אבני האפוד שכה

א' ואם אמר יאמר הבעל כי לפי האמת מאיסא עליה אפי' לדינא דגמרא ל"מ כמ"ש הר"אם בתשו' מים עמוקים ח"ב סי' א' והרב המפור' בס' חו"ש דבכגו"ד מיכף הוו כייפי ליה ושם בסי' ב' העלה דחייב במזונות והסכים עמו ה' מוהר"א אשכנזי שם וכ"כ ה' ישמח לב בא"הע סי' ב' ושם נאמר ג"ך הסכמת שני אדונים ה' מוהרא"א וה' מוהר"י אתישר י"ש וע"ע בס' שערי רחמים ח"ב הנד"מ בסי' י"ב דנ"ה ע"א דח"ור ירו' ב"ד רבא כתבו כן דחייב במזונות. ואפן בסוף דברי ה' הפוס' נר"ו דאחר שכתב כי הוא מאותם המקיימים ידרך ענוים במשפט כי א"א להיות חותך הדין לאמתו אלא דוקא אם אוחז במדת ענוה סיים וכתב וז"ל אבל אני הגבר ראיתי שכת"ה ברכת מתיר' אסורים אמר ע"כ אמרתי לא עת לחשות ובקצי'רת האו'מר אם הבעל רוצה דוקא לגרשה ידוע דבעוברת ע"ד לא תקן' רגמ"ה וכו' וכל מי שדן דין אמת לא יאמר להיפך וכו' ולא אטפל בדברים של מה בכך רק זו אומר שאם הוא בירך עלי ברכת מתיר אסורים לא זו בלבד שנלכד ברשת ברכה לבטלה אף גם זו כי נפל בפח דברי הריב"ש סי' ש"ע ופסקה מרן הקדוש ביוד סי' רכ"ח ס"ך דמי שנשבע ע"ד חברו בשביל טובה שעשה לו אין מתירין לו אלא מדעתו ואע"ג דאם התירוהו מותר למ"ד הב"ד שנזקק לכך ראוי ליסרו ולהוכיחו יע"ש מה גם דאין אתנו יודע מי הוא המתיר את האיסור דגם כת"ר שרי לן עורבא ומתיר לבעל לעבר על שבועתו ולגרשה בע"כ וע' בהסכמת רבני ירו' אשר בס' שערי רחמים שם מ"ש משם רבנים הקודמים דאזהרה שמענו שלא לאסר אשה על בעלה כ"א ע"פ ב' עדי טומאה וכל מאי דמצינן להפך בזכות האשה ולפרש הדברים באופן שלא זנתה אפי' ע"פ מיעוט פוס' ואפי' סברה זרה החייוב מוטל על הדיין להפך בזכותה י"ש. ובהיותי בזה אשתומם כשעא חדא במה שראיתי להגאון מו"הר מוהרא"ג ז"ל בס' צל הכסף סו"סי י"א למאי דקאי מר דסיים וכתב וז"ל ואם יעלה בלב איש להתיר לבעל שבועתו ע"פ מ"ש ה' הפוס' דהוי התרה לד"מ דאם התירוהו מותר כבר ביארתי דדבריו אינם נכונים ושאם התירוהו אינו מותר וכיון שכן המתי' הם בני נדוי כמ"ש מר"ן בסי' רכ"ח ס"ו וכו' א"ד ואשתומם ופלצות אחזתני ולא ידעתי מאיזה מקור חצב הדברים האלה דאילו מרן והריב"ש לא כתבו אלא דראוי ליסרו ולהוכיחו והיינו בדברים אבל לומר דבני נדוי הם לא ידעתי? והרב מוהרש"מ בס' עבודת השם סי' כ"ט דקס"ט עג"ד ירד להשיגו על אלה הדברים בפנים אחרים ולא גילה לנו אנא מצא שהם בני נדוי ומי יתן ידעתי קנצי למילין בהא נחתינן ובהא סלקינן דאשה זו היא מותרת לבעלה אפי' אם היה כ"ג ואין לו רשות לגרשה בע"כ ואם נושא אשה אחרת עליה שלא מדעתה עבריינא יתקרי ואם רוצה להציל עצמו ממנה יפייסנה במתן דמים עד שתתפייס ותקבל ג"פ מדעתה ורצונה ואז יקח לאשר תיטב בעיניו וה' יצילנו משגיאות. מנחת עני הקריב את קרבנו, הצעיר דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט. סי י"א קידושין סיון התרס"ח שאלה באה לפנינו הנערה הבתו' זינבול בת אליעזר הלוי תו' פיליבי טוענת על הבחור גיליבי רחמים ב' שבתי תוש' סאמאקוב כי היה חושק בה מימי נעוריה ובהיותה בסאמאקוב קדשה בפני העדים אברהם יאודה הלוי וקאקום לוי שנתן לה זהוב אחד ושאל מאברהם הנז' נוסח הברכה והוא המקדש, אמר לה הרי את מקודשת ועוד דברים אשר אין בזכרונה כעת וכבר כל העם אשר בשער סאמאקוב ופיליבי יודעים כי היא מקודשת לו והן עתה רחק ממנה ושנאה והיא חפצה שיקחנה לו לאשה, והבחור מכחישה על פניה ואומר שמעולם לא קדשה רק כי הוא היה חושק בה והולך ושב בביתה כדרך הבחורים ויום אחד אמרו לו תן לה נאפוליאון אחד שתדע שהיא משודכתיך ונתן לה בתורת מתנה ולא אמר לה כלום ומעולם לא נתן לה בתורת קידושין כי לא היה דעתו לקדשה, ועל זה שלח שלחנו לסאמאקוב ששם היה המעשה שיקבלו העדות שלא בפני שניהם על פי רשותם שלא היו יכולין לילך שם ושם נמצאים העדים וישלחו לנו העדוייות וכן עשו וזהו טופס העדוייות העדות הא' אברהם יאודה הלוי העיד וז"ל לייו דיקלארו דילאנטרי וכו' קי מיינטריס איל אנייו 1905 גיליבי רחמים ב' שבתי ביניאה מאס איספיסו אנדי זימבול לוי וכו' לה קואלה מוראבה אין מי קאזה און דיאה די אלחאד סי פריזינטו איל סודיגו סי' אין מי קאזה אי מי פרופוזו די דארלי קידושין, לייו אין דימוסטראנדולי טודאס לאס קונסיגואינסאס די איסטו איל אינסיסטיאה אה סו דיסיזייון, איסטונסיס קון קונטינטים די טודאס דוס פארטיס דילאנטרי דימי אי קאקום לוי, גיליבי שבתי אין לוגאר די אנילייו לידייו און נאפוליאון די אורו אין דיזיינדולי לו סיגואינטי, הרי את מקודשת לי בדינה זאת כדמ"וי. וחתם העד על הדברים האלה. העד הב' קאקום לוי העיד וז"ן, לי'ו דיקלארו דילאנטרי וכו' קי לייו גונטו קון גיליבי שבתי קומו אמיגוס איבאמוס סיימסרי אנדי זימבול לוי וכו' פור פאסאר לה אורה, און דיאה די אלחאד איסטאנדו אי אברהם יאודה הלוי איסטי אולטימו פרופוזו אה גיליבי שבתי די דאר אה זימבול לוי