אבני האפוד שג

ורב ותקיף הוא עכ"ז לא אהיה חובש תחת לשוני דבגוף תשו' הרשב"א דחידש החילוק הזה הנדון היה בשהבעל במר צורח שהוא מאמין לעד וע"ז הפילו ארצה הרשב"א בשתים זו האחד דהוא היה מרגיל קטטה מקודם והשני דהאשה מכחישתו וכמבואר בא'ר לחי רואי דברי הרשב"א בתשובה שם ואיך הפה יכולה לדבר דהרשב"א לא קאמר אלא כשהבעל שותק ואנן הוא דאמרינן ליה אי מהימן לך כבי תרי אבל לא היכא דהבעל אומר בפיו שהוא מאמין לעד דבר זה אינו סובל לשון הרשב"א וכמו שכן מבואר מדברי המ"ץ בח"ב סי' ס' דקל"א ע"ד שהבין להדייא בדברי הרשב"א היפך מוהרימ"ט, ומה שהכריע הדבר מדברי הרשב"א גופיה ע' למו"הר זה הי"ם גדול בס' אהל יעקב מע' הש' או"ב שתמה עליו דהתם מיירי בשאינה נותנת אמתלא רק שמפרשת דבריה ובהא לאו כל כמינה עי"ד, ומ"מ יהיה איך שיהיה האיכא מוהרימ"ט דסבר מימר כן בדברי הרשב"א ומידי ספקא לא נפקא ואיכא הכא בנ"ד ס"ס להחמיר ולאסרה על בעלה בבא לצאת יד"ש כי הוא זה ס' אי הלכה כס' הרשב"א ודעימיה דס"ל דהכחשת האשה מרעא כח נאמנות הבעל דלמא הלכה כמוהר"ם ודעי' דהכחשת האשה לא מרעא כח הבעל ואת"ל דהלכה כהרשב"א דלמא הלכה כמוהרימ"ט דע"כ ל"ק הרשב"א כי אם היכא דאישתקיל מילוליה דבעל והבעל אינו מדבר מאומה אבל היכא דהבעל צועק ואומר אמת אמת על דברי העד בכה"ג גם הרשב"א סובר דנאסרת לו ודלא כהמ"ץ וכדמשמע לן מדברי הרשב"א וס"ס זה מתהפך שפיר ס' אי הלכה כהמ"ץ בדעת הרש"בא דנאמנותו של בעל לא מהני כלל נגד הכחשת האשה אפי' אם אומר בפירוש שהוא מאמין דלמא הלכתא כמוהרימ"ט דכל שהוא אומר שמאמין גם הרשב"א יודה דהכחשתו ל"מ ואת"ל דהלכה כהמ"ץ בדעת הרשב"א איכא לספוקי אעיקרא דמלתא מי יימר דהלכתא כרשב"א דמהני הכחשתה נגד העד דלמא הלכתא כמוהר"ם ודעימיה דכל שהוא מאמין לעד אף דאיכא הכחשת האשה כנגדו ל"מ ומאחר דאית לן ס"ס לזרות ולא להבר דין זה דמכחישתו ממילא נפקא דמאי דבעינן מעיקרא למהדר אשרייותא דהך איתתא מטעם הכחשתה לריק יגענו דסוג זה נטול הוא בנדון שלנו והרי הוא בטל ומבוטל ולא נשאר לפנינו בלתי מה שכתבנו בתחילה דעדות גוי במחלו' הוא שנוי אי מהני ואת"ל דמהני בעינן שיהא נאמן אצלו בכל דבריו וגייס ביה והא ליתא בנ"ד ואת"ל דהא נמי איתא בנ"ד העדות מעיקרא הוא מוכחש ובטל הוא ומה גם אם האמת דהם לקחו ממון להעיד ואתתא דא שרייא לבעלה וככל אשר דברנו מלפנים. ובחפשו'ן יצאתי וראיתי דאכתי הא דהכחשה משלנו היא וזאת אחת מהרפואות שיגהו מזור ותעלה להאשה הנז' והוא במה שמצאתי להרב סמיכה. לחיים דט"ל ע"ג שכתב דמ"ש המשנ"ל ע"ד הרשב"א דדבר גדול דבר הנביא לא כ"כ כי אם על עיקר הדין במהימן ליה כבי תרי לגבי ישראל וכשר אבל בעד גוי פשיטא דכל דהיא מכחשת לאו כלום היא ע"כ (ואין כונת הרב על המש"ל לבדו כ"א לדעת החולקים על הרשב"א ויען שהרב לא הביא עוד חולקים ואדרבא תמה על מוהר"יו כמש"ל כתב החילוק ע"ד המש"ל) ואנכי הצעיר אעשה לו עזר קצת מדברי הג' נו"ב שהביא הפ"ת בסי' ז' סק"ז שכתב בתו"ד וז"ל ועוד כיון שהאשה אומרת טהורה אני כותי אפי' מ"סלת בהכחשה לאו כלום הוא והרי הוא כאילו אינו עש"ה, ומעתה גם סוג זה דהאשה מכחישתו מהני ומעלי וה'ן בו מועיל להכשירה לבעלה כיון דההכחשה היא לגוי ובכי הח לא פליג הרמב"ם ומאן דקיימי בשיטתו ואף הרימ"ט לא דבר כי אם בישראל המעיד וק"ל. העוד לנו מפקנא אחריתי, כי רבה היא להכשיר את האשה הנז' אפי' אם היה המעיד גברא בגוברין כשר והגון כל שהוא באחד דכבר ידוע שנחלקו הפוס' בז"הז דאיכא חרגמ"ה אי שרי ליה לאיניש לומר דמאמין לעד המעיד שזנתה אשתו וג' דעות בדבר דאיכא מ"ד דאף בז"הז נאמן ואיכא מ"ד דבז"הז אינו נאמן ואיכא מ"ד דכופין אותו ומשמש עמה והמה באו בדברי מור"ם בהגה בסי' קע"ח ס"ט וע' כנ"הג א"הע סי' קט"ו הגה"בי סקל"א והנמשכים חילוקי דינים הנאמרים בין ראה הבעל שזנתה למאמין לדברי העד ושם מבואר דדעת רש"ל בתשו' סי' ל"ג ומורם בתשו' סי' י"ב כס' האומרים דאינו נאמן ואדרבא מנדין אותו והיד"א שם סקל"ב כתב משם מוהרי"ב סי' פ"ו דלא יש חולק בסברא זאת זולת מוהר"ם. והיא ס' יחידאה לגבי הרשב"א ור' שמשון ומוהרי"קו והרב"י ומוהראנ"ח בח"א סי' מ"ה סמך לפסק כהני רבוואתא ולא שת לבו לס' מוהר"ם עי"ד וכ"פ המ"ץ בח"ב סי' ס' דקל"ב ע"ד וכתב דה"ה כשנשבע שלא יגרשנה בלתי רשות ב"ד גם ה' משא"מ בח"א א"הע סי' כ"ג דקע"ג ע"א הביא דברי מו"רם והוסיף משה מדעתו דדון מינה לענין שבועתא דידן דלאו כל כמיניה לומר שמאמין לדברי העד במקום שבועה וכן דעת ה' סמיכה לחיים שם בד"מ סע"ב וע' תפארת אדם א"הע סי' א' דאחר שעמד על מחלוקת הראשונים בזה וכתב שאם הבעל אומר שהוא מאמינה בכל דבריה דצריך להוציאה ונראה שאין מנדין אותו מאחר דבמחלוקת שנויה כתב אסייומא דמלתא שאם באמת ובתמים מאמינים זא"ז אז תמחל היא השבועה שנשבע לה שלא לגרשה בע"כ ותתרצה בלב שלם ויגרשנה והוא פטור מהשבועה את"ד גם ה' בני בנימן בח"א סי' יו"ד כתב כיון דבמחלו' הוא שנוי אם נאמן הבעל לומר דלבו נקפו אין בידינו להתיר לו לכתחילה כל דאיכא שבועה ע"ד