אבני האפוד שה

שם דקי"א שהיה נ"ד בכעין זה והתם ההודאה היתה לפני אחד מהב"ד עכ"ז העלה הרב דהודאתה לא מהנייא כלל דמחמת אייומים וגיזומים שעשו לה ומחמת צער ודברים הדברים הודית ואין בהודאתה ממש והכא נמי בנ"ד אית לן למימר דמרוב דברי בעלה וקרוביה כי כולם קמו עמדו לנגדה הודית ואמרה תמות נפשה וא"חך בעת ובעונה הזאת היא חוזרת לדבריה הראשונים ולהכחשתה הראשונה ויעו' בתשו' שערי רחמים ח"ב סו"סי י"ב. עוד בה דאעיקרא אין כאן הודאה דאם על מה שאמרה לבעלה תפסוני מי זה אמר דהכונה תפסוני ובאו עלי הלא יכולין אנו לפרש בכונתה שתפסוה בבגדה ורצו לשכב עמה ולא היתה יכולה לברוח מידם אך לא באו עליה ולא הגיעו למטרתם וכמו שהעיד בפנינו הגוי אטאנאש שהוא היה אוכל ובאת האשה הזאת לפניו בוכה ומבכה וממררת אמריה על הב' גויים הללו שרצו אחריה לתפשה, וגדולה מזאת כתב הת"הד בפסקיו סי' רכ"ב דאפי' הודית האשה ששכב עליה וגפפה וחבקה והשחית דרכו דרך אברים שזה לא מקרי הודאה שבא עליה כ"ש בתיבת תפסוני דלא הוי הודאה, ואף אם תרצה לומר מה שאינו דתיבת תפסוני משמעותה שבאו עליה אכתי אין בהודאתה כלום דתיבת תפסוני היינו באונס וכמאמר הכתוב והיא לא נתפסה וכל שהיה באונס אין כאן הודאת איסור ומותרת היא לבעלה, ומה שהעידו עליה קרוביה שאמרה זאת היא הפעם הראשונה גם בזה אין בה כדי שביעה דכבר בעדות גיסו שאמרה כן גם לפניו פירשה דבריה לפני ב"ד ואמרה דכך היו דבריה זאת היא הפעם הראשונה שקרה לה הדבר הזה ומה הודאה יש פה הלא פרשה זו יפה נדרשת דזאת היא הפעם הראשונה אשר קרה לה הדבר הזה שרצו אחריה לתפסה נמצא דאין כאן הודאת זינות וגם מוה"רי הלוי דס"ל דההודאה שא"חך מקלקלת השורה מודה בנדון שלפנינו דליכא הכא הודאה כנלע"ד. ואבא היום למ"ש מע' הב"ד י"צו דהעדוייות הללו נתקבלו לפני הבעל ולפני האשה אך העדוייות אשר יבאו אחריהן קבלום רק לפני הבעל ולא לפני האשה הנחשדת יען הלכה לעיר פאזארגיק וסמכו לקבל העדויות שלא בפניה ע"פ מ"ש הכנ"הג אה"ע סי' י"א הגה"בי סקל"ה ובסי' מ"ב הג"הט אות פ"ז די"א דאפי' לכתחי' מקבלים ואחרי אשר קבלו העדוייות שלא בפניה באה הנחשדת מעיר פאזארגיק ובקשו לחזר ולקבל העדוייות בפניה אך היא לא רצתה לבא ולכן גזרו אומר דאיהי אפסידה אנפשה והעדוייות בחזקתן עומדות א"ד יצ"ו וכשאני לעצמי לא ידעתי מה זו סמיכה על סברת המכשירים לקבל עדות שלא בפניה דמאן מפיק לן מידי ס' האומר דאם קבלוהו שלא בפניו דל"מ ואפי' שאינו בעיר וכבר לימים אשר הן חליפות במעשה שאירע במח"ק על אשת יעקב לאטין שמעכ"ת אסרוה לבעלה בקב"ע שלא בפניה ויהי מאז התלוננתי על מעכ"ת שאין אנחנו יכולין לסמך על ס' האומ' דמהני יען באים אנו לאסר אשה לבעלה ולגרשה בע"כ ואיכא רבים מהפוס' דס"ל דאף אם קבלוהו אין דנין ע"פ וכאשר כתבתי בארוכה בפסק שסדרתי בחשון התרס"ו והבאתי שם דברי הבאמ"ח ח"ב דהיטב חרה לו על הב"ד שאסרו אשה לבעלה בק"ע שלא בפניה ורב קשרי לה לבעלה ונשאתי ונתתי על דבריו והוכחתי לפקעיד דהדין עמו ותמהתי על ה' חס"ל בא"הע סי' ד' שכתב דבדיע' לל"ב והעלתי דכדי לאוסרה על בעלה צריך לקבל העדות מחדש יעוש"ב הלא הוא כ"ע ובכן אם היינו באים בנ"ד מצד זה דקב"ע של"ב לאין היה נחשב והיה צריך לקבלם מחדש, אך משנה זו אינה משלנו דלאו מתורת עדות אתינן עלה כדי שנאמר דצריך קב"ע בפני הבע"ד דאי אתינן עלה מטע"ז הלא אין כאן עדים כשרים לבד רק איכא הכא עדות נשים דלאו בנות עדות ננהו ולא אתינן עלה כי אם מצד האמנתו של בעל ובההיא לא בעינן משפט העדוייות ותורתן דאפי' אם המדבר לחש באזני הבעל וא"ל אשתך זנתה אם מאמין לדבריו חייב להוציאה בדיני שמים והרמב"ם שהוא ראש המדברים בזה הכי קאמר מר מי שראה אשתו שזנתה או שאמר לו אחד מקרוביו וכו' הואיל וסמכה דעתו לדבר הזה שהוא אמת חייב להוציאה וכו' וכבר כתבתי בזה בהגהותי לס' יאודה יעלה חיו"ד סי' י"ד לך נא ראה נמצא דאין כאן עדות לשנצטרך למשפטי הקב"ע ולכן לא חשחין אנחנא על פתגם דנא שנתקבל העדות שלא בפניה. עתה אקום לראות ולהשגיח בעדוייות שנתקבלו שלא בפניה אם יש בהם כדאי לאוסרה על בעלה, הנה עדות יצחק אלאגים. ויעקב ראובן, ורחל בילו. רוח תשאם וסערה תפיץ אותם כי, אין בעדוייות אלו כי אם קול דברים אתם שומעים וטומאה אינכם רואים ואפי' ענייני כיעור מאותם שכתבו הפוס' אין בהם והוי אטרוחי רבנן בכדי ואם היה מקום לעמד קצת היינו במה שטען הבעל שאמר ששמע שאשתו הולכת אל בית הפיסר שכנו אמר לאשתו, סי אוטרה ביז באס אה איסטה קאנצילארייה טי רומפו לוס גואיסוס אי טי ארימאטו די מי קאזה, שפירוש הדברים אם תלכי עוד הפעם לבית המרכולת מהפיסאר אשבר עצמותיך ואגרשך מביתי ונסתפקו מעכ"ת כי לפי מ"ש בש"ע סי' קע"ח ס"ב סדר הקינוי הוא שאומר לה בפני ב' אל תסתרי עם איש פ' ובתיבות סי' טיבאס אה איסטה קאנצילארייה אם נוכל לומר כי יש במשמעות הדברים אלה לשון סתירה וכו' ושוב החליטו כי הוא לשון קינוי באמרם וכי הבעל איש יודע ספר הוא וכבר ידע כי רק בזה הלשון נקרא כיוי ולא בלשון הזה? וברור הדבר