אבני האפוד שלה

ליסוד ועיקר עד שגם הוא עצמו היה רוצה לעשות מעשה כמוהם שסיים וכתב וז"ל מאחר עלות דכל גדולי עולם ראשונים ואחרונים עומדין על תלם אחד לדון ולהקל להתירה בלא גט אפשר דהיינו יכולים להקל בנ"ד אלא דנ"ד שנייא היא וכו' י"ש, ואם כנים אנחנו בזה דבספק האחד יש איתנו רבים ונכבדים להקל הגם שבספק האחר דהיינו בלשון טילודו איכא מנייהו פורתא דהקלו ורבים קיימי לאיסורא מ"מ לית לן בה ושקול מקרי וכמו שכן השמיענו החק"ל בחיו"ד סי' קכ"ו והסכים לזה הגאון מו"הר בס' שער אשר חא"הע סי' מ"ז דקי"ז ובכן שפיר איכא הכא בנ"ד ס"ס לפוטרה בלא גט. ועל כי אשר נודע לנו מאנשי עיר השאלה דמה שאומר הבחור על הנערה שם משודכת היינו שנגמר ביניהם השידוך בריצוי דברים לא ע"י קנין ושבועה כמנהג כל אנשי הקהל נקיים אנחנו מפקפוק אחר שהיה בנ"ד דכבר נודע המבוכה שיש בין הראשונים אם מה שהיו משודכין מקודם משלים חסרון הקידושין, יעו' כנ"הג הג"הט ס"ק מ"ב והגה"בי ס"ק י"ד, יד"א הגה"בי ס"ק ע"ח מוהרש"ג בתשו' צל הכסף ח"ב אה"ע סי' ז"ך דצ"ז ע"ד, אולם מוה"ר מוהרא"ג ז"ל בס' צל הכסף ח"א סי' ח' שם אחר שהאריך בזה מדמ"ח ע"ד ואילך בדברי הפוס' ראשונים ואחרונים רח'ב רח'ב אסיק דאין מי שיחמיר בענין זה לבד מוהריב"ל ואף לדעתו אינו אלא חששא בעלמא ולכן יש להקל כשהשידו' אינם בקנין גמור ושבועה או דאיכא תרתי לריעותא וכו' יש"ב נפלאות מתורתו וכן העלה מו"הר מוהרא"ק בס' שע"א סי' ל"א ויעו' בס' עבודת השם סי' י"ד דק"א ובסי' טו. ואם עד אלה לבך יהגה אימה דסוף כל סוף מידי פקפוק לא יצאנו דיש מן הפוס' חוששין שלא להתיר א"א בס"ס לכה נא אתי אל מקום אחר אשר תראנו משם דהקידושין האלו לא הוו קידושין גמו' מ"הת לכל הפוס' רק במחלוקת הם שנויים ואיכא טובא דס"ל דאינם אלא מדרבנן. וכל דאין כאן איסור א"א מדאורייתא לכ"ע יש להתיר אפי' בחדא ספקא וכ"ש בס"ס והוא דכפי מה שהעידו העדים הוא דבתחילה מאנה לקבל כסף קידושיה באמרה איני יכולה לקבל בלתי שתשאל רשות מקרוביך והוא ענה זה ישאר עלי ואח"ז הסכימו לקבל הדינר בקידושין באופן דהיא גלתה דעתה שאין רצונה להתקדש בלתי שיסכימו קרוביו והו"ל כהתנית דכל דלא הסכימו קרוביו היא לא תתקדש נמצא דאפילו אם היו קידושיה קידושי' גמו' כלשון המסודר מרז"ל היו קידושין על תנאי וכל שלא נתקיים התנאי הדין נותן דהקידושין בטלין. ואע"ג דאי אתינן עלה מחמת התנאי חסר מכאן משפטי התנאים וקי"ל דהתנאי בטל והמעשה קיים וכמ"ש בא"הע ריסי ח"ל מ"מ היא גופא לאו הלכתא פסיקתא היא ומידי פלוגתא לא נפקא ואינה מקודשת ודאית וכמו שכן השמיענו גדול אדונינו ה' צל הכסף בח"א סו"סי ט' על נדון שלו שהעיד העד שאמר להנערה שהיתה משודכת לאחר ה"ז בקידו' ומיד אמר איש אחר העומד מנגד. קומו לה דישה איל אוטרו נובייו' וענה המקדש אנסי קי סיאה. והנערה השיבה אנסי קי סיאה ובכלל טענת ביטו'לין שמצא הרב לנ"ד כתב וז"ל עוד אחרת יש בנ"ד שהרי תנאי התנו קודם הקידושין קומו לה דישארה איל אוטרו נובייו ולא נתקיים התנאי. ומעשה הקידושין בטל ואע"ג דלא כפל התנאי ואנן תנאי כפול בעינן כמ"ש כל הפוס' בטור וב"י אה"ע סי' ח"ל מ"מ כבר כתב ה"ה בפ"ו דאישות והביאו ב"י בסי' ח"ל דהרי"ף והר"מבן והרשב"א ס"ל דאין הלכה כר"מ ומן הדין לא בעינן תנאי כפול לא בגיטין וקידושי' ולא בד"מ וכו' ולדעתם אם לא כפל התנאי ולא נתקיים אין מחזיקין אותה לא במקודשת ולא באינה מקודשת והולכים בה להחמיר מדברי חכמים והרשב"א בסי' קפ"ו כתב דכן הסכימו רבותייו גם ר"יו כתב דהרמ"ה וקצת פוס' ס"ל דבאיסו' ל"ב תנאי כפול (וה' אמרות טהורות בסי' זה כתב שכן דעת רשב"ם והר"זה וריא"ז ושכן הסכים הרמ"ע) נמצא דלדעת הגדולים הללו שהם עמודי ההוראה ה"ה הרי"ף והרמ"בן הרשב"א ורבותיו והרמ"ה קידושין הללו אינם אלא מדרבנן ואין כאן איסור תורה כלל ובאיסו' דרבנן אין גם אחד מהפוס' שיחמיר שלא להתיר בס"ס בפלוגתא דרבוואתא א"ד ז"ל ודון מינה ואוקי באתר'ץ לנ"ד דהיא גלתה דעתה שאינה מתקדשת בלתי רשות מקרוביו והו"ל כהתנית וכל שקרוביו לא הסכימו אין כאן קידושין מ"הת לסברת הני פוס' דס"ל דלא בעינן תנאי כפול וכנז' והיא ספק מקודשת מדרבנן וכיון דאיכא הכא חדא ספקא יש לנו להקל כ"ש בהיות דאיכא הכא ס"ס. ושפתי לא אכלא להגיד דבעיקר נדון מוה"ר צל הכסף ז"ל יש לי לדון בהוראתו ואחר השתטחי תחת עפרות זהב לו במאי דרצה לומר בנ"ד דהוו קידושי' מדרבנן לס' קצת מרבוואתא אנא דאמרי לא כן אבי הנה אמת דאיכא פוס' טובא דס"ל דלית הלכתא כר"מ ורק דמצד חומרא הוא דבעינן בקידושין וגטין משפטי התנאים וכאשר אסף וקבץ מני"ר גדולי הראשונים דקיימי בשיטה זאת מ"מ ה"ד לענין כפל ולענין הן קודם ללאו אבל למאי דבעי ר"מ תנאי קודם למעשה בזה ליכא מחלוקת ואליבא דכ"ע קי"ל דבכל דוכתא בעינן תנאי קודם למעשה דהכי סתם לן תנא בב"מ דצ"ד וכמ"ש הרמב"ן בחידו' לקידו' לדס"א וה"ד ה"המ שם וכ"כ הר"ן בקידושין פ' האומר בפשיטו' ולא מצינו חולקים בזה. ומעתה בנדון הרב קדם המעשה לתנאי דאע"ג דבלשונו בא דתנאי התנו קודם הקידושי', קומו לה דישארה איל נובייו המעיין בלשון השאלה בעיניו יראה דלא היה