אבני האפוד שב

ואחשבה לדעת ולבקש עוד כחא דהיתרא בנד"ז באשר האשה מכחשת את העדים על פניהם ואומרת דשקר נסכם רק דהם רצו ליהנות מגופה וממונה ולכן העלילו עליה דברים אשר לא כן ואע"ג דהבעל מרכין בראשו ואומר אמת אמת ומאמינם, והגם דיהיו פה כל משפטי התנאים הנצרכים לנאמנות העד עכ"ז כיון דתברתה בצדה דהאשה מכחשת את העדים אין האמנתו של בעל שוה לכלום וכמו שהשמיענו גדול אדוננו הרשב"א כאותה תשובה דסי' אלף רל"ז והובאה בב"י שם דל"א אי מהימן לך כבי תרי זיל אפקה אלא בשאינו מכחישתו רק שותקת אבל אם מכחישתו לא דע"א בהכחשה אפי' בעלמא לאו כלום הוא וכ"ש בדבר שבערוה. והכנ"הג בהגה"בי ס"ק כ"ה הביא לנו שכ"ד מוהר"ם אלבילדה ומוהר"ש טרינקי וכבר סברא זו קבלוה בסבר פנים יפות מוהרי"קו בשו' פ"ב והטור ומרן בסי' קע"ח ומוהר"מ מלובלין סי' פ' ומורם בתשו' סי' י"ב והמ"ץ בח"ב סי' ס' דקל"א ע"ד, והדב"מ בח"ג סי' יו"ד דט"ל ע"ג וכמו שאסף וקבץ גדול הדור האחרון מו"הר מוהרא"ג ז"ל בס' צל הכסף ח"ב א"הע סי' י"א דל"ח עב"ג. האמנם אחר העיון לא ראיתי מקום לסמך על היתר זה וכאשר אבאר, דאעיקרא דין זה דהרשב"א במחלו' הוא שנוי דמלבד דהמש"ל פכ"ד מה"א כתב דדבר גדול דבר הנביא ומשמע מדבריו דכונתו לחלוק עוד בה דראיתי להפ"ת בס"ק ט"ל שכתב ע' בתשו' רעק"א שהביא דברי הרשב"א וכתב דמדברי תשו' מיי' דשייכי לה' אישות ס"וסי כ"ה מבואר כמעט להדייא דאף במכחישתו שייך מהימן ליה לענין איסו' וכן יש לדייק מדברי מור"ם בהגה בסעי' הקודם הודית לפני ע"א שזנתה וכו' מבואר להדייא דבעד אחד דזנתה בכה"ג אסורה דמהימן אף במכחישתו ושכ"ד מוהרימ"ט בח"א סי' ט"ו ולכן בע"א בטומאה ומכחישתו והעד מהימן ליה כבי תרי מסתפינא להקל וכו' א"ד. והרואה יראה דמו"הר עם הג' רעק"א לא שוו בשיעוריהו בדעת מוהרי"קו דמו"הר כתב דמוהרי"קו קבל ס' הרשב"א בספ"י ואילו רע"ק דקדק מדבריו להיפך וע"ש בפ"ת מ"ש בחצאי לבנה (וכבר הודעתיך מראש דאין ס' מוהרי"קו עמדי ולא תשו' הג' רעק"א) ואף גם זאת דהרעק"א דקדק מדברי מור"ם בהגה דחולק אהרשב"א ואילו מו"הר הביא מתשו' מוהרמ"אי דסבר כהרשב"א ולא זו בלבד דראיתי עוד לה' משא"מ בח"א חא"הע סי' כ"ג דקע"ב ע"ג שכתב דעם היות אמת דהרשב"א נקיט במושלם בסי' אלף רל"ז דבמכחישתו אתתא שרייא הנה במיוחסות אשכחן דבטל דעתו מקמי דעת הרמב"ם דנראה מדבריו דעיקרא דמלתא תלייא בהאמנת בעל דבר שהוא סומך דעתו עליו דכי מי הוא מכחישתו על פניו חייב להוציאה וכ"ן מדבריו שבמודפסות סי' אלף רמ"ט בשגם סיים עלה דדבריו צ"ע ולכן אסיק ותני דמאחר דסמוך לבו ומקרב נפשיה לגבי דהאי סהדא מצי מגרשה יעו"ש. איברא דכשאני לעצמי לא כן אנכי עמדי ולבבי לא כן יחשב בדעת הרשב"א דמאחר דבסי' הר"מט מכריז ותני ע"ד הרמב"ם שדבריו לא נתחוורו אצלו איך הפה יכולה לדבר דבטל דעתו נגד דעת הרמב"ם וזוהי כונתו ג"ך במיוחסות שכתב ע"ד דצ"ע והיינו לחלוק וילמד סתום מן המפורש וע' מ"ץ ח"ב סי' ס' דקל"א ע"ד שהבין כן. אמנם גברא רבא בישראל כמשה אמר מלתא מי יוכל לבא אחריו ובפרט כי מוהרימ"ט בסי' א' הבין כדבריו הגם שגם עליו תמה ה' שדי חמד במע' אישות סי' א' דע"ד ע"ד וכתב שאינו כן וס"ס מידי פלוגתא לא נפקא ומה גם דראיתי למו"הר בס' צ"הכ שם שהביא משם מוהר"א חזן בתשו' כי באה בס' נדיב לב א"הע סי' ט"ו שגם הוא סבר דהרש"בא קאי בשיטת הרמב"ם עי"ד, וה' ס"לח בדמ"ל ע"ג תמה' יקרא על מוהר"יו בסי' ח' שכתב דע"א המאמינו כבי תרי נאמן אפי' נגד הכחשת האשה דלא זכר מתשו' הרשב"א וכו' והוא לא זכר ג"ך לדברי הפוס' הנ"ל שכתבו בדעת הרמב"ם והרשב"א דקיימי בשיטת מוהר"יו וע' עבודת השם א"הע סי' ז"ך דקמ"ט עב"ג ישמח לב א"הע סי' ב' הגם הלום ראיתי אחרי רואי לה' שדי חמד במע' אישות מדמ"ד ואילך שהעריך מחלוקת הפוס' בזה ובדמ"ו ע"א הביא משם ס' מלבושי יו"ט דהוכיח דשיטת הרמב"ם והרמב"ן והתוס' רי"ד והרשב"א והריטב"א בחידושיהם והר"ן דהסוגייא איירי באינו מכחישתו עי"ד, אשתכח השתא דהיכא דהבעל מאמין לדברי העד והאשה מכחישתו אי מצי לגרשה במחלוקת הוא שנוי והאיכא טובא מהפוס' דס"ל דמצי מגרשה. ותו איכא ההיא דכתב מוהרימ"ט בחא"הע סי' א' דמאי דבעי הרש"בא שותקת היינו לענין דלא אמרינן ליה זיל אפקא דבמאי דהאשה מכחישתו הורע כחו ולבו נקפו מלהאמין אבל היכא שהוא עצמו אמר אני מאמין שדבריו אלו אמת יש במשמע דקי"ל דקושטא דמלתא הכי הוי ושאחד"א ומחמת דבריו אלו נאסרת והכריע דבריו שכן הוא ובכלל הכרעותיו הוא מדברי הרשב"א גופיה דס"ל באומרת טמאה אני לך ואמר לה בעלה שמאמינה דאסירא ליה לעולם אפי' אם תחזר ותאמר דבאונס היה משמע שדבורו עושה רושם שלא מכח דבריה דאי לאו דאמר לה הכי היתה נותנת אמתלא לדבריה ואומרת מה שאמרתי טמאה אני לפי שנבעלתי אבל באונס היה עכשיו שנתן האמנה לדבר חשיב כהודאה וכולי עש"ב, והביא חילוק זה הכנ"הג בסי' קט"ו הגהב"י ס"ק כ"ה ורמז לעיין בס' מ"ץ ח"ב סי' ס' ומוה"רי הלוי סי' קכ"ג פ"מ סי' פ"ט (כי לדאבון נפש אינם תחת ידי רק ס' מ"ץ) אולם עם שגדול כבודו של מוהרימ"ט