש מפרשים דברי הרמ"בם בפנים אחרות מידי ספק לא יצאנו וה"ז כנדון ה' שבו"י בעצמו שהוחזקו בעיר לאח ולאחות כדי לשכב שניהם יחד ולעשות כחפצם. והן לו יהי שהאמתלא הזאת היתה מצד עצמה ראויה לאמרה ואם בריאה עכ"ז לנו לדעת בכ"הג אי מהני. דהנה אמת נכון הדבר ששורש תועלת האמתלא להתיר קמה וגם נצבה מההיא דכתובות דכ"א באשה שאמרה א"א אני ואחר ימים קדשה עצמה והעמידו חכמים קידושיה בנתינת טעם דמה שאמרה בתחילה א"א אני היה בעבור שקפצו עליה אנשים שאינם מהוגנים ומכאן דנו חכמים דכל היכא דיש אמתלא לעקר הדברים הראשונים מהמנינן הדברים האחרונים ומיהו ה"ד היכא דהנדונות דומות להך דהכא דהוי אמירה נגד אמירה דהיא אמרה א"א אני והיא חוזרת ואומרת דלא היתה א"א אך כל היכא דאיכא חזקה שהוחזק הדבר מכח מעשה שעשתה התם לא מהני אומדנא וכמ"ש הרמ"בן והביאו הטור ביו"ד סי' קפ"ה דהוחזקה נדה בשכנותיה בעבור שלבשה בגדי נדות לא מהני אמתלא וכתב מרן ב"י שכ"ד הרשב"א ורמב"ם והר"ן ז"ל וכ"פ בש"הט וכן הסכימו האחרונים והגם שהטור תמה ע"ד הרמב"ן שם דוכי עדיף הוחזקה נדה בשכנותיה מאמרה בפי' טהורה אני שנאמנת מלבד דהרב"י כתב שם דהרש"בא הרגיש בזה וכתב דעל ידי מעשה גרע טפי י"ש וגם נוכל לומר דהטו' ז"ל לא היה כונתו לחלוק עליו בפירוש אלא שתמה עליו וכמו שכ"ר להכנ"הג שם שכ"כ להדייא משם מוהרי"קו. עוד י"ל דאפי' אם נאמר שהטור חולק וכמו שסובר הגאון שואל ומשיב ע' שד"ח חלק הכללים מע' האלף אות ס"ט, לא חלק אלא היכא דאיכא חדא לגריעותא או שאמרה היא שהיא טמאה או שלבשה בגדי נדות ועי"ז הבינו שכנותיה שהיא נדה ואיפשר שטעו אבל אי איכא הכא תרתי שהיא אמרה שהיא נדה וגם לבשה בגדי נדות איפשר דבכי האי יודה הטור ז"ל ובנ"ד איכא תרתי לריעותא ישבו יחד כאיש ואשה והיא גם היא אמרה בעלי הוא. ואף גם זאת חזינא למוהרימ"ט בראשון סי' קמ"ט על כהן שהיה חותם עצמו בשטרות בשם כהן והיה עושה כל מעשיו כמשפט הכהנים ושוב אח"ז נשא גרושה ואומר שאינו כהן ונתן אמתלא לדבריו שרצה ליטול את השם וכתב לדחות אמתלא זאת מתלת טעמי אחת מהנה מהך דכשהוחזק הדבר ע"י מעשה לא מהני אמתלא וכדברי הרמב"ן והחזיק דבריו מהש"ס (ועוד לו בחא"הע סי' א') ושוב כתב וז"ל ועוד אילו לא היה כאן אלא מעשה שראינוהו שעלה לדוכן וכו' זהו דינו של הרמב"ן אבל הכא חזקה גדולה איכא דהוחזק טפי מל"י ול"מ אמתלא כלל ודבר זה מתורתו של הרמב"ן לא למדנו שתלמוד ערוך