אבני האפוד שח

סי' ז' השבון חשון התר"סח עובדא אתא קמן בכתובה שכתוב בה הכי וי"ל שכפי משפטי ונימוסי השררה יש להכלה הנז' חלק בבתים וחנוייות שהניח אביה המ' הנז' והכלה הנז' הכניסה החלק הנז' להחתן הנז' בתו' נדונייא נוסף על הנדונייא הנז' הנה כי כן הכלה הנז' הקנתה להחתן הנז' בהקנאה גו"ש כתח"זל ובק"ג כל חלק ונחלה שיש לה בעזבון אביה הנז' בכל מכל כל ושיהיה אצלו בתו' נצ"ב בשקבלה עליה ועב"ך ס' הפוס' דס"ל דזה מקרי חלק מבורר וגם ס' הפוס' המו"מ הקנאה זו ע"כ והן עתה האשה הנז' נלב"ע בלתי ז"שק ובאו לידי גביית מחצית כתובתה כנהוג והבעל מיום שנשאה הוא דר בבתים הנז' ופורע שכר הדירה אך מצד אחר נוטל חלק שמינית מהכנסת הבתים והחנוייות הנז' ועדיין הקרקעות הנז' הם כתובים על שם אביה המ' ונסתפקנו כצד יהיה ההשבון בנדון כזה אם יחזיר הכל ליורשי האשה או המחצית או יירש הבעל הכל כדין נ"מ? ואומר דלענין שיירש הבעל הכל כדין נ"מ ליכא ספקא כיון דבכתובה בפירוש כתוב שיהיה אצלו בתור' נצ"ב ונפקי מדין נ"מ ועיילי בדין נצ"ב דדינא הוי להחזיר ליורשין המחצית. אך מה שיש לומר הוא דעד שאתה שואלני אם יורש כולו נחזי אנן אם זוכה במחצית או צריך להחזיר כולו ליורשין ודבר זה תלוי בעיקר ההקנאה שהקנתה לו אשתו והכניסתן בכתובתה דמי נתן לה רשות להכניס בכתובה דבר שאינו שלה על פי משפטי התורה וכבר ידוע מ"ש הרש"בא בתשו' הביאה מרן ב"י בח"מ סי' כ"ו מחו"ז על א' שמתה בתו ותבע את חתנו בערכאות הגויים שיחזיר לו כל הנדונייא בטענה שא"עפ שבדיני ישראל הבעל יורש את אשתו כיון שהכל יודעים שהם הולכים בדיני הגויים הרי כל הנושא אשה כאלו התנה כן והשיב וז"ל לנהג כן מפני שהוא משפטי הגויים נ"ל באמת דאסור לפי שהוא מחקה את הגויים וכו' וח"ו לעם קדוש לנהג כזה וכ"ש אם עתה יוסיפו לחטא לעקר נחלה הסומך על משענת הקנה הרצוץ הזה ועושה אלה מפיל חומות התורה ועוקר שורש וענף וכו' ואומר אני שכל הסומך בזה לומר שמותר משום דינא דמלכו' טועה וגזלן הוא ואפי' גזלה ישיב רשע מקרי וכו' י"ש ופסקו מו"רם בהגה בסו"סי שס"ט ומוהרש"דם בחא"הע סי' קל"א כתב יש הסכמה מוסכמת בכל חיזוקי התורה וכל אלותיה וחומרותיה שבענין ירושה וענין כתובה לא יורשה שום בר ישראל ללכת לתבוע תביעה כזו בפני ערכאותיהם נכתבה ונחתמה מכל הקדושים אשר בארץ המה מכל גלילות ישראל רבני צפת ורבני קושטנדינא ורבני שלוניקי יע"א וכו' י"ש ויעו' בכנ"הג שם הגה"בי סק"ך מט"ש סקי"א. ארח משפט סק"ה ירים משה סק"ה וכבר בא חכם מן הרמת'יים הרב מוהר"ם חזן ז"ל והפליא עצה הגדיל תושיה בספרו נחלה לישראל (אשר כעת אינו תחת ידי) והוכיח במישור דאין כאן דינא דמלכותא. ולפ"ז מאין זכתה האשה כדי שנאמר שזכה הבעל ולא עדיף איהו ממאן דאתי מחמתיה. ואילו היה כי בחיים חייותה היה נעשה הכל כתקנו שהיו נכתבים הקרקעות על שם הבנים והבנות והאשה הנז' בכלל היה נראה לפום ריהטא דהאשה הנז' נחשבת כמוחזקת בנכסים מכח דשטר החו"גיט והערכאות היו על שמה ואז היה מקום לומר דזכה הבעל דלו יהיה שהיא עשתה עברה וגזלה מאת אחיו מ"מ כיון שהם שלה הכניסתם לבעלה בתו' נדונייא והאשה ההיא תשא את עונה על מה שעשתה והבעל נקי יהיה ולמה יומת מה עשה אך כל כי האי דקמן דעדיין הכל על שם אביו נקרא נמצא דלא זכתה היא מעולם ואינה יורשת דאורייתא שנאמר ירושה ממילא קאתייא וכיון דהיא לא זכתה היאך תוכל להקנות לה לבעל ושוב ראיתי לגדול אדונינו מו"הר מוהר"אק זל בשער הגב'וה ח"אע סי' ז"ך דנשאל על סברת מוה"רי מארגונטו שהובאה בס' פ"מ ח"ב סי' ט"ו שסובר דהבת יורשת עם הבן ד"ת מכח ד"דמ בקרקעות הכתובים ע"ש אביהם וחלקו עליו כל חכמי דורו רק נמצא בתשו' אדרת אליהו ריקי סי' כ"ג דקפסיק ותני בפשיטו' דזכתה הבת מד"דמ להיותה יורשת עם הבן בקרקעות הכתובים ע"ש אביהם אם יכולה הבת לומר קי"ל כהני תרי רבוואתא וע"ז השיב כהלכה והכי קאמר מר דבקרקעות שנמצאו כתובים בפנקס המוטיוילי ע"ש אביהם ומת לא נמצאת כזאת סברה מעולם שיש לה ריח זכות בגווייהו מדד"מ כלל וגם ס' מוהר"ר ירמיה הנדחה והצולעה נגד כל הפוס' וכל התורה כולה לא נאמרו דבריו כ"א דוקא על נדון הפ"מ שעשו אינטיקל אחרי מות אביהם ונכתבו אותם החנוייות בפנקס המוטיוילי על שם הבת והבן וע"ז תובע הבן מהבת שיעבירם על שמו כדינה של תורה והבת איננה שומעת בקולו בטענה שכבר זכתה באותו קרקע ע"פ האינטיקאל שנכתב על שמה וכיון שכבר דנו לה בערכאותיהם דאית לה זכייה גמו' בגוף הקרקע אמטו"ל סובר הר"י מרגונטו דזכתה מדינא דמלכותא וגם בזה נדחה קרו לה ומחו לה לסברא זו מאה עוכלי אך היכא שהקרקעות כתובים ע"ש אביהם ועדיין לא נכתב האינט קאל על שם אחד מהם ורוצה הבת לזכות מד"דמ בחלק ירושתה פשיטא ודאי דמלבד שאינה יכולה לילך בערכאותיהם וכו' אף גם זאת דבככ"הג גם הר"ר ירמיה מודה דכייפינן לה לבת שתעבירנו על שמו וגם היכא שנכתב על שם הבת דבכ"הג ס"ל לה"רר ירמיה דזכתה הבת מד"דמ וסברא זו היא נגד תורתן של ראשונים ונמשכו כל רבני האהחרו