אבני האפוד שיב

יודע שעושה איסור מ"מ כיון שאיפשר שאינו יודע שיפסל לעדות מחמת דבר זה הוא כשר לעדות עד שיודיעוהו שבעשותו דבר זה יפסל והן עתה ראיתי לה' עדות ביעקב סי' ע"א דק"ג ע"א טהביא דברי הסמ"ע והסכים עמו וע"פ מונח זה כתבתי שם דכיון דבזמננו זה לעיני כל העם המחלל שבת אף שגדול עונו מנשא מ"מ לדעתם לא יפסל בעבור זה לעדות דהא חזינן כמה מחללי שבתות כי הם אנשי אמונה במשאם ומתנם ובדבורם ועל שום מה יפסלו והם לא ידעו כי כן גז"הכ משו"ה צריך להודיעם וכל שלא הודיעם אינם נפסלים עי"ד שם. איברא כי חידוש זה שחידש לנו הסמ"ע לא ראית כזה בדברי האחרו' וכשנשים לב על הדבר לשון הרמב"ם קשיתיה להסמ"ע דגבי משחק בקובייא דהיא הבבא השלישית כתב צריכין העדים להודיעו שהעושה דבר זה פסול לעדות ואילו היה כונתו שצריך להודיע שדבר זה אסור קשייא תרתי חדא דהיל"ל בהדייא צריכין להודיעו שדבר זה אסור שנית דכבר השמיענו דכל דאיכא למימר שהוא טועה ואינו יודע שדבר זה הוא אסור צריכין להודיעו ולמה זה הגיעו כפול אלא ודאי דכונת הרמ"בם להשמיענו התנאי הג' דמלבד שהוא יודע שעושין איסור צריך ג"ך שידע שהוא נפסל לעדות ואע"ג דאכתי קשייא דאם כונת הרמב"ם דאפי' בחילול שבת צריך שידע שנפסל לעדות למה נקט נוסח אחר דמשחק בקובייא לפלוג ולתני בדידיה בחילול שבת בעצמו יש ליישב דבזמנם ליכא מאן דטעי בזה דמחלל שבת אינו נפסל לעדות וידעי דהרי הוא כגוי לכל דבריו ומשו"ה נקט דינו במשחק בקובייא. ועפ"ז הלא אבקש לך מנוח דלא תקשי מדברי מרן מוהריק"א בתשו' דיני קידושי' סי' ב' שכתב לפסל העד בעבור שליל שבת שבר הדלת ואין לך אדם שלא ידע שזה חילול שבת ואין לומר שהיה צריך להודיעו שמא שוכח הוא שמאחר שהיו הולכים לגנב חמינים מהתנור ברור היה להם שהיה שבת וכו', יעו"ש ולמה לא הכשיר מטע"ז דשמא לא היה יודע שעי"ז נפסל לעדות, ועפ"ה הנה נכון דחילול שבת ידוע לאינשי דהוא אסור ובחללו נקרא רשע ופסול לעדות ומשו"ה לא הכשירו מטע"ז. אך מדברי הכ"מ אין נראה כן דעל לשון הרמב"ם כתב דלמד דין זה מהנהו קבוראי דפ' ז"ב דכ"ו וסיים וכתב דמשמע דכל היכא דאיכא למתלי דלמא לא ידעו שהיה איסור לא מפסלי ע"כ מבואר דבידיעת האיסור תלייא מלתא וא"ץ עוד תנאי שידע שנפסל לעדות דאי ל"ה למה לא גילה אוזן מאין הוציא הרמב"ם התנאי הג' וכ"ן עוד מלשון הש"הג שהביא הכנה"ג בהגה"ט ס"ק ל"ז (דלא ידעתי מקורו) גבי עדי רבית שכתב דאם העדים שחותמים יודעים שזה אסור נפסלים הם אליבא דכ"ע י"ש סגם דרובא דעלמא לא ידעי שבדבר הזה נפסלים לעדות מוכח דהאי מלתא דחדית לן הסמ"ע דצריך שהעדים ידעו דבדבר הזה נפסלין לעדות לא הוייא הלכה מוסכמת ונראה דבשיטה זו אזלי התוס' דגבי ההיא דאיתא בב"מ דע"ב דשטר שכתוב בו רבית גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית הקשו התוס' דאמאי אין העדים פסולים כיון דעוברין אלא תשימון ואוקמוה ברבית דרבנן א"ן ברבית דאורייתא דלא תשימון לאינשי במלוה משמע להו ולא בעדים י"ש ולמה לא ישבו בנקל דהעדים לא ידעו כי בעבור זה נפסלים לעדות אלא ודאי דלא בעינן שידעו העדים שנפסלים רק שידעו האיסור. ותבט עיני לרבני אחרוני זמננו הרב מוהר"ח פונטרומולי ז"ל (בע"ס פנים כמשפט) בס' אור לי סי' ע' על עדי קידושין כי היה מקום לפוסלם יען כי הם עצמם לוים ומלוים ברבית קצוצה ומוהרח"מ ז"ל שם בדס"ז בקש להכשירם מטעם כי הם טעו בפשט הכתוב את העני לא תשימון עליו נשך אבל בעשיר מותר וסמך בזה אההיא דהג' רע"קא דהשחתה בתער דנתפשט בעו"הר אצל הרבה בנ"א לא חששו שהוא אסור וההיא דמור"ם בתשו' סי' י"ג (רמותים אני הדל בפסק הנ"ל) ושהג' חת"ס א"הע סי' נ"א מח"ב הכשיר שליח גט ונכשל באיסור רבית כיון דעכשיו רבים נכשלים כי נעשה להם כהיתר ובא רעהו ה' מוהרי"ף שם וחקרו במ"ש דטעו לחלק בין עני לעשיר דטעם זה אין בו כדי להציל דאיסור רבית הוא איסור כולל לכל ישראל ואע"ג דהעדים עצמם הם ניצולים בטענה זו אינם נאמנים לפי דעת קצת פוס' ולבסוף הכשירם מאיזה טעמים ואחד מהם מההיא דהרע"קא דכיון דנתפשט האיסור דמי לקושר ומתיר י"ש ולא אחד בהם דיעלה על שפתו הך דהס"מע דכל שאינם יודעים העדים שבדבר הזה נפסלו לעדות אינם נפסלים ואפי' תימא דהבינו בדעת הסמ"ע דלענין משחק בקוביא ומוכס דוקא איתמר דהוו לאו דגול ולא לענין חילול שבת דחמיר הלא למאי דקיימי אינהו דהוא באיסור לאו דרבית שפיר יש לצרף בזה ס' הסמ"ע וכעת לא ידענא מאי אידון בה. עכ"פ אף שדברי הסמ"ע לא יהיו נקיים ממחלוקת או נאמר מה שאינו דהסמ"ע נקט דיני ותנאי זה רק על משחק בקוביא וכיוצא עכ"ז נראה נכון וברור מה שהעלינו באותו פסק להלכה דעכשיו דנתפשט בע"הר ענין זה דמלאכה ביום השבת ורבים מעמי הארץ חושבים דאע"ג דעבדי איסורא לא אבדו נאמנותם ובפרט דהן רבים עתה עם הארץ וחושבים מחשבת הבל דעל המחיה הותר גם על הקלקלה ומראים היתר לעצמם נראה ברור דיש להחמיר שלא לפסל אותם ולהתירה בלא גט וכמ"ש רבני האחרו' הנ"ל הן על השחתת זקנם והן על איסור רבית וגם אתה ין לנ"ד.