אבני האפוד שלט

רבו ואף גם זאת לא יעלה על שפתיו דברי רבו שהביאה קודם תשובה זו והעלימם מן העין אולם אחר הישוב קצת בדברי הר"אש ובינותי בספרים ראיתי שאין כאן דבר סת"ר והוא שראיתי להכנ"הג בהגה"בי ס"ק מ"ב שכתב דהר"אש קאי בשיטת הרמ"בם פ"ב מה' א"ב שכתב דמי שנטען על הערוה לא ידור עמה במבוי ולא יראה באותה שכונה וכו' וטעמא הוי דשמא יבא עליה וכפ"ז הרא"ש דנשאל על האשה הזאת אם יכולה לדור עמו ולשרתו כתב דכפי הדין מותרת כיון דלא בא לקחתה לו לאשה והחשש הוא שמא יבא עליה ואף אם יבוא עליה לא נאסרה לו, אבל אם בא לקחתה לו לאשה גם הוא מודה דאינו יכול לכנסה לכתחילה דהא עיקר הענין הוא לבא עליה ובודאי דלכתחי' לא דמחזיק הלעז ודוק כי נכון הוא. וע' מים החיים במי גבאים סי' ה' ד"מ ע"ב ד"ה הרי י"ש והנכון כמ"ש אמור מעתה בנד"ז שלפנינו לא היה ראוי להתיר לנחשד שישאנה לכתחי' האף אמנם דלפי הנראה מהשאלה לא היה כאן שום קול מאנשי העיר ואין רואה בה שום דבר כיעור רק ראיית בעלה בדבר מכוער שראה את הנחשד ערום באישון לילה ואפלה סמוך למטתה וממנו נתפשט הקול וכל שהקול נמשך ע"י ראיית הבעל במחלוקת הוא שנוי אי מהני אפילו בקלא דל"פ וכמבואר בטור בסי' י"א, אין זה מעלה ארוכה דע"כ לא נחלקו אלא להוציאה מתחת בעלה על ידי זה וכמו שיעו"ש אבל כל שכבר הוציאה אפי' שתהיה מרצונה יודו כ"ע דמהני ראייתו לשלא יוכל הנטען לישא אותה לכתחילה ויעו' להכנ"הג הג"הטו ס"ק טו"ב שכתב כיוצא בזה. וכפי מה שספרו לנו וגם בסיפור תוכן העמידה אשר ישבו לפני ראשי הקהל הלא הוא כתוב לפנינו לא בא בפניהם שהיה שום קטטה מקודם ביניהם כדי שנכניס אותם בסוג דאי איכא אויבים ל"ח לקלא ובאנו לההיא דהרב המאירי בחידושיו דאם יש קטטה בין איש ואשה אמרינן הם הוציאו את הקול וכמו שהאריך בזה ה' ידי דוד בסי' ק"ו, דנקיים אנחנו מזה בנ"ד דלא דברו מקטטה כלל ואף אם לא יהיה מה שהעליל עליה שהיה שם זנות מ"מ מידי קול לא יצאנו, מה גם דהאיש והאשה לא כחשו לומר שלא ישב אדם שם בסתר אהלה באותו הלילה רק דהם טענו שעבר דרך שם לעשות צרכיו שלא היה עוד מקום לילך והשם היודע. ובכן המתירים לישא אותה הנחשד לכתחי' לא טוב עשו. וצא ולמד מ"ש ה' חיים ושלום ח"ב סי' ט"ו על רינון בעלמא מבלי היות שם שום כיעור ורוצים להנשא ז"לז וכתב דהן קדם יקבלו עליהם האיש והאשה כל חומרות התורה איך לא עשו עברה בהיותה א"א ואחר שיקבלו חומרות התורה ינשאו זל"ז עי"ד. ובהביטי בלשון השאלה המוצגת לפנינו אשכחנא פתחא.: אחרינא לאסר לנחשד לקחת את האשה הלזו לאשה ואפי' המ"כ שהביא הר"בי יודה לזה. דשם כתוב שיצא לפני ראשי הועד כתב מפורש וחתום בחתימת ידי הנחשד בעודם עדיין נשואין הבעל הראשון עם הנחשדת, ה'ן אומר וז"ל וגם אני מרשה אותו (לבעל האשה שהיתה עדיין תחתיו) לשכב עם אשתי כאיש ואשה רק ב' וג' פעמים וכו' ונתחייבתי ע"ז בעבור כי בליל 15 מארץ תפס אותי עם אשתו ובראותי כי אני גורם להם גירושין בעבור מה שעשיתי כי אני ואשתו תעינו בזה וכו' נמצא כי הנחשד הודה שבא עליה בהיותה תחת בעלה ואפי' כי ע"פי דבריו אינו נאמן להוציאה מתחת בעלה מ"מ כל שכבר הוציאה בעלה אפי' ברצון שניהם אסור הוא לקחתה דשוייא אנפשיה ח"דא וכמו שבא הדבר מפורש בהרב ב"ש סי' י"א סק"ג דאם באמת בא עליה אסורה לו אע"ג דליכא עדים והוא מקור נפתח מהמ"כ הנ"ל שהביא הרב"י ומדברי התוס' פ"ק דכתובות ד"ט ומתשו' הר"אש הנ"ל שכתב וז"ל וזה הדין אם אומר שלא בא עליה אבל יש להזהירו ולומר לו הוי יודע שאם באת עליה אסורה דלגבי דידיה הוי כעדים אע"פ שלא נאסרה על הבעלה בידיעתו וכו' יעו"ש והיד"א בסי' י"א הגה"בי סקל"ז הביא משם מוהריט"ץ בסי' ק"ל דכל שיודע הבועל שבא עליה היא אסורה לו ובס"ק ל"ח הלביש זה בדברי מור"ם בהגה ובמ"ב ס"ק כ"ו כתב שכ"ד הג"ור בס' גן המלך סימן גם ה' חיד"א ז"ל בשיורי ברכה סי' זה כ"כ והוסיף לומר שכ"ד הריטב"א בחידושיו ומפ'רש קאתי דברי מור"ם בהגה לפי הנוסח דהגידו רבנן בלישניה דה"ה אם לא נאסרה לבעלה בשבילו דהיינו באופן זה שהוא ידע שבא עליה אך הבעל לא ידע עי"ד ונעלם ממנו דכבר קדמו היד"א במ"ק בפירוש זה באופן דכולהו רבוואתא קיימי בחדא שיטתא לענין הלכתא דכל שהוא יודע שבא עליה ואסרה לבעלה אף דע"פ הדין אינה אסורה לו דליכא עדים מ"מ לגבי דידיה אסורה דשוייא אח"דא. וחזה הוית לאחד מח"ור זמננו הרב שמעון פסח ז"ל בכ"י דאחר שרמז הפוסקי' הנז"ל ודברי מוהרי"א בס' עין זוכר אות הנון סי' ט"ו וכתב שכן עשו מעשה ואסרוה לבועל סיים וכתב עוד וז"ל ומ"מ מידי פלוגתא לא נפקא דהרב כנסת יחזקאל וה' בני דוד ס"ל דאינה נאסרת על הבועל כל שלא נאסרה לבעלה ישראל אם נאנסה וכמ"ש היד"א במ"ק הגה"בי אות ל"ח א"ד ז"ל ואהמיר הרחיק עלינו את את השוין ולא כן אנכי עמדי הגם שאין ס' כנס"י ובני דוד שרמז תחת ידי דכפי מה שהביא דבריהם מני"ר הוא דאינהו מיירו היכא דהיא נאנסה ואינו ענין לזה דהרבנים הנז' אסרו היכא דהוא טוען שבא עליה ברצונה דאז אילו היה יודע הבעל וכגון שהיו כאן עדים