אבני האפוד שכב

בפניו ולהדייא כ' הכנה"ג בח"מ סי' כ"ח הגה"בי ס"ק ס"ח משם רש"ל ומור"ם דלפסל איש מחזקת כשרותו אפי' בדיעבד ל"מ קב"ע של"ב י"ש וא"א דהרמ"ז יחלק על שני המאורות הנ"ל ואם יחלק אין הלכה כדבריו (ומי שיש אצלו תשובות הרמ"ז ישים עיניו בו וידע הדבר על בורייו) ואחז"ר ראיתי להרב המפורסם אחד חח"ם ז"ל בס' דברי חכמים סי' ע"ט שהאריך להוכיח מפי רבנן קמאי ובתראי דאין לקבל עדות של"ב לאסר אשה לבעלה ולפסל האיש מחזקת כשרות והביא תשו' הרמ"ז הנ"ל וכתב משם הגאון ש"ומ דכבר חלקו עליו רבני דורו ושגם איהו גופיה היה ת"ח שאמר דבריו לאחר מעשה ושהיה בדיעבד ומני"ר זו הלכה העלה דהוי ספק איסור תורה ואזלינן לחומרא ואף בדיעבד אינו כשר יש"ב, וכיון דהגב"ע היה שלא בפני האשה אין כאן קב"ע כדי להשיב ואפי' היתה הקבלת עדות כדת וכהלכה לא היה לו להשיב לכת אחת מאחר שהוא לחוב להאשה וע"כ לא כתב מוהרשד"ם בחיו"ד סי' קנ"ג דלאפרושי מאיסו' מותר להשיב לכת אחת אלא דוקא שהנשאל רוצה להפריש עצמו מאיסור מבלי שיגיע נזק לשכנגדו אבל כל היכא דעל ידי הפרשת האיסור לזה יגיע נזק לשכנגדו וכגון הכא דהנשאל בא בכח פסקו לכוף לאשתו לגרשה בע"כ בזה לא אמרו אדם מעולם שיהיה נכון להשיב ואף בההיא דמוהרש"דם אתה תראה לס' פחד יצחק בערך אין משיבין בד"מ כתב דהריב"ש בסי' ה' חולק ע"ז בפירוש וס"ל דל"ד בד"מ אלא אפי' באיסור והיתר י"ש וגם כי לפי דעתי לפי מה שחילקתי אין כאן מחלוקת דהריב"ש קאי בדין שבין בחור ובתולה בענין קידושין דבזה גם הרשד"ם יודה (וע"ש בהתנצלות שנתן הרי"בש על מה שהשיב שלא העתיק השאלה כדי שלא יקח השואל ראיה מדבריו) ועדיין תלונתי קיימת דלא הי"ל להשיב ולפחות הי"ל לשלח מכתבו אלינו וע"ע בס' נחלת שבעה ח"ב סי' י"ט ובס' באר מ"ח ח"א אה"ע סי' י"ו וקח עמך. זאת שנית בא בהשג יד עלי וז"ל ומ"ש עמ"ש שהבעל הביא לפני גב"ע כדתוה"ק מב"ד דק' וידין ותמה" על זה כי בעיירות האלה לא נמצא שום ב"ד כי אם אנשים מבנ"י מנהיגי העם וכנעניה נכבדי ארץ אשר אין להם משפטי הדיינים הכזה יהיה גב"ע וכו? אני תמה יותר על כת"ר חוב'ר חב'ר שלא ידע מ"ש בכנ"הג הגה"בי אות קפ"ג ובתשו' מוהרי"ט ח"מ סי' מ"ו דלקב"ע" סגי בג' הדייוטות ומרן הרב"י הביא בשם ר"י דאם לא קבלו העדות לדון כ"א לשלחו להרבנים מותר לקבל אפי' של"ב ואפי' הדיוטות מותרים לקבל העדות והנה בנ"ד כפי הגב"ע שהוצע לפני ניכר שהב"ד המה ת"ח ובפרט" על א' מהם שמעתי שהוא ת"ח גדול ואם אחד מהג' הוא גמיר וסביר סגי כן הסכמת כל הפוס' וכו' את"ד, ואילו היה יודע ה' הפוס' מה היתה כונתי באמרי דאין להם משפטי הדיינים לא היה כותב זה והם דברי סתר אשר לא רציתי לפרסמם והבלעתיו בנעימה והמשכיל ידום, ואין אנחנו צריכים להטפל אי בעינן מומחים או סגי בג' הדיוטות ויעו' בתשו' שערי רחמים ח"ב שם דנ"ד ע"א שכתב דלכ"ע לאסר אשה על בעלה בעינן שלשתן מומחים י"ש אך במ"ש משם הב"י דכל שהקב"ע עשוי לשלחו לעיר אחרת בזה הותר לקבלו גם שלא בפני בע"ד אנכי לא ידעתי אנא דבר בקדשו כן הרב"י והעבודה נלאתי לבקש ביתה וסף ועיני לא'ה רכות לבקש הדברים האלה ולא מצאתים וזה לא שמענו כיוצא בזה שמענו דכל שהוא לשלחו לעיר אחרת סגי בג' הדיוטות והם דברי מור"ם בח"המ סי' ג' וע' כר"ש בסי' נ"א והובא בחש"ש סי' כ"ח ס"ק אבל לקבל העדות שלא בפניו לא שמעתי ויש טעם נכון לחלק ביניהם וכמובן, ומ"ש דהאחד שבהם הוא ת"ח גדול אני מכירו יותר ממנו כי עמד לפני פעמים הרבה ואין לי צורך לדבר על שום אדם אך זו בלבד ההכרח אלצני להעתיק פה מ"ש ה' נאמן שמואל בסי' ע"ה וזל"ל ובר מן דין מאחר דבהני לית בהו אלא חד דגמיר ובקב"ע נראה שעלתה הסכמת כל הפוס' דבעינן שלשתם בקיאים בה' עדות ואע"ג דמוהרח"ש בסי' י"ט נראה דלא פסיקא ליה מ"מ מידי פלוגתא לא נפקא ומוקמינן האיש על חזקתו ואין העדות שנתקבל לפניהם עדות זולת לשלא יוכלו לחזר ולהגיד ועוד דאפי' הראש שבהם מעשיו מוכיחין דלא גמיר ולא סביר ממה שקבלו העדות שלא בפני בע"ד ולכ"ע אינו עדות כלל כדי להוציא אדם מכשרותו וכו' את"ד והיו לטוטפות בין עיניך למאי דקמן. איכו השתא אפי' אם נאמר דבעלמא יכולין העדים הנז' לחזר ולהעיד בפני ב"ד כדי להציל מפקפוק זה דק"בע של"ב עכ"ז במאי דקמן לא מהני ולא מידי כיון דאפי' אם יבאו העדים הנז' לפנינו המה יעידון יגידון מה ששמעו מפי העכ"ום ומגן שוייא. אפי' אם היתה ישראלית כיון דהוי עד מפי עד וכ"ש שהיא גויה עצמה אינה נאמנת להחמיר אפי' במס"לת וא"כ מה לנו להטפל אם הם עדי טומאה או אם הם עדי כיעור כיון דאעיקרא אין כאן עדות וע"פז ה'ן נס'תר מ"ש עוד הרב הפוסק נר"ו וז"ל והנה גם האשה לא הכחישה בעת שא"ל הפונדקית בפני ב' עדים ובעלה שהיתה סגורה עם הערל בחדר א' שבע שעות אשר היה רק מטה א' והמטה לא היתה סדורה כי היו שוכבים שמה כמו איש ואשתו וכו' ואם כי הבאתי בהפסק המקומות האמתיים עכ"ז אביא עוד מן החדש הנה ידוע דיחוד א"א הוי ד"מ ע' ת"הד סי' רמ"ב וב"ש סק"ך ואין לך יחוד יותר מזה ופשיטא דחשיבא עוברת ע"ד לכל הדעות ואף שאין כאן בירור רק על סתירה אחת מ"מ בכ"הג שהיה בינה ובין הערל הנחשד טיליגראם בודאי גם הרמ"א בסי' קט"ו מודה דב"פא נעשית עוברת ע"ד ובזה בודאי לא גזר רג"מה ויכול לגרשה בע"כ וע' בב"ש סי' ד' סק"ח דמוכח משם דאם ראו דברי