אבני האפוד שלג

אפס כי עז לסמך על זה להקל באיסור ערוה דמקום יש בראש להסתפק במאמר העד ואנכי למדתיהו לומר וכו' דמי זה אמר דאחר הנתינה למדו דלמא מקודם הנתינה אמר לו ולמדו היטב ומאמר ואנכי למדתיהו היינו וכבר למדתיהו ולכן חזרתי וקראתי העדים לפני בתואנה אחרת לברר דבריהם הראשונים וענו ואמרו כל א' וא' כדברות ראשונות ושאלתי מהעד הב' אם מה שלמדו לומר הרי את מקודשת היה טרם שהניח הטבעת באצבעה או לאחר שהניח והוא ענה כי בעודו מניח הטבעת באצבעה למדו הדברים הנאמרים ונתינה ואמירה באין כאחד ובכן נפל פתא בבירא מה שרצינו להקל בזה מצד שתיקותא דלאחר מ"מ דכיון דבשעת נתינה אמ"ל הוי ככל קידושין דעלמא. ואל יקחך לבך לומר דדברי העד עתה היו כלא היו דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד דאין לומר כן וכמו שכן מצאנו הדבר מפורש למוהרח"ש בתשו' א"הע סי' ל"ו על נדון כיוצא בזה שע"א העיד שלקח המקדש הטבעת ונתן בידה וא"ל טומה איסטי אנילייו פור קידושין פארה מי והיא שתקה והב' העיד שאחר שנתן הטבעת בידה א"ל מירה קי טי לודו פור קידושין וכשראה כן הרב חזר וקרא להעד הראשון וא"ל שיפרש היטב תוכן הדבר מתי נתן הטבעת ומתי הזכיר הקידושין והשיב שבתחילה נתן הטבעת סתם וחמר טומה איסטו ואחר שנטלתו אמר מירה קי לו ריסיביס פור קידושין והיא שתקה ונמצא שלדברי שניהם הוי שתיקותא דלאחר מ"מ ונרגש הרב וכתב ועם היות שהעד הראשון לא פירש בראשונה שהזכרת הקידושין היה אחר נתינת הטבעת מ"מ יכול לפרש דבריו וכמ"ש הר"ן בתשו' שאף שהדברים סתומים וסובלים ב' פירושים אף אחר שנחקר עדותן תחילה יכולין אנו לקבל עדותן אף במשמעות רחוק וכו' וכ"ש הכא שמתחילה קצר עדותו אח"ך פירש תוכן הענין י"ש וגם אתה תדין לנ"ד להיפך ולהחמיר עליו וכמו שכן למד לנ"ד להחמיר רב רחומ'אי מוהרי"ץ אבועלאפייא נר"ו בס' פני יצחק ח"ב דע"א והשג ישיג על ה' ישמח לב בסי' י"ד דנעלם ממנו תשו' מוהר"חש וכתב שם שכ"ד הג' מוהר"א אשכנזי בתשו' כי באה בס' ישמ"ל חא"הע סי' י"ב ודלא כמ"ש ה' המחבר בסי' י"ד וט"ו ע"ע וכן העלה ה' שערי רחמים ח"ב הנד"מ בא"הע סי' י"ד דנ"ח לענין אחר. איברא כי שמעתי דבת רבים והעידו לפני על שמואל הלוי העד הא' כי הוא איש בליעל ומעלה עשן ביום השבת בפרסום נמצא דהוא פסול גמור מדאורייתא והמקדש בפיסו"ע דאורייתא אינה מקודשת כמ"ש מרן בסי' מ"ב ובאנו לההיא דכתבו הפוס' דנמצא אחד מהם ק"ופ אין העדות מועיל אפילו של הכשר וכבר כתבנו בזה בארוכה במקו"א וע' שערי רחמים א"הע סו"סי ב"ך דבטל הקידושין בעבור זה אולם לבי נפקי לסמך על היתר זה יען זה ימים בכסליו התרס"ו אנכי עשיתי אר'ש על פתגם דנא והעלתי דבז"הז אין לפסל עד על הדבר הזה כי בעונותינו פשתה המספחת לחלל שבתות בפרהסייא ונדמה להם כהיתר והם לא ידעו שעל ידי זה נפסל להעיד ולדוד בשנו'תו באדר א התרס"ח חזרתי על המקרא ופלפלתי בזה ולא סמכתי על זה לעקר הקידושין עי"ד באורך. האמנם מראות ברע אשר מצא את הנערה הזאת כי פגע באיש רע מעללים אשר דעתו לעגנה ואינו חפץ לגרש כי אם במתן דמ'ים והיא עניה סוערה ופעמים הרבה העזה פניה בפני ותאמר כי אם לא אבקש לה מנוח יפקיר את עצמה או ימיר דתה לכן אחור לא נסוגותי להציץ מן החרכים ולבקש לה מזור ותעלה לפוטרה בלא כלום ואביט וה'ן עוזר דדקדקתי בלשון הקידושין ואראה כי המקדש לא אמר בטבעת זו ודלוגו עלי אהבה להפקיע הקידושין לפי סברת איזה פוסקים. הלא תראה להכנ"הג בסי' ז"ך הגה"בי סק"ו הביא משם המבי"ט ח"א סי' רצ"א דבדיעבד אם לא אמר בטבעת זו ל"מ ול"מ ורבו של הרב"ד בא"הע סי' ך' נסתפק בזה אי מהני בדיעבד יעו' ביד"א ס"קו ובס' כסא אליהו וע' פתחי תשו' ס"קג שהביא דדעת ה"רר נתן שצ"ל בזה ושהגאונים בע"ס המקנה וחת"ם כתבו דא"ץ וחזינא למוה"רש בן חביב בתשו' כי באה בס' צל הכסף ח"ב סי' ו' שכתב בפשיטות דכיון שלא אמר בטבעת זו משמע שכבר את מקודשת מקודם ולא שמקדשה עתה בעת הזאת ואע"ג דאמר לה לשון הרי שמשמעותו להבא והשיגו מוה"ר אג"ן שם בס' ו מדברי המב"יט הנז' וה' פני יצחק בח"ה סי' ט' דפ"א אחר שהביא כל הנ"ל כתב משם ה' מש"דר דאסיק דכל שלא אמר בטבעת זו אינה מקודשת כלל ולא אמר כלום ורמז לעיין בס' ישמח לב סי י"א וע"ע בס' מטה לחם סי' י"ט דל"ח ע"ד נמצא דמידי פלוגתא לא נפקא, מעתה עלה בידינו לעשות ס"ס בשופי ס' אי המקדש בע"א קידושיו קידו' ואת"ל דהלכתא כהחולקים דלמא הלכה כמ"ד דכל שלא אמר בטבעת זה אינה מקודשת ומתהפך שפיר. והגם דרבים הם האומרים דבדיע' אם לא אמר בזה אין קפידא, מ"מ גם מצד אחר רבים הם האומ' ומרן מכללם דאם קדש בע"א אינה מקודשת ואכתי הו"ל ס' שקול וכנודע, מצורף לזה הספקות הבאים ראשונה דהעד הא' אינו כשר לכ"ע רק כשרותו תלוי בספק, וגם שחסר תיבת לי דבהצטרפות כל הספקות הנ"ל ובלו'לים יעו יש לפטר את הנערה הנז' בלי גט ובמקום עיגון כזה כנל"ד וה' יצילנו משגיאות נאום הבוטח בה' כי הוא ראשית אונו. הצעיר דוד ב' אברהם פיפאנו.