עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryאבני האפוד

אבני האפוד שט

Avnei HaEphod 309 · אבני האפוד · free full Hebrew text

Open in the reader →

אבתרייהו וכו' וסו"ד הכריע דאפי' בנכתב על שמה אין להחשיב את הבת מוחזקת כלל וכייפינן לה להעבירם ע"ש הבן לדעת מוהרי"מט חינם אין כסף ולדעת מוה"רי באסאן בשתטול שכ"ט עש"ב כמה ארכן הוא בזה לך נא ראה ויאירו עיניך. אשתכח השתא דאפי' היה בכ"הג שנכתבו מחיים על שמה לא היה לה מקום זכייה כ"ש השתא דעדיין כתובים ע"ש אביה. אולם מהדרנא אזכותא דבעל ואשכחנא דשפיר זכתה היא האשה ומאליו זוכה הבעל במחצית דידה דידוע מתקנת רז"ל לתת לבת עישור נכסים ממה שהניח האב וכמו שפסק מרן בסי' קי"ג וכתב מו"הר מוהר"יד ז"ל בס' ב"ד א"הע סי' מ"ד דהסכמת רבני שלוניקי להוסיף בעישור עד כדי חלק הבן והכר"ש בסי' ן' כתב דאם הנכסים מרובים נותנים לה טפי מהעישור ואם יש בת אחת עם הרבה בנים חולקים בשוה ולפעמים נותנים הכל לבת והעד העיד בנו הז"לא בדר"פח ע"ב דכן המנהג בגלילות האלה י"ש ובמ"ש אני עני בחיד'ו לאה"ע על סי' קי"ג וא"כ במאי דקמן דמה שנטלה היא היינו כאחת הבנים אין כאן עקירת נחלה כיון דמן הדין חייבים לתת לה כדי פרנסתה להנשא וא"עג דחוץ מזו הכניסה נדונייא אינו אלא דבר מועט וזכתה בו כדת וכהלכה ויפה הכניסה לבעלה חלקה ונחלתה וכיון שהכניסתם בתו' נצב חייב להחזיר ליורשיה המחצית וזכה גם הבעל בדינו, מקנה קניינו. נאום הצעיר דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט. סי' ח אדר א' התר"סח קידושין שאלה ילדה היא וכהנת קמה וגם נצבה לפני ב"ד וטוענת כי אחר שנשתדכה עם הבחור יעקב ב' יצחק עמד הוא וקדשה בקידושין גמו' לפני עדים כשרים פ"ופ וקבלנו עדותם אחר האיום והגיזום בפני המשודך והמשודכת, האחד העיד כי אחר גמר השידוכין נדברו איש אל רעהו על הקידושין ויעקב הנז' נתן לה טבעת אחד ואמר הברכה בפניו ובפני חברו פ' שאלנו ממנו איזו ברכה אמר והוא ענה שאינו יודע לאומרה בעל פה והב' העיד כי בפניו ובפני חברו הנז' נתן יעקב הנז' למשודכתו הטבעת וא"ל הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל שאלו ממנו הב"ד באיזה יום באיזה חדש בכמה בחדש והוא אמר שהיה בעוד לילה ועל השאר אינו יודע, והמשודך טוען שאמת שנתן לה טבעת ובפניהם אך לא אמר כל אלה הדברים רק שתים או שלש ומה גם שהיה שכור, שאל עוד הב"ד אם הטבעת היה מהמשודך והשיבו כי היה שאול מאחות הנערה על מנת לקדש את הנערה. ולמוד'עי אנו צריכין כי הב' עדים הללו הם מנערי הזמן המגלחים זקנם והולכים לחנוייותיהם ביום השבת ונושאים ונותנים כמעשיהם בחול באין מעצר, ועל כל האמור ניפוק ונעיין אי חיילי הקידושין וצריכה גט או, כאפס ותהו נחשבו והנערה תפתר בלא כלום. תשובה זה שנתיים ימים ואת העודף בכסליו התרס"ו עמדתי על קידושין אחרים שהיו בעיר הזאת דומה לנד"ז ממש ושם העלתי דהוו ק"ג אי מטעם העדוייות בגופם של קידושין ואי מטעם דאין לפסל העדים עצמן הללו בעלי רע'תן בעבור שפותחים חנוייותיהם ביום השבת, גם אין לחוש על הטבעת שהיא שאולה וכמבואר שם באורך ומינה אתה דן לנ"ד דהוייא מקודשת גמורה לפום ריהטא ומה לנו להאריך עוד והא תני לא חדא זמנא. אולם באמת שנו חכמים בלשון המשנה הפך בה והפך בה ובה תחזה. וממדבר קדמ'ות תיתי חדא דבמאי דפשיטא לן דהעדים הללו פסילי מדאורייתא בעבור שפותחים חנוייותיהם ביום השבת ובעבור זה היה מקום לומר דאינה צריכה גט רק דחתרנו למצא מקום שלא לפוסלן ולהכשיר עדותם טרם כל נקומה ונעלה להבין דבר אי מאי דהוה פשיטא לן עולה לפום דינא, דהנה אמת שהולכים למסחרם ביום השבת ופותחים חנוייותיהם כימות החול באין מכלים מ"מ צריך לדעת מה אומנותם דאם מלאכתם היא שנושאים ונותנים במסחרם הלא אין איסור מקח וממכר כ"א מדבריהם ולא פסילי אלא מדרבנן ובהכרזה ואפי' תימא שכותבים על פנקסם מה שנושאים ונותנים וכתיבה היא מלאכה מאבות מלאכות הלא כל שהכתיבה איננה בכתב אשורית רק בכתיבה אחרת מידי פלוגתא לא נפקא ואיכא מרבוואתא דס"ל דאינה אסורה מדאורייתא ע' מג"א א"ח סי' ש"ם סק"י, פ"מג בחלק א"א שם וכבר האריכו בזה רבני אחרוני זמננו ה' ישמח לב בחא"ח סי' ח' וה' שערי רחמים בחיו"ד סי' כ"ה וערכו מערכה לקראת מערכה בזה ואינהו גופייהו מלכים מדיינים ע"ע ויעו' בס' שדי חמד בחלק הכללים מע' הך' אות קי"א ואפי' תימא שאומנותם הוא אומנות חייט דאיכא תופר ומחתך או איזה אומנות שמלאכתו היא אחת מאבות מלאכות הלא צריך לדעת אם עושים המלאכה הזאת בשבת דאפשר שהולכים לחנות דוקא למכר הבגדים המתוקנים או לעשות איזה מלאכות אחרות אשר אינם אסורות מדאוריתא ודברים הללו ממקום קדוש יהלכו הוא המ"כ שהביא מרן ב"י בסוס"י מ"ב על אותו האיש שקדש בפיסו"ע והתירה ר' חיים הארוך וחלקו עליו חכמי טוליטולא וזל"ל וגם על חילול שבת אם עבר על מוקצה או אפי' על הוצאה בז"הז אין פיסולן אלא מדבריהם וצריך הכרזה וכאן לא הכריזו עליו ומספק אין לנו לפוסלו כי שמא לא חילל שבת אלא בשל דבריהם ואפי' הכריזו עליהם המקדש בפיסו"ע של דבריהם מקודשת ועו' אפי' היו בפיסו"ע דאורייתא אם לא נתקבלו עדות פיסולם בפניהם עדות הפוסלים בטלה