אבני האפוד שמ

אז היתה אסורה לו מן הדין וכן מדוקדק לשון המ"כ שסיים וז"ל וכל היכח דלגברא אסירא אילו היה יודע בעל לבועל נמי אסירא מן התורה ע"כ לא כן היכא דהיתה אנוסה דאז אפי היו כאן עדים לא היתה אסורה לבעלה דאונס בישראל משרא שרי ולכן מותרת אף לבועל ובזה דוקא חולקין הב"ד והכנס"י וק"ל נמצא דכעת לא מצינו מאן דסבר להיפך וכולם כאחד עונים ואומרים דכל שהוא אומר שבא עליה אסורה לו דמשים עצמה עליו חתיכת איסור. אך דא עקא שראיתי להכנ"הג ז"ל בהג"הטו סק"ד שכתב וז"ל נחשד שאמר שבא על אשתו בעודה א"א אינו נאמן וכ"ש אם נתן אמתלא לדבריו וחזר בו תומת ישרים סי' ל"ג בשם מוה"רי טייאטאצאק ז"ל עכ"ד ותימא על כל הפוסקים הנז' שלא הזכירו דבריו דחולק עליהם להדייא וכאשר נשאתי עיני בדברי הרב בשרשן ראיתי שנתן טעם שאדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע ואינו נאמן כלל שבא על א"א עי"ד ושם אתה רואה דנחלק בזה עם מוהר"ח עובדיה ז"ל שכפה את הנטען להוציאה מתחת ידו מד' טעמים ואחת מהנה היה בעבור הודאתו של בועל ומוהרי"ט חלק עליו בזה וכתב שהסכימו עמו מחכמי שלוניקי עי"ע, ואיכא לאתמוהי עליו טובא שלא זכר דברי הר"אש בתשו' הנ"ל דכתב בהדייא דאסורה היא לו אם יאמר שבא עליה הגם דבאמירתו' משוי אנפשיה רשיעא. ואע"ג דיש לחלק דבנדון הרא"ש גם אם יאמר שבא עליה אינו משים עצמו רשע בזה דהתם קאי באשה שהלך בעלה למד"הי ונשמע עליו שמת והלכה ונשאת לאיש אחר ונתגרשה ממנו ואח"ך בא בעלה דבכגו"ד אם אמר יאמר אני באתי עליה אינו משים עצמו רשע דלפי דעתו מותרת היתה לו משא"כ בנדון ה' תומת ישרים מ"מ מהראיה דהביאו התוספו' והראש מדוד ולפי דעתם לא היה אדם יודע בדבר שאביו בא עליה מינה נפקא דכל שנודע שבא עליה מפי עצמו אסורה היא לו אע"ג דהוא אינו נאמן דאין אדם מע"ר מ"מ אסורה היא לו מסוג דשוייא אנפשיה חד"א. קושטא קאי דצריכין אנו למידע היכי לדיינו דייני להך מילתא בכה"ג דאם נאמינהו נלכד בשם רשע וקי"ל אדם קרוב אצל עצמו ופסול לעדות ואינו נאמן לשים עצמו רשע, ומצד אחר אם לא נאמיההו נלכד ברשת האיסור דשוייא אנפשיה חד"א ונמצא דאנחנו מאכילין אותו דבר איסור ולאיזה צד נלך וחפשתי ומצאתי לה' נמקי יוסף בפ"ד דיבמות גבי ההיא דאיתא התם מעשה באחד שבא לפני ר"י וא"ל נתגיירתי ביני לבין עצמי וא"ל נאמן אתה לפסל את עצמך וכתב וז"ל וא"ת והא אין אדם מע"ר וי"ל וכו' א"ן דהכא ל"ד לפסל אלא לשוויי נפשיה תתיכה דאיסורא להאסר בבת ישראל ולכל חומרי גיות ע"כ ורמזו ה' פחד יצחק במערכה זו ורמז עוד להכנ"הג בכללים נפרדים אות כ"א שכתב משם מוהרלנ"ח סי' קי"ז דאין אומרים אין אדם משים עצמו רשע בדבר שאם לא נאמין אותו יעשה איסור וכו' וסיים ה' פחד"י שם וכתב העולה מזה דאף המשים עצמו בדבורו רשע נאמן היכא דמתכוין לטובה ע"כ וע"ע להכנ"הג בח"מ סי' ל"ד הגה"בי ס"ד משם מוהר"ם מלמד דנאמן היכא דהענין הוא שלא לעשות איסור וכ"כ הרב צבי אשכנזי ז"ל בסי' ג. איכו השתא דברי ה' מוה"רי טאייטצק ז"ל מופרכין מתרי אנפי אי מההיא דהתוס' והרא"ש גבי דוד ובת שבע ואי מההיא דנהמקי ודעי' דבכה"ג ל"א אין אדם מע"ר כיון דאם לא נאמינהו יעשה איסור מכאן ולהבא ועפ"ז נראה דאהמ"ר כדחזי לרוב גדלו אין לנו לחוש לדבריו נגד הראשונים והנחשד דנ"ד נאמן לומר שבא עליה בעודה א"א ואסורה היא לו לכתחילה. ואמינא מלתא דאיפשר דע"כ ל"ק מוה"רי טאייטצק דאינו נאמן רק כשאמר הדבר הזה בעודה תחתיו ולכן אינו נאמן דשמא עיניו נתן באחרת ורוצה להפטר ממנה אבל אם האמירה היתה קודם שלקחה לאשה איפשר דנאמן ובזה נתפשטו כל הקמטין דאין קושייא מדברי הראשונים הנ"ל וגם מתרצא קושיין על מה שהאחרונים הנז' לא הזכירוהו. אך הא מילתא דחיק ואתי מרחיק דהעיקר חסר מהספר והי"ל למוהרי"ט לילך בדרך זו ולא מטעם דאין אדם מע"ר וכו' אולם עכ"ז אנא דאמרי דבנ"ד גם מוהרי"ט ז"ל יודה דנאמן ולא שייך כאן לומר אין אדם מע"ר דל"א הכי אלא כשאין מעשיו מוכיחין דעשה רשעה כי אם ע"פ דבורו אכן כל שמעשיו מוכיחין לא נאמר בזה אין אדם מע"ר וכמ"ש הכנ"הג בח"מ סי' ל"ד הגה"בי ס"ק ס"ג משם מוהר"ם מלמד בתשו' כ"י והכא מעשיו מוכיחין לזה והראיה שנתחייב לתת לבעל האשה מחצית המדודין שיקח וגם הרשה אותו לשכב עם אשתו עד ב' וג' פעמים ואין לך רשע גדול מזה ומי שם פה לומר אין אדם מע"ר בנדון כזה דאפי' נאמר שמשקר במה שאומר שבא עליה כדי שלא להחזיקו ברשע הלא הוא רשע מורשע לפנינו במה שמרשהו לשכב עם אשתו וכיון שעכ"פ רשע הוא למה לן לחלק ביניהם שלא להאמינו על מה שעבר כיון שהריעותא לפנינו וז"ל הרב חכם צבי שם בסי' ג' עד כאן ל"א אין אדם מע"ר אלא במקום שאין אנו יודעין שום דבר רע ולא ריעותא כההיא דמודה שהאכילתו דבר שאינו מעושר אבל כשיש ריעותא לפנינו כגון פנויה או ארוסה שעברה דאע"ג דכשאומרת לכשר נבעלתי וכו' אפ"ה כשאומרת שנבעלה לפסול לה וכו' הולד ס' ממזר ול"א דאין אדם מע"ר ואינה נאמנת לומר שנבעלה לאחר שאינו כשר