אבני האפוד שא

הקודמת והרב העלים עיניו ממנה ומ"ש נ"ל נכון וקיים ואפריין נמטייה דהראה לנו רב וגאון כי גדול כבודו דקאי כוותי. ה'ן עוד נב'יא ההיא דכתב מוהרי"קו בסי' פ"ב והביאו מורם בהגה שם בסי' קט"ו די"א שלא יוכל לומר שמאמין העד אא"כ מאמינו ג"ך בשאר דברים אבל אם אינו מאמינו בשאר דברים רק בדבר הזה משום דבלא"ה נחשדת לו קצת לא נאסרה עליו משום זה ע"כ ואין ס' מוהרי"קו עמדי לראות הדברים בשרשן דאילו לפי דברי מור"ם שכתב דבלא"ה נחשדת לו קצת נראה דאם אינה נחשדת לו אע"פ דאינו מאמינו רק בדבר הזה נאמן ואין נראה כן מדברי האחרונים כי אם דלעולם בעינן שתהא מאמינו בכל דבריו והכנ"הג בהגהב"י ס"ק כ"ה הביא משם הפו' דבעינן אדם המצוי אצלו תדיר וגם ביה והיד"א בהגה"בי סק"ל כתב ככל הדברים האלה שכתב מור"ם משם הרשב"א בח"א סי' רל"ז ואני לא מצאתי שם דבר זה אך במיוחסות סי' קל"ג כתב להדייא כן וז"ל ומה שפירשת באי מהימן לך כבי תרי אי איניש מהימן הוא אצלך בכל כשנים שאינו משקר יפה אמרת ודברים של טעם הם וכו' הרי דכתב דיהא נאמן בכל והיד"א שם אחר שהביא משם מוהרי"קו שכתב שכ"ד הרמב"ם ור"ת ומוה"רם והר"ן והרי"בה ומרן הביא ג"ך משם מוהרי"ב בסי' פ"ו שפסק בע"א שהעיד על אשת פ' שראה שזנתה והבעל אומר כי יאמן לבבו ואמת נכון הדבר נעשתה התועבה הזאת והדבר ברור אצלו כאילו היו ב' עדים אין אשתו נאסרת עליו אפי' בבא לצאת יד"ש ע"כ, גם ה' משא"מ בח"א חא"הע סי' כ"ג דקע"ג כ"כ וסיים דבריו דכל זה במונח פשוט כי העד מוחזק בכשרות ראוי והגון משא"כ היכא דאיש מרובה בגד"ים עי"ד ומו"הר בס' צל הכסף ח"ב א"הע סי' י"א דל"ח הביא שכן הסכים ה' בני אברהם בדמ"ו ע"ב וכ"כ ה' תפארת אדם בא"הע ס' א' וה' סמיכה לחיים שם דל"ט ע"ג וכ"כ ה' ישמח לב גאגין בא"הע סי' ב' ד"ג ע"א וז"ל וצריך שיברר בראייות ברורות שתמיד הוא מאמין בדבריו כבי תרי ע"כ אשר יאמר כי הוא זה או ישבע ש"ח בכל אייומים וגיזומים שבכל ענין הוא מאמין בו כ"כ וגם שבענין זה הוא מאמינו בכל לב עי"ד וכן הסכים ה' שדי חמד במע' אישות דמ"ו ע"א וה' הפוסק בס' שערי רחמים ח"ב הנד"מ סי' י"ב דנ"ה. אמור מעתה בנ"ד כי האיש הזה לא ראה ולא ידע את האנשים הערלים האלה כי אם בזאת ובודאי שאינו מאמין להם בדבר אחר ואפי' אם יאמר כי הוא מאמינם שקר בפיו או אגמרוהו לומר כן פשיטא ודאי דאין לאסרה וע' להפ"ת בסקל"ח דאחר שהביא דברי הרשב"א דסי' קי"ח דאפי' עכו"ם נאמן במאמינו כתב משם הגאון רעק"א דמדברי הרשב"א אלה משמע דלא כמוהרי"קו שהובא בהגה דבפשוט דלא שייך,. לומר דמהימן ליה כבת ר"ח דאינו משקר וכו' ע"ע ועפ"ד. הרעק"א אלו למדנו עוד אחרת דמאחר דא"א לומר דהרש"בא פליג עם מוהרי"קו כיון דהרשב"א גופיה במיוחסות סי' קל"ג כתב כדברי מוהרי"קו מה גם כי כפי הלשון שהביא ה' משא"מ מוהרי"קו נסתיע מתשו' הרשב"א א"כ מוכרח לומר דמ"ש בסי' קי"ח דגוי מהימן לדעת הרמב"ם קאמר וליה לא ס"ל וכמשיל אני הדל, וע' למוהר"א ישראל בתשו' נשמת חיים שם שכתב גם הוא דמוהרי"קו פליג אהרש"בא ומי שיש בידו ס' מוהריק"ו יעין בו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו. ואם אמר יאמר האיש הישראלי דנ"ד כי הוא מאמין את הגויים האלה בכל מכל והיה תהיה כדבריו אכתי אין בנו כח לאסר האשה הנז' לבעלה, והוא דנראה ברור דע"כ ל"א דכל דהבעל מאמין לעד אפי' יהיה המעיד איש או אשה או עבד ושפחה חייב להוציאה, לצאת יד"ש אלא במקום דאיכא ריעותא בגופה של עדות דהעדות הוא ברור ואמיתי רק הריעותא היא בעד המעיד דלאו בר עדות הוא וכיון דהוא מאמינו אסרוהו עליו אבל כל שעיקר העדות אינו וכגון בכה"ג דהוכחשו בחקירות ובדיקות דעדותן בטלה ואין כאן עדות מי זה אמר בכגו"ד דמהני עדותו ונאמנותו, ומה גם דהעדים הללו הובררו אצלינו דלאו בני סמכא ננהו כי בתחילה לא רצו להעיד באמרם כי מצד האשה הבטיחו להם ממון ואח"ך באו והעידו ומי יאמר דאינו אמת מה שאומרים מצד קרובי האשה דמצד הבעל נקנו על בצע כסף ומאי אהנייא עדותם של אלו והאמנתו של בעל אשר אם לבו כפיו ה"ז פתי מאמין לכל דבר, הביטה וראה מ"ש פוסק אחד הו"ד בתשו' מוהרמ"אי סי' ט"ו וז"ל ניתן שמחה בלבי אחרי ראותי כי עיקר העדות הוא מוכחש מפי העדים עצמן וכה"ג לא מצי משוי אנפשיה ח"דא וכן נמצא בתשו' הרמב"ן סי' קל"ג וכו' ועוד שם בסי' ט"ו תשו' הר"מ מנוח כתב וז"ל גם נמצא בעדות איך הבעל ואביו היו מחזירים אחר עדי שקר ומאחר שהוא מוחזק לחזר אחר עדות שקר וגם העדים מוחזקים לריקים ופוחזים וחש"ו כמו שהעידו עליהם רבים יש לחוש לשקרא ובהדי סהדי שקרי למה לי ואין בעדותם עיקר וכו' ע"כ גם המ"ץ בח"ב סי' ס' בטל העדוייות מפאת ההכחשות וכמש"ש בדק"ל ע"א, הרי להדייא דאע"ג דכל דמאמינו כבי תרי לא אתינן עלה מטעם עדות עכ"ז כל שיש ריעותא לפנינו דהעדים הם שקרנים או מצד ההכחשה שבהם או מצד חמדת הממון לא מהני עדותם כלל ופעלם מאפע והאמנתו של בעל כאפס ותהו נחשב.