אבני האפוד שטז

ובשעה שקראה בעלה מן תחנת הברזל לבא עמה תכף נתרצית כששאלה מאתו שתקח בית בפני עצמו לדור. ומה שטוען כי לא מצאה בתולה שקר ענה כי דמים בדמים נגעו בהשפעה. ועל מה שזבין ממנה מים עכורים היא מבקשת תרופה ובעודה תחתיו חלתה ובודאי תתרפא. ואנן בדידן אחר שחקרנו ודרשנו על הענין בהיותם לפנינו הבעל ואשתו וכל הקרובים למען דעת שאמת זאת עלתה הסכמתינו דהנה אמת שהאשה הנז' לא עשתה כשורה לברח בהחבא עם איש זר ובפרט עכו"ם כי אין זה מדרך בנ"י הכשרות והצנועות מ"מ לא מצאנו בזה כדאי לאוסרה בעלה כלל כלל לא וכאשר נבאר בקיצור דהנה מאחר שנתברר כי האשה הנז' היתה סובלת חירופין וגדופין מבני ביתו של בעלה עד שהתחילו הקטטות בינה ובין בעלה וכבר כתבה לאביה ואמה שיבאו ויוציאוה מהבית הזה ולא קבלה מהם תשו' והיא לא ידעה כי אנשי בעלה החביאו הכתבים רק הבינה שאביה וקרוביה אינם רוצים להטפל בדין זה אז חשבה לילך אצל דודת בעלה למען תקראהו לרגלה והיא אמתלא אמתני ותקיפה על בריחתה ואין כאן פתח וסדק להכניסה בכלל מורדת ואדרבא בכה"ג הוא לחייב לזונה וכמתבאר מדברי מרן ומור"ם א"הע סו"סי ע לא נשאר בלתי מה שהלכה עם הערל הלא אין כאן עדי יחוד ומאן לימא לן דנתיחדה עמו דמה שהלכה איתו אין זה נקרא יחוד כיון דכל אורך הדרך הוא על ידי ספינות ועגלות דיש בני אדם רבים והיא גם היא אמרה שבספינה ישבה לבדה בחדר א' ומה שמעידה הגויה משרתת המלון דישבו בחדר א' היא והגוי מלבד דלא העידו דישבו שם בדרך יחוד אפי' אם תאמר כן הלא היא א"י ואינה נאמנת להחמיר ואפי' במסל"ת וכמ"ש מור"ם בסי' ז' ס"ב ואפי' היתה ישראלית כל זמן שהיא מכחשת ע"א בהכחשה לאו כלום הוא ואפי' היתה שותקת הלא קי"ל אין אוסרים על היחוד אפי' נסתרו יחד ע"ד ערוה אא"כ מעידה על הטומאה וכמבו' זה בש"ע סי' קע"ח ס"ו וע"ש סט"ו והגם דאנן קיימינן באשת כהן וכ' מור"ם בסי' ז' סי"א דאם נתיחדה לשם זנות יש להחמיר מיהו עכ"פ בעינן נתיחדה לשם זנות ור"ל דראוה מדברת מקודם דברי תפלות וזנות ונתיחדה וכמ"ש בב"ש שם והכא אפי' אם נאמין לדברי הגויה ואפי' שלא שמענו מפיה ואפי' נתיחדו כדרך יחוד בעלמא לא אמרה כ"א דהוייא ע"א וגויה והאשה מכחשת דבודאי הגמור דאין מקום לאסרה. ואם מפאת שאומר שא"ל הנשים שאיננה בתולה מלבד שכחשו בפניו יענה במה שאומר שאמרו לו דמשמע דהוא אינו בקי בזה והוא דבר שקר וכזב דהלא מברכתא חביטא ליה והוא בן כ"ה שנה ובעצמו הודה שהוא בנערותו היה רועה זונות עוד בה דגם לפי דבריו כל ששתק ולא טען תכף לביאתו שוב אינו נאמן כמ"ש מרן סוס"י ס"ח. ומטע"ז גופיה אדחייא ליה טענתיה במה שאמר שזבין ממנה מים עכורים דטענה זו הי"ל לטוענה תכף ומיד ואם נאמר שדבריו אמת בהכרח לומר שנחלית אח"ך וכמו שכ"ן האמת דהא רחצו יום או יומים לפני הנישואין כלה וחמותה באמבטי אחד והו"ל לידע וא"כ עליו מוטל לרפאתה וכדברי הש"ע סי' ע"ט באופן דמשום צד אין מקום לגרשה והם דברים פשוטים ולא היה צריך הכת'וב לאמרו. אולם הוצרכתי לזה על כי בימים ההם הן חזון נפרץ שלח אלינו בעל האשה הנז' מגלה עפה והיא כתובה פנים ואחור ממעלת הרב חיים שמואל שור נר"ו אבד"ק באקערעשט והגלילות שעמד על פתגם דנא ודן את הדין דהבעל רשאי לגרש את אשתו המרשעת הנ"ל בע"כ ואם א"א לו לעשות זאת והב"ד יראו כי אין ידו משגת להוציא דבר זה לפועל אזי יתירו לו ק"ר וכ', ובאמת בטננו כאובות חדשים יבקע ותמהנו מרא'ות איך יצא מתחת ידו דבר כזה מלבד כי לא היה לו להשיב לכת אחת מבלי שמוע טענות שכנגדו וכמ"ש רמ"א בח"המ סי' טו"ב ס"ה ויעו' בכנ"הג שם הג"הט סקי"ט ובאחרו' שם. עוד בה דאם היה הענין דכל מין אהבה מקלקלת את השורה ורצה לסמך עצמו אכת המתי' שהובאו בכנ"הג שם ומה גם דכפי דבריו הובא לפניו הנדון בגב"ע וע"פ עשה מעשה מ"מ משורת דרך ארץ היה לסדר הפסק ולשלחו אצלינו וז"ל מרן הקדוש בתשו' שבס' אבקת רוכל סי' קנ"ח ועתה אני אומר שיש להפליא על מה שנהגו מקרוב להשיב לכל שואל ע"ד ר"וש כאילו היו הבעלי דינים בעיר שאין בה ב"ד וכאילו שתי הכתות בררו להחכם ההוא לדיין וכבר ידוע מ"ש הרא"ש והריב"ש שלא להשיב כי אם ליושב על המשפט כאשר יסתפק בדבר וכן ראוי לצאת בעקבותיהם וכו' ובזה כל העם על מקומו יבא בשלום עכ"ל ויעו' בחש"ש שם סי' י"ז הג"הט ס"ק ט"ז וע' לה' בני אברהם בחח"המ סוס"י ס"א שהתלונן על מוהר"ש תובב וכתב וז"ל איך שיהיה אמינא דאין ראוי לכתב למקומות אחרים מפי הבע"ד ואם אין נראה למעכ"ת מה שדנו זוהיא דרך ישרה שיכתב החכם למי שדן את הדין ויגלה אליו דעתו ולא ליתן פסק דין ביד שכנגדו ולא ירבו מחלקות בישראל וכו' עי"ד ובס' מטה לחם הנ"מ סי' ח' כי גלוי וידוע לפניו כי יש שופטים גם בארץ בולגארי'ה היודעים לפתח יד בתשו' וגם בנו דבר ה' והיה מרויח בזה כי היינו מודיעים לו כי נשען על משענת הקנה הרצוץ כי לא הציעו האמת לפניו כאשר יגידו האותייות אשר תבאנה להלאה ולא למסר ביד הבעל דבר שמדמה לו כי בידו כלי נשק ובעבור זה הב"ד מוכרחים להשיב לו דברים בלתי נאותים.