אבני האפוד שלו

קודם הקידושין רק אחר קבלת הדינר מיד המקדש שהרי העד הוא המעיד בז"הל אי לי דישי לייו אלה מוגאגה נה איסטו פור קידושין כפי איסטאבה איל פאפיליקו סיראדו, אי איל לואיגו דישו חיים קמחי קומו לה דישה איל אוטרו נובייו אי דישי לייו אנסי קי סיאה, גם הנערה דברה כן לפני ב"ד מי דישו נה קידושין די איסטי נובייו אי דישו ח"ק נון איס אנסי סי נון קומו לה דישארה איל אוטרו נולביו אי דישי לייו אנסי קי סיאה דיספואיס סופי קי אביאה אין איל פאפיליקו און דוקאדו. נמצא דבין העד ובין הנערה יעידון יגידון כי אחר לקיחת הכסף מידו הוא שהתנית ולא היה לה לקבל רק שתעשה התנאי תחילה ובכ"ג מקרי מעשה קודם לתנאי וכמתבאר מדברי הרמב"ם פ"ו מה"א ה"ד שכתב אם אמר לאשה הרי את מקודשת לי בדינר זה ונתן הדינר בידה והשלים התנאי ואמר אם תתני לי ר' זוז תהיי מקודשת ואם לא תתני לא תהיי מקודשת הרי התנאי בטל מפני שהקדים המעשה ונתן בידה ואח"ך התנה וכו' וכ"ש לפי דברי החולקים דהאמירה לבד מקרי מעשה אפי' בלתי נתינה וכמבו' בטור וב"י ז"ל ר"סי וז"ל וכיון דלכ"ע בעינן תנאי קודם למעשה וכל שקדם המעשה לתנאי התנאי בטל והמעשה קיים א"כ בנדון שלו דהנערה קבלה קידושין ולא זרקתם מידה ואח"ך עשו התנאי הו"ל מעשה קודם לתנאי דלכ"ע המעשה קיים והרי היא מקודשת מ"הת ופליאה נשגבה על גאון שכמותו דכל רז לא אנס ליה שלא שת לבו לזאת וצ"ע, אולם בנ"ד דהיא מאנה לקבל הקידושי' באמרה איני יכולה לקבל טרם שתשאל רשות מקרוביך ואחר שהסכים לדבריה ואמר לה שזה ענין שלו הסכימה לקבל הדינר ברור הדבר דזה מקרי תנאי קודם למעשה דכל שלא נתקיים התנאי המעשה בטל ואין כאן קידושין, לא נשאר רק בעבור הכפל א"כ שפיר שייך פה ס' הראשונים דבכפל ובהן קודם ללאו לא קי"ל כר"מ ואינה מקודשת אלא לחומ' מדרבנן וכל שיש כאן ספק אזלינן לקולא וככל האמור לעילא מן כל. וכשאני לעצמי עלה על דעתי לומר דבין בנדון מו"הר הנז' ובין בנדון שלפנינו לכ"ע הקידושין בטלין ומבוטלין מדאורייתא ומדרבנן ולא שייך כאן הך דינא דתנאי כפול ומשפטי התנאים דע"כ לא נאמרו משפטי התנאים אלא דוקא בשעשה הדבר בלשון תנאי דהיינו אם יהיה כך או אם לא יהיה כך אבל כל שלא באו לכלל תנאי אלא בדברים המגלים דעתם וכונת המקדש או המתקדשת בכה"ג לא בעינן שום אחד ממשפטי התנאים דאין כאן תנאי כדי שיצטרכו לנו התנאים ועד בשחק נאמן דדבר זה קיימתיהו מסברא ומצאתי כן להר"ן ז"ל בחידו' על הרי"ף פ' האומר על משנה דכסבור הייתי שהיא כהנת וכו' דהקשה דאין כאן מקומה ותירץ בתירוץ הא' דתני לה הכא בתר מילתיה דר"מ לאשמועינן דאפי' ר"מ דבעי תנאי כפול ה"מ כשהתנו דהואיל והתנו ולא כפלו יש במשמעותו שבכל ענין יהיה המעשה קים אבל מי שגילה דעתו דעל דעת כך הוא עושה הרי הוא כאילו התנה וכפל יעו"ש ותאזרני שמחה דסברא זאת קדים אמרה אחד מהראשונים ומה גם דהכנ"הג בס"ק ח"י הביא שכ"ד ר"י ג"ך אך שמחה זו לא נתקיימה כמו רגע בראותי להכנ"הג גופיה שם בסי' ח"ל הגה"בי סקי"ז שהביא דברי הר"ן הנ"ל ושהעתיקם מוהרי"בל ומר ניהו תמה עליו דהר"ן ה'ן נסתר מחמתו' למ"ש בפ' מי שאחזו ונדחק ליישב ולבסוף הביא משם ה' מעשה חייא בסי' ח' דכתב דגילוי דעת בקידושין הוי ספק מקודשת י"ש, וחזינא ליה לה' מעשה חייא שם דנ"ד הוא בכה"ג דנ"ד שהגילוי דעת היה שיתרצו קרוביה והטעוה וכתב הרב ז"ל דאעיקרא הר"ן נסתפק בזה במה שתירץ ב' תירוצים וכיון דחסרו משפטי התנאים היא ספק מקודשת ע"שה ועם שה' אמרות טהורות בסי' ח"ל האריך הרחיב ליישב דעת הר"ן כדי להצילו ממה שהקשו עליו מיניה וביה והעלה דדעת הר"ן דכל דאיכא גילוי דעת ברור אין אנו צריכין למשפטי התנאים וכמבו' בדבריו באורך יהיה איך שיהיה מידי ספקא לא נפקא ובפרט למה שראית אח"ך בשיטת קידושין לא נודע שמה על ד"ח ע"א בד"ד ע"א מהספר דמפשט פשיט"ל דמאן דבעי תנאי כפול בקידו' כ"ש בגילוי דעת דבעי דג"ד גריע מת"כ עש"ה ואין אנחנו יכולין לומר בבירור ובהחלט כי אינה מקודשת. כלל אלא הרי היא ספק מקודשת. ומ"מ באמצעות הדברים האלה נולד לנו לנ"ד ס"ס אחר כי הוא זה ספק אי היכא דאיכא גילוי דעת בעינן תנאי כפול וכו' דלמא הלכתא אזלא כס' הר"ן בתירוצא קמא דגילוי דעת אינו תנאי כי היכי דנבעי משפטי התנאים וכיון דגלתה דלא יהיו קידושין רק ברצון קרוביו והם אינם רוצים אין כאן קידושין ואת"ל דהלכתא אזלא דגם גילוי דעת הוי כתנאי ובעינן משפטי התנאים היינו למאן דפסק כר"מ דבכל מילי בעינן תנאי כפול והן קודם ללאו ודלמא הלכתא אזלא כס' האומרים דלא קי"ל כר"מ ומדינא לא בעינן ת"כ בשום דוכתא רק דמשום חומרא מחמרינן בקידו' וגיטין ואינן אלא מדרבנן ומתהפך שפיר ספק אי בקידושין וגטין בעינן מדינא ת"כ או אינו אלא מצד חומ' דרבנן וא"תל דגם בהנך בעינן ת"כ מ"הת דלמא גילוי דעת לא מקרי תנאי כי היכי דנבעי ת"כ והתנאי קיים ואינה מקודשת, ואע"ג דבכל צדדי הספק לגבי הצד האחד הרי היא מקודשת מספק מ"מ ס"ס מקרי וכההיא דהריננאס. וכנודע (וכבר כתבנו בזה באורך בכללי ס"ס שלנו) וזהו אף אם לשון הקידושין היה כהוגן וכתח"זל כ"ש בהצטרף אליו הס"ס הראשון שאמרנו בתחילת דברינו שיש לנו על לשון הקידושין דפשיטא ודאי דיכולין אנו להתיר את הנערה. הנז' לעלמא בשופי ואין מכלים.