אבני האפוד שד

אשתו שלא יגרשנה בע"כ ע"כ והן הן דברי ה' בני אברהם בסי' י"ט הביאם ה' ידי דוד סי' ק"ו דקי"א והסכים כן גם הוא להלכה ושכ"פ ה' עין משפט סי' א' וע' לה' שערי רחמים בחא"הע סי' א' דאחר שפלפל בחכמה באורך ע"ד הרבנים שעמדו בזה העלה דכיון דאיכא שבועה לא מצי מגרשה בע"כ י"ש בד"ה ע"ג וכ"כ בס' ישמח לב א"הע סי' ב' ובס' שדי חמד שם דמ"ט ע"א וע' צל הכסף ח"ב סי' י"א דל"ח וכן הסכים בס' עבודת השם א"הע סי' ז"ך דקמ"ט סע"ג וע"ע לו בסי' כ"ח דקנ"ג ובסי' כ"ט דקנ"ט ואילך המורם מהם דאפי' שמאמין לדברי העד במקום שבועה אינו רשאי לגרשה ואיכא מנייהו דסברי דבמקום שבועה גם החולקים יודו דאינו דומה חרג"מה לשבועה וכמבו' בדבריהם. ובכן חמסי על מעלת הב"ד יצ"ו כי בסוף מכתבם נרגשו בדרך העברה מהך דמוהרי"קו דבז"הו אינו נאמן וכתבו דנתלו עצמם באילן גדול ע"ד תשו' מוהרימ"ט דא"הע סי' א' ומה מצאו שם בתשו' מוהרימ"ט לענין סוג זה ולא דבר הרב שם כ"א בענין הכחשה וכבר כתבנו לעיל כל הצורך בזה ולא עמדו נגד עיני מוהרימ"ט הך דמוהרי"קו בעבור דאיהו קאי בנדון שכבר גרשה וחפץ להחזירה אצלו משא"כ בנדון שלפנינו וכל כיוצא בזה הא רך ללא צורך. ובעינא דאימא מלתא חדתא ומסתפינא מחברייא דעתה בזמנים הללו כ"ע יודו דאין להאמין לבעל בטענה זו דחפץ לצאת יד"ש דבזה"ז דאחס'ור דרי לא כל אדם נאמן לומר שמאמין לדברי העד אף אם לא היה כאן טעמא דחרגמ"ה או שבועה באשר ידוע דעיקר טעמא דהאמינוהו רבנן כשאומר שלבו נקפו הלא היא כדי לצאת יד"ש דמדין תורה אינה נאסרת וא"כ כל שהבעל אומר שהוא מאמין לעד וחפץ לגרשה לצאת יד"ש צריך דידעינן ביה דמהיר וזריז הוא במצות ה' ולא קעבר אדרבנן כ"ש אדאורייתא ומה שטוען דחפץ לצאת יד"ש פיו ולבו שוין והאמונה אזור חלציו אזי נאמינהו במה שאומר שהוא חפץ לצאת יד"ש אך אי ידעינן ביה דקל הוא במצות ועובר על פשע דרבנן או דאורייתא איך נרשהו לצאת יד"ש ולחוב בדמה של אשה ולגרשה בע"כ הלא בוחן לבות הוא יודע וישראל הוא יודע כי איננו מהאנשים האלה אשר בשם אנשי אמונה יקראו ולמה זה בדבר הזה לבד רוצה לצאת יד"ש ובעניינים אחרים אינו מקיים המצות הא ודאי דלהאמין לאיש כזה במה שאומר שלבו לשמים הוא דבר שאין לו שחר וגם אילו לא היה חרגמ"ה ולא שבועה לא היה לנו להאמינו כנ"ל מצד הסברה וכעת אין לי ראיה בחילוק זה. איכו השתא בנד"ז הנה עיניכם רואות דאיכא הכא בעדות הגויים האלו ספקי טובא שש הנה, א' מחלוקת הרשב"א והרמ"בם אי דינא דע"א איתיה אפי' בפסולי עדות דנשים וקרובים וכיוצא. ב' אי איתיה להך דינא גבי גוי. ג' אי הגויים הללו נאמנים אצלו לכל מילי, ד' דאיכא הכחשה בעדוייות ועדותן בטלה, ה' הכחשת. האשה אומרת דעל בצע כסף ושאר בשר לגלות ערותה רדפו אחריה העד יסוהכל שקר ודבר כזב והכחשת בע"ד בגוי ל"מ לכ"ע. ו' הסכמת הפוס' דעתה שיש לנו שבועה אינו רשאי להאמין העד אפי' שיהיה כשר והגון, מצורף לזה לא ימושו מעיניך דברי הגאון בה"ג ה"ד הטור בסי' קע"ח דס"ל דעדי טומאה לאסר אשה לבעלה בעינן שיעידו כמכחל בשפופרת ואע"ג דסברה זאת לא עיילוה לבי מדרשא מ"מ חזי לאיצטרופי מה גם דכד דייקינן גם בעד הב' המעיד שהיתה ערומה במכנסיה למטה לא העיד אם הנח'ץ היה ערום ואיפשר דהוא היה עדיין בבגדו וע' בס' ידי דוד סי' ק"ו דקי"א ע"ג שהביא משם רש"ל ומור"ם דבעינן שכיבה הראוה להערה כי עיקר טעמא דסגי בהכי דאמרינן מסתמא הערה ולכן כתב בנ"ד דכל שלא אמר שראה אותם דבוקים בקירוב בשר הראוי להערה אע"פ שראה אותם שוכבים זע"ז ל"מ אפי' לדעת הטור ודעי' יעו"ש, ומאחר עלות דאיכא כל הנך ספקי ומצינן למעבד ס"ס אפי' אם היה הענין איסור תורה היה לנו להתירו כ"ש דעיקר האיסור דהאמנת בע"ד להעד אינו אלא מדרבנן וכאשר כתבנו בתחי' סוג זה פשיטא ודאי דאשה זו מותרת לבעלה לשכב אצלה להיות עמה ואין לה רשות לגרשה שלא מרצונה. ואם אמרנו אבא א'עיר להלחם עליה לתפשה מחמת הויכוח שעבר בינה ובין הבעל בהתוכחם יחד ע"ד הגויים הנז' ועל מה עשתה ככה, היא ענתה מה אעשה? תפסוני! לפי עדותו של מרדכי קמחי, ולפי עדות קרוביו ואחיו הוא שענתה ואמרה זאת היא הפעם הראשונה. ויהיו הדברים האלו כהודית היא שזנתה ולא תהא הודאת פיה יותר ממאה עדים ובהודאה כזאת ליכא למימר דלא תהיה נאמנת דאיפשר דעיניה נתנה באחר דההודאה לא היתה מעצמה רק היא באה אחר תלונות הבעל וכבר כתב מוה"רי הלוי אחיו של הטו"ז וה"ד היד"א בסי' קט"ו הג"הט סקל"ב דל"א ענ"ב אלא כשהיא מעצמה בלי שום שאלה מאחר אמרה שזנתה אבל אם יצא עליה ש"ר ושאלה בעלה וקבל עליה בפניה לפני עדים ע"ז והיא הודית לדבריו ודאי דעל האמת הודית ולא שמא ענ"ב עי"ד הא נמי פחתת' היא דמלבד דבעיקר דינו של מוה"רי הלוי חלק עליו בכח הבאמ"ח ח"ב חאה"ע סי' ב' והוכיח מדברי הת"הד ומוה"רי מברינא ומוהר"יו דשלשתן קיימי בנדון שהודית המשרתת לבע"הב ע"י שאלה ואפ"ה אמרו דאינה נאמנת דשמא ענ"ב ע"ע וכן עשו מעשה רבני שלוניקי יע"א וכ"כ בס' תפארת אדם סי' א', גם ה' ידי דוד