אבני האפוד שו

כי היתה כונתו שלא תסתתר עמו וכבר כ' הרמב"ם דבז"הז אפי' אמר בינו לבינה אל תסתרי עם איש פ' וראה אותה שנסתרה עמו כדי טומאה ה"ז אסורה עליו ובנ"ד הרי עדי סתירה ועדי טומאה שהבעל סומך עליהם א"ד יצ"ו, ופליאה נשגבה איך בדברים בעלמא רצו להפיל, ארצה חומה נשגבה אשר גבלו ראשונים בסדר ולשון הקינוי באמרם כי הבעל אינו יודע הלשון שתקנו חז"ל ומה בכך שאינו יודע אם על האמת תקנו לנו חז"ל סדר הקינוי ומה נעשה ביום שידובר בנו דברי הטוש"ע בסי' קע"ח שכתבו המקנא לאשתו ונסתרה ואינו יודע אם נטמאת אסורה לו ובלבד שיהא הקינוי והסתירה כראוי הרי להדייא דדייקינן לשון הקינוי שיהא כדת וכהלכה ולא אזלינן בתר כונתו והרי כאומר לה אל תדברי עם איש פ' בודאי דכונתו שלא תבא לידי מעשה והיינו כמו לא תסתרי עמו עכ"ז אז"ל שאין זה לשון קינוי ולכן אפי' נסתרה עמו ושהתה כדי טומאה מותרת דלעולם לא אזלינן בתר כונתו אלא אחר הלשון שאמר, הביטו וראו בס' פ"ת סי' קע"ח סקי"ד שהביא משם החת"ס בסי' ק"י דאם אמר לאשתו שלא תדבר עם הנער הזה ולא תתיחד עמו דלא הוי קינוי דכיון דעיקר לשון קינוי הוא אל תסתרי והיינו אפי' בפ"פ לר"ה וכאן שאמר לא תתיחד אינו מקפיד רק על יחיד ממש א"כ לא עשה כדין קינוי וממילא דאפי' נתיחדה ממש אין אוסרין י"ש והגם דהפ"ת הצ"ע דבריו ומדברי הנו"ב שהביא בסקכ"ו נראה דזה הוי קנוי ה"ד בלשון זה דאל תתיחדי וכו' דהוי יותר מסתירה אבל בעלמא יודה יודה דבעינן לשון קנוי כראוי. אלא דכד הוינן בה היה נראה דגם מה שאמר לה אם תלכי עוד הפעם לבית הפיסאר והנני משבר עצמותיך ואשליכך מביתי הוא לשון קנוי דלא גרע ממ"ש הכנה"ג בסי' קע"ח משם ת' הרא"ש כי"ד (צ"ל כלל ל"ב סי' י"ט) דאם אמר לה לא תכנס עמה בבית א' ונסתרה דאסו' לבעלה ולמד ממנו מוהר"א דיל מדיגו בתשו' כ"י דה"ה אם אמר לה אל תקבלי לפ' בביתי. וה' בני בנימן בסי' יו"ד די"ג ע"ד כתב דה"ה אם א"ל הזהרי מפ' ע"ע ולשון זה לא גרע מאלה, אך דבר זה מידי פלוגתא לא נפקא דהפ"ת שם הביא לנו משם ה' חת"ס בתשו' ח"ב סי' צ"ו שכתב דאם אמר לה שלא תניח הנכרי ליכנס לתוך ביתה דאפי' נסתרה עמו מותרת דלשון זה משמע שלא תניחהו ליכנס לתוך ביתה אפי' שלא במקום סתר וכמו אל תדברי עם איש פ' שאם אמר כן אפי' נסתרה עמו מותרת ע"כ וזה מפורש דלא כמוהר"א דיל מדיגו וקושטא קאי דאם עיקר לימודו מתשו' הרא"ש אהמ"ר אין דמיונו עולה יפה דבאמרו לאשתו לא תכנסי עם פ' בבית אחד דהוא נדון הר"אש תיבת אחד מורה על דבר סתר והו"ל כמו אל תסתרי אבל לא תקבלהו בבית או לא תלך לביתו משמע כלל כלל לא אפי' אם יש אנשים עמו וזה לא מקרי קנוי וכ"ש במ"ש ה' בני בנימן באומרו לה הזהרי מפ' דיש לפקפק אי מקרי זה קנוי ותו יש להסתפק במה שאמרו לה בלשון שלילה אם תלכי לבית פ' אגרשך מביתי וכו' ולא אמר לה לא תלכי ועונש שמענו אזהרה לא שמענו ואיפשר דאיכא קפידא דליתי הקנוי בלשון אזהרה. שוב אחר החיפוש ראיתי לה' שדי חמד במע' אישות סי' א' דמ"ט דעמד על כיוצא בזה במי שאמר לאשתו בינו לבינה איני חפץ שתהיה לבדך עם פ' וכתב וז"ל הנה לגבי דידן דחזינן דדעת רבותינו הא"ז והמאירי והרשב"א והריטב"א והב"ח ולדעתו כן דעת הסמ"ג והטור וכ"ד מרן בסי' קע"ח והרמ"א דשתיק ליה והרב הלבוש שפסק כן וכתב בעמודי אש דגם הר"אש בתשו' כל"ב ורש"י בפ' נשא פוסקים כר' יהושע דאין קינוי אלא ע"פ ב' עדים והא דאר"ח לא לימא איניש לאתתיה וכ' אינו אלא זהירות בעלמא לכתחי' ומ"מ אם עשה לא נאסרה א"כ מסתברא ודאי דיש סניף גדול להתיר אשה לבעלה בקנוי ע"פ עצמו. גם מצד לשון הקנוי של נדון זה יש צד גדול להתיר וכו' שלא אמר לה לשון ציווי ואזהרה לא תתיחדי עמו אלא אמר לה איני רוצה שתתיחד עם הבועל נוכל לומר דלכ"ע ל"מ לשון זה וכיון דעיקר הדבר דקנוי ע"פ עצמו מרופרף מאד דהאיכא כמה וכמה דסברי דאינו אלא אזהרה לכתחילה ואף לדעת הסוב' דאפילו לאסרה לבעלה יש כח מ"מ בקנוי זה משמע ודאי דכ"ע מודו וכו' להתירה לבעלה את"ד. הרי לך תנא דמסייע לן בכל האמור ושוב אחז"ר ראיתי בס' מטה לחם סי' כ"ב מ"ש בע"ז וממנו נקח לנ"ד. האמנם אף אי יהיבנא להו כל דיליהו ונאמר דזה מקרי קנוי עכ"ז אין לאסר אשה זו לבעלה דהא לא נתקבל עליה שום עדות דנסתרה עם הפיסאר הזה לא קודם הקנוי ולא לאחר הקנוי והעדות שנתקבל על הפיסאר הלא הוא מהאשה רחל בילו שראוה מדברת עם הנכרי הזה בשוק ולא עוד והב"ד שסיימו בלשונם כי בנ"ד הרי עדי סתירה ועדי טומאה אש היהידות מרתחת בקרבם ונזרקה מקולמוסם דבר זה כי חפשתי בכל קבלת העדויות שנתקבלו עד עתה ולא מצאתי אפי' עדי סתירה עם הפיסאר הזה ואם כונתם על עדי טומאה שנתקבלו עבורה על הגוי מאנשי הצבא אפי' אם נחשב אותם לעדים גמו' לפי שיטטם מי שמע כזאת דהעדים הללו יועילו על מה שקנא לה עם הפיסאר דלשון מרן והרמב"ם קרי בחייל בסי' קע"ח כיצד היא הסתירה שנסתרה בפני עדים עם אותו פ' שקנא לה דייק בלישניה עם אותו פ' שקנא לה לא עם אחר וגם בסי"א גבי רצון כתב שמע