אבני האפוד שכד

ודק ואשכח דמו"רם בתש"ו סי' י"ב פליג עליו הלא גם הגאון מו"הר המח' שם בסי' י"א סתר כל ראיותיו ואסף איש טהור רבים מהראשונים דס"ל דלאחר תקנת רג"מה אף אם אומר הבעל שראה באשתו שזנתה אינו יכול להוציאה בע"כ וכתב דס' המבי"ט היא ס' יחידאה ודחו' מכל הפוס' ואין לנו לתפס סברתו אפי' לסניף בעלמא וכיון דביש עדים לכ"ע רשאי לקיימה א"כ באין עדים נחתינן דרגא דאפי' מצוה ליכה ואינו יכול לגרשה בע"כ אחר חרג"מה כ"ש במקום דאיכא שבועה יעו"ש בדל"ח ע"ג ול"ט ע"א ושכן כתב ה' נדיב לב בח"ב סי' י"ד וכ"כ ה' מוהרש"מ סי' יו"ד דל"ב עכג"ד ומוהר"יץ אשכנזי שם בסי' י"ב והר"הג מוה"רי אלישר שם בסי' י"ג וכן העלה ה' שערי רחמים א"הע סי' א' ובד"ה ע"ג הביא משם הדרישה דפירש דברי רמ"א בשיש ב' עדים אבל לא בע"א. ואפי' לפי דברי מוהרא"ח בתשו' נדיב לב סי' ט"ו ה"ד בס' צל הכסף דל"ח ע"ד דאזיל בשיטת ה' המבי"ט וגם לדעת מוהרש"ם בס' עבודת השם סי' כ"ט מדקנ"ט ואילך דהאריך לקיים דברי המבי"ט ולחלק על מו"הר חנ"ן (שם שכתב בדקס"ב ע"א דמה שקיים דברי המבי"ט היינו לצרפו לסניף בעלמא) הלא כבר כתב הדב"מ שם דאף לדברי המב"יט ה"ד היכא שהוא יודע בודאי שעברה ע"ד לא באומדנא שעברה יע"וש וכל הראיות שהביא ה' עבודת השם שם לקיים דברי המבי"ט היינו בודאי ראה יעו"ש. ומעתה הדור אתם ראו במה כחנו גדול להתיר לבעל דנ"ד את שבועתו שנשבע שלא לגרש את אשתו בע"כ מאחר דליכא לא עדים ולא התראה ולא אפי' ע"א שיעיד לפננו שנתיחדה ועברה ע"ד ואפי' בעלה אינו יכול לומר שראה בודאי רק הוא סומך על מה ששמע מהגויה שנתיחדה ואומד בדעתו שזנתה אין זה כי אם רוע לב. ומ"ש הרב הפוס' נר"ו בתו"ד דהאשה לא הכחישה בעת שא"ל הפונדקית בפני עדים שישבה עם הערל בחדר א' שבע שעות אף אם אמת היה הדבר הזה דהיא הודית שנתיחדה עם העכו"ם יחוד ממש בלתי סיבה עכ"ז הודאתה אינה מזקת וכמ"ש ה' עבודת השם א"הע סי' כ"ו על אשה שהודית ששמשתו נדה ממש דהיא אינה נאמנת כה"ג דהא קי"ל אין אדם משים עצמו רשע ואינו נעשה חשוד ע"פ עצמו כ"א ע"פ עדים דוקא וכיון שכן אין לבעל מקום פטור מהשבועה שנשבע בעת הנישואין שלא לגרשה בע"כ וכל שמפיה אנו חיין אינו נאמן בכה"ג לפטר הבעל משבועתו ואין אדם מע"ר י"ש שהאריך וכתב דאין לו מצוה לגרשה כ"א כל שהוא בעדים דוקא. מה גם דבעמדה האשה לפנינו ספרה כן מעצמה דישבה עם הערל בחדר א' אך לא בדלתות סגורות כי היא היתה כואבת בשיניה ולא שכבה על המטה ולא הפשיטה בגדיה מעליה רק המתינה עד עת בא זמן הנסיעה ומי יכול להכחישה בדבר הזה והיא נתנה אמתלא על מה שישבה עם הגוי הן בספינה הן בחדר דמה היה לה לעשות כי הוא היה המוליכה בפאסאפורט שלה לבית דודת בעלה וגם להעדים הנז' ספרה דהיא היתה בורחת לבית דודה בעבור רעת חמותב ומה מקום להחשיבה בכלל עע"ד בכה"ג בפ"א גם מה שהביא משם הב"ש דכשראה בה דבר מכוער אבדה חזקת כשרות שלה ונשאל נשאל דוד מפי כבודו האם יש דבר מכוער יותר מזה? גם אני אשאלך והודיעני מי היו האנשים האלה אשר ראו בה דבר מכוער שנאמר דאבדה חזקת כשרות שלה הלא המעידים לא היו שם והם מעידים מה ששמעו מפי הגויה ומה שראו שם מטה אחת מבולבלת מי ראה ששכבו שניהם על מטה זו ואם באים אנו לדון בעבור דבר מכוער הלא תראה מה שהסכימו האחרונים ועד אחרן הר"הג מוהר"חפ ז"ל בס' חיים ושלום ח"א בדכ"ה שכתב דסוגיין דעלמא והכי דייני רבני עירנו דור אחר דור שלא לאסר אשה לבעלה כי אם דוקא בעדי טומאה או בעדים בקינוי וסתירה הא לא"ה בכל מיני עדי כיעור אנחנו עושים מעשה להתיר י"ש והו"ד בס' צל הכסף סי' י"א שם. סו"ד איני רואה כאן כ"א קול דברים מבלי היות פה דבר ברור המכריע אותנו להתיר לבעלה לגרשה בע"כ ולעבר על שבועתו. ותבט עיני עוד לה' הפוס' שכתב וז"ל וע' לש"ב הג' ישועות יעקב מעשה רב כי עובדא הוה בימי א"ז" הח"ץ שהורה גבר חכם בעוז כדעת הרא"ם וא"ז חלק עליו וסתר דינו אחר מעשה וכפה את הבעל שיתן לאשתו מזונותיה' בשלימות אבל סיים שם אם טוען מאיסה עלי ויש לו טעם מבורר אף שאין הדין נותן לגרשה בע"כ מ"מ יכול" למנוע ממנה מזונות עד שתקבל ג"פ והנה הבעל קפץ ונשבע דאפילו אם יבא אליהו ויאמר שטהורה היא לא' יתן אומן ומאיסה עליו וכו' ע"כ' הנה ס' ישועות יעקב אינו מצוי אצלי אבל ראיתי בס' פ"ת סי' ע"ז סק"ב שהביא דברי ה' ישועות יעקב הנ"ל דנדונו היה באשה שעברה ע"ד ולא הי"ל עדות ברורה אלא שהיו רגלים לדבר קצת וכתב דיכול למנוע ממנה שכ"ו כדעת הרא"ם י"ש גם הר"הג ישא ברכה בתשו' צל הכסף סי' י"ג דמ"ה ה"ד וכתב עליו דבהכרח צ"ל דנדונו היה דהאשה מכחשת ועפ"ז כיון דהיה רגלים לדבר פסק הכי דאלת"ה כל האנשים שרוצין לגרש נשותיהם יטענו שעברו ע"ד א"ו דהיה עדות אבל לא היה עדות ברורה וראה הדיין שנאמנו דבריו בזה הסכים לפוטרו מש"כ והביא מרבני אשכנז ה' ג"מ וטיב גטין ומשכנות יעקב דפקפקו ע"ז עי"ש הרי דהא מיהא בעינן עדות ורגל"ד רק דאע"ג דלא יהיה העדות מבורר כיון דאיכא רגל"ד די ובנ"ד ליכא שמץ עדות בדבר הזה כי אם השנאה שהיה להם מתחילה שנתגלגלו ע"י אם הבעל חמותה, וז"ל ה' שערי רחמים בסו"סי