אבני האפוד שיא

מ"ב והש"הג פסקו דצריכה גט ולעומתם קיימי הרי"ף ומקצת גאונים והבע"הע עכ"ז מוהרשד"ם קחשיב להו מחצה על מחצה יהיה מטעם דמקצת הגאונים שהביא הש"הג אין אתנו יודע כמה הם או יהיה מטעם דהחולק האמתי אינו אלא רא"ג ושאר הפוס' לא כתבו אלא דצריכה גט מספק וכל זה היה העל'מה מעינא דשפיר חזי ה' אור לי זצ"ל יהיה איך שיהיה גם אנן נאמר בנ"ד דכיון דאיכא ס"ס יש להתיר בשופי שלא להצריכה גט היפך כל האמור לעילא מן כל. האמנם אחרי שתי שומי עין עייוני אנכי הרואה דעדיין הנערה הנז' קשורה בחבלי האישות, ומלבד ההפרש שנפל בין רבני האחרו' אם יש להתיר אשה בס"ס דפלוגתא דרבוואתא יעו' בס' ישמח לב א"הע סי' י"א דכ"ה אשר לא אטפל כעת בסוג זה. אעיקרא דמלתא חזינא דאין כאן ס"ס דהא הספק הב' דאמרינן דאפי' תימא שעברו על איסו' דרבנן דלמא הלכה כהאומ' דהמקדש בפיסו"ע דרבנן קידושיו בטלים אינו ספק ע"פ מ"ש הר"הג הח"ביב ז"ל בתשו' כי באה בס' עדות ביעקב סי' טו"ב דאפי' להנהו פוסקים דס"ל דבפיסו' דרבנן אינה צריכה גע ה"ד בפסו' דרבנן כדינו דהיינו שהוכרז קודם עדותו דבדלא הוכרז לא יחלוקו הני פוס' על תלמוד ערוך דפ' ז"ב דפסו' דרבנן צריכים הכרזה ושכן מצא למוהריב"ל ועוד דע"כ לא נאמרו דבריהם אלא דוקא בפיסולי קורבה אבל המקדש בפיסו"ע בעברות דרבנן אפי' מדבריהם כשרים יעו"ש ורמזו היד"א בסי' מ"ב הגה"בי ס"ק ק' וק"א וכפ"ז בנ"ד תרוייהו איתנהו דהפיסול הוא בפיסול עברה מדבריהם ולא הוכרזו והנם כשרים לא נשאר בלתי הספק הראשון שלא הוברר לנו אם הם מחללי שבת דאורייתא או דרבנן כל שלא ידענו בבירור ליכא לפוסלם והנערה הלזו צריכה גט גמור. שוב נתברר אצלינו שהב' עדים הללו האחד אומנותו חייט ומושכר אצל אחרים דוקא לחתך ולתפר ולתקן הבגדים ובלכתו ביום השבת לחנות הוא דוקא לעשות אומנותו כמעשהו בחול והב' הוא מושכר אצל אחרים למכר ולשאת ולתת באופן שהוא עושה מקח וממכר דוקא ואפי' ענין כתיבה לית ליה ולפ"ז האחד הוא עובר על איסור דאורייתא שחייב עליו סקילה בשאט בנפש והאחד הוא עובר איסור דרבנן ונמצא לפ"ז דאיכא לפנינו ב' עדים אחד פסול גמור דאורייתא ואחד כשר לעדות אף מדרבנן כיון דלא הוכרז ובאנו למאי דנחלקו הפוס' במקדש בע"א דלס' מרן בסי' מ"ב אין חוששין לקידושיו וכוותיה קיימי רובא דרובא דרבוואתא ולס' הסמ"ג חוששין לקידושיו ואיזה מהפוס' חששו לדעתו ואף דכתבו הפוס' דאף לס' מ"ד דחוששין לקידושיו ה"ד היכא דלא היה עמו עד פסול אבל כשהיה עמו עד פסול לכ"ע אין חוששין ועיקר מטרין דהך. סברא היא מוצ'את במוהר"ם מפדוואה סי' ל"ז ורבים ונכבדים. קיימי עמו מ"מ גם זה מידי פלוגתא לא נפקא וכמבו' בכנה"ג ויד"א וח"מ וב"ש בסי' מ"ב, רק את זה ראיתי לה' הח"ביב בתשו' עדו"בי שם דלחלק יצא דאפי' לס' החולקים על מוהרמ"מ וס"ל דאינו נפסל העד האחד בצירוף הפסול ה"ד כשהעד הא' הנשאר הוא עד כשר ככל חקותיו וככל משפטיו אבל כל שהעד הנשאר גם הוא נכשל באיסו' דרבנן רק דמ"הד לא נפסל משום דבעינן הכרזה ככה"ג לכ"ע אין חוששין לקידושי ע"א וה"ד היד"א סי' מ"ב הגה"בי ס"ק כ"ג והסכמת רבני האחרונים היא דאעיקרא היה לנו למנקט כס' מרן דהמקדש בע"א אין חוששין לקידושיו רק דמכח חומרת א"א מחמירינן מיהו בהצטרף אליו איזו ספק אחר לכ"ע מקלינן יעו' חיים ושלום ח"א סי' ב"ך, שער אשר א"הע סי' כ"ט. דברי שמואל סי' ד' פני יצחק ח"ב דע"ה וח"ה סי' ט"ו ישמח לב סי' י"א עבודת השם סי' י"ד דקי"ד ובהגהותי שם הבאתי דבריהם באורכה בחידו' על ש"ע א"הע סי' מ"ב לך ואספת, כ"ש בנד"ז דאיכא כמה וכמה ספקות דפשיטא ודאי דשרייא לעלמא בלי גט. איכו השתא אחר שטרחנו בכל מאמצי כחנו למצא מזור ותעלה להנערה הזאת לפוטרה בלי גט. כד הוינן בה לריק יגענו כי עדיין אסורה בחבלי הזיקים דעיקר ההיתר שלנו היה בהניח דהאחד הוא פסול דאורייתא על עשותו המזמתה לעבד עבודת עבודה ביום שב"ק ודין גרמא דמושך עצמו ואחר עמו להשים דבריהם כאין ובעבורו נלכד ברשת הביטול גם חברו והנחה זו היא הנ'חה שוברת לפי מה שכתבתי בפסק הנזכר בפתח דברי להכשיר מחללי שבת לעדות בז"הז ע"פ דברי הסמ"ע בח"המ סי' ל"ד ס"ק נ"ז דעמ"ש מרן בסכ"ד והוא מדברי הרמב"ם פי"ב מה"ע דאם ראוהו עובר על דבר שקרוב העושה להיות שוגג צריכין להזהירו ואח"ך יפסל כיצד ראוהו קושר או מתיר בשבת צריכים להודיעו שזה חילול שבת וכו' וכן צריכים להודיעו שהיום הוא שבת שמא שוכח הוא וכן המשחק בקובייא תמיד וכו' צריכים העדים להודיעו שהעושה דבר זה הוא פסול לעדות שרוב העם אינם יודעים דברים אלו כתב וז"ל נקט ג' מיני הודעות בכאן הא' דאפי' אם אנו יודעים שיודע שהוא שבת מ"מ אם אין איסור המלאכה ידוע צריך להודיעו הב' אף אם הוא מלאכה דאורייתא ומפורסמת לאיסור בשבת מ"מ כל. שאין ידוע שהוא שבת צריך להודיעו הג' אף שהוא ידוע שהוא יודע למעשה שהיה עושה שעושהו באיסור מ"מ אם איכא למימר שאינו יודע שנפסל ע"ז צריך להודיעו א"ד מבואר מדברי הסמ"ע דבאיזה איסור שיהיה אפי' איסור דאורייתא וגם שהוא