אבני האפוד שז

העם מרננים אחר הקנוי והסתירה בלי עדים עד שהנשים נושאות ונותנות בה שזנתה מהאיש שקנא לה אסורה לו וכו' ובנד"ז לא נשמע דבר על האיש ההוא שקנא לה אף אם נאמר שזהו לשון קנוי כ"ש דלפי מה שכתבנו יש להסתפק טובא אם זה נקרא קנוי ויותר הדעת נוטה דאין זה לשון קנוי. וכדו נסעה ונלכה לראות בדברי הילדה בת י"ג שנה כי שרה שמה והיתה משרתת מזה זמן בבית האשה והיא מעידה שבהיותה משרתת הציצה מן החרכים וראתה להאשה הנז' ערומה מבלי מכנסיים והגוי עלה עליה ואחרי כן יצא לחוץ ונכנס השני ועשה כמעשה הראשון לאחר ד' ימים באו עוד ב' גויים ויעשו גם המה כמעשה הראשונים וכו' כי לפי דבריה ארבעה אנשים מצורעים עשאוה כדבלה וטמאוה, והנה מלבד כי לא פורש בדבריהם אם הבעל סומך דעתו עליה ומאמינה מ"מ הגם שנאמר שנתברר להם שהוא מאמינה כי כבר ראינו לבעל הזה שמרכין ראשו על כל עדות שבא לפניו, מ"מ העדות הזה בטל הוא ומבוטל ע"פ מש"ל בעדות הג' מהב' גויים ואין צורך לכפל הדברים, כי אם בזאת יש ליקח דבר מדברי הילדה במה שהעידה עוד שיום אחד שהיו בוכין התינוקות ומבקשות לאמן הלכה היא ומצאה בבית הפיסאר והדלת סגורה והיו שוכבין שניהם הוא למטה והיא למעלה והגם שלא בא בפיה אם היו שניהם ערומים או במלבושין מ"מ הרי נסתרה עם הפיסאר שקנא לה בעלה ואין אנחנו צריכין שיעיד שראה אותן כדרך המנאפין כי בסתירה לחודא סגייא לאסרה על בעלה. ברם כד הוינן בה הא נמי לאו מלתא היא דמלבד מש"ל דאעיקרא אין כאן לשון קנוי עוד בה דלא פורש בדברי הנערה באיזה זמן היה זה ואיפשר דענין זה היה קודם שקנא לה בעלה ואחרי שמעה התראת בעלה נזהרה עצמה שלא ללכת עוד שם נמצא דאין כאן סתירה לאחר הקנוי ועוד דכדי לאסר אשה לבעלה אחר הקנוי צריך עדות גמור דהלכה כר"י דמשקה ע"פ ב' כמ"ש הטוש"ע בסי"ד ונאמנות ע"א אינו אלא מטעם כי דעתו סומכת עליו וכבר כתבנו לעיל דאין להאמין לע"א בז"הז דאיכא חרג"מה ושבועה הכל כמש"ל לא נשאר לפנינו בלתי עדות יצחק הל"ל כי הבל הביא גם הוא וכמבו' למעין. הנה נא ערכתי משפט דאין בכל העדוידן הנז' דבר הראוי לאסר את האשה הזאת לבעלה עפ"י דין תו"הק לא מהם ולא מהמונם. והגם שמטו אשורי מדרכי הבד"הץ תורה היא ואין נושאין פנים וכו' ואת והב בסופה אהבה דוחקת ורחימתין עזיזא ובפרט עם ראש הועד רחמי'ם למבעי רח'ם ארחמ'נו ולא אכחד דלכל מראה עיני העם האשה הזאת פחת'ת היא מדרכי בני אדם ראוה בנות ויאסרוה יצאנית היא זו ולא זו הדרך לנשי בני הכשרות ולכן אמירתינו תכון שאם יכונו יחדיו ויתועדו להפרד זה מזה הנה מה טוב אולם אם היא האשה תחיל תזעק בחבליה כי תשב גלמודה בירכתי ביתה ואין איש מאסף אותה הביתה ובעבור זה לא תרצה להתגרש אין בידינו לכופה שתקבל גטה ואינו יכול לגרשה בע"כ לפי משפטי דת תורתינו הקדושה וחייב להתנהג עמה כמהדם אשתו היא, וע' לה' ישמח לב בסו"סי ב' שכתב דמה שנחלקו הפוס' הרא"ם ודעי' עם מוהרא"ש ודעי' היכא דהבעל רוצה לגרש את אשתו והוא מעוכב מצד השבועה דלדעת הרא"ם ודעימיה יכול לעכב המזונות וכנודע הך פלוגתא לא שייך הכא דהם לא אמרוהו רק בנ"ד שהריעותא לפנינו במומין שבנשים דטענת הבעל מאיכא עלי היא שכלית ולעין כל חוזה נכון הדבר אלא דאיכא למימר שעמ"כ לקחה או שידע ומחל וכיוצא ובכ"הג כתבו לפותרה משו"ך וכו' לא כן בנ"ד שרוצה הבעל להאמין לדברי העד שאשתו זנתה והתורה לא האמינתו כלל בדבר שבערוה והוא באחד ואיכא למימר דבאמת שקר ענה והרי אין כאן ריעותא לפנינו כלל ואם הדין נוטה לגרשה הוא מחמת דבריו שאומר שמאמין בו וחומר השבועה לא נתנו להאמין בכ"הג כ"ע מודו שחיב לזונה והסכימו עמו הדין סמכי קשוט מרבני ירוש' ה' מוה"רח אשכנזי ומוה"ריא ז"ל עי"ש זהו מה שהעלתי בדין זה וכוח"ש פה בשליש התיכון לחדש אלול ש' התר'"טז בסדר ולו תהיה לאשה לא יוכל שלחה. נאום הגבר מקריב את קרבנו. קרבן עני מקנה קנינו והוא הצעיר דוד ב' אברהם פיפאנו. ודע דאח"ז ראיתי דלפי מה שהביא הפתחי תשו' בסי' ע"ז סק"ב משם ה' ישועות יעקב הוא שחולק אעיקר דינו של ה' ישמח לב דאף בכ"הג פטור הבעל מלתת מזונות לפ"ד הר"אם ז"ל דאחר שהביא משם זקנו ה' ח"ץ דחלק על הר"אם כתב דמעשה היה באשה שעברה ע"ד ולא הי"ל עדות ברורה אלא שהיה רגלים לדבר קצת וכתב דיכול למנוע ממנה שכ"ו ובזה הודה גם מ"ז יעו"ש וזה דלא כה' יש"מל דלדעתו אף דאיכא עד טומאה ומאמינו אינו יכול למנוע ממנה המזונות ואת זה תמיהני על הרה"ג מוהרי"א איש ירושלים ז"ל דבתשו' כי באה בס' צל הכסף סי' י"ג דמ"ה ה"ד ה' ישו"יע הנ"ל ואוקמה דהאשה היתה מכחשת וע"כז כיון דהיה רג"לד פסק הכי יעו"ש ולא זכר שר באותה שעה ממה שהסכים עם ה' שמ"ח גאגין ז"ל בחילוקו הנז' וכנ"ל.