אבני האפוד רצח

ויורו המורים לאסרה על בעלה והגם שלא החליטו הדבר לענין הלכה מ"מ מכותלי דבריהם ניכר שכן הוא דעתם וידרשו מאתנו למען דעת מה יעשה בה? והשאלה באה ארוכה מאר'ש הן מחמת קבלת העדויות והן מחמת המ"ומ שלהם בדבר הלכה והוא מן הנמנע וטורח מרובה להביא כל דבריהם ובעבור זה אני אביא טופס העדוייות ומה שפלפלו עליהן בתוך דברי וממילא נשמע מה שעלה על לבם ואני אגיד כי אין בעדויות כח מספיק לאסרה על בעלה הן מחמת עצמן והן מחמת כי כולן פסולין והאמנת הבעל בז"הז לא מהני וכאשר נבאר וזה החלי בס"ד. עדות הראשון מהאשה רוזה שראתה להאשה הנחשדת יוצאת מבית בנה כחצות הלילה וידיה על חלציה אוחזת בשנצי המכנסיים ועברה דרך ביתה שהיתה שוכבת היא, והנחשדת הכחישה על פניה ואמרה כי שקר ענתה. אין בעדות זה ממש דעדות זו אינו של טומאה אלא של כיעור וכמפורש יוצא מדברי מרן א"הע סי' י"א וע"א בכיעור אינו נאמן אע"ג שיהיה איש כשר וכמ"ש מורם בהגה בסי' י"א סס"ב וכתב הב"ש סקי"ד דאע"ג דמאמינו כבי תרי וכמ"ש בתשו' מוהר"ם והו"ד בתשו' דשייכי לס' נשים סי' כ"ה בתחי' דבריו והגם דמוהר"ם תבריה לגזיזיה בסוף אותה תשו' כבר כתבו האחרונים דתחי' דבריו עיקר והכי נקטי להלכה רובן של פוסקים וכמו שאסף וקבץ בס' בני אברהם סי' י"ט וע' שפת הים א"הע סי' א"ב וכן העלו גדולי אחרוני זמננו הראשון אדם הגאון מוה"ר אג"ן ז"ל בס' צל הכסף, ח"ב א"הע סי' י"א דל"ח ושני בקדש ה' עבודת השם בא"הע סי' כ"ח דקנ"ד ע"ע. וכ"ש בנד"ז דאיכא טופיינא דהנחשדת מכחישה על פניה וכבר כתב הרשב"א בתשו' סי' קי"ח ואלף רל"ז דכשהאשה מכחשת העד ל"מ נאמנותו והגם דבחילוק הרשב"א הזה יצאו עליו עוררין (וכמו שיבא לקמן בס"ד) מ"מ דיינו להחמיר היכא דהעד הנכחש הוי עד טומאה אך לא בעד כיעור וכמ"ש להדייא הרעק"א בתשו' ה"ד הפ"ת בא"הע סי' י"א סקי"א בגדולה מזאת היכא דאיכא רגלים לדבר דילדה לעשרה חדשים וג' שבועות אחר נסיעת בעלה יעו"ש. עדות השני מאברהם ברכה ששמע מהגוי משרת שלו שראה להאשה הנחשדת שהיו מתנשקים עם שלשה אנשי חייל והוא ענין כיעור וכמ"ש מרן שם, ובזה לא גילו הב"ד דבר אם הבעל מאמין לעד הזה רק כתבו בקב"ע שהאשה מכחשת גם את זה ולפי זה עתה דנעשו ב' עידי כיעור העדות הראשון והעדות הזה אע"ג דהם שני מעשייות מצטרפי וכמ"ש מורם בהגה דב' עדי כיעור מצטרפין אע"ג דראו זה אח"ז ומאי דחזא האי לא חזא האי וכן הסכים ה' בית יאודה בח"א א"הע סי' י"ט דנ"ה ע"ד א"כ הכחשת האשה לא מהנייא נגד ב' עדים. לזה אומר דגם זה הבל דמלבד דה' בית יאודה שם והפ"ת בסקט"ו הביאו דיש סוברים דלאסר אשה לבעלה ל"מ עדות מיוחדת עוד בה דבסי' קט"ו ס"ק קל"ג כתב הפ"ת משם ה' זכרון יוסף דהגם דדעתו כדעת הסוברין דמצטרפין מ"מ היכא דבא העד הראשון והעיד והכחישתו בע"ד ואח"ז העיד אחר והכחישתו בכה"ג לא מצטרפי דהעד הראשון נתבטל עדותו בהכחשת בע"ד וכמאן דליתיה דמי וכי אתי העד הב' בתר הכי ומסהיד לא מהימן בהכחשה ומ"ש הפוס' דמצטרפין היינו היכא ששניהם העידו בב"ד טרם הוכחש הראשון יעו"ש ואע"ג דבח"מ סי' ל' סק"ט הביא הפ"ת דברי הזכ"י הנ"ל וכתב דה' שער משפט השיגו וס"ל דהגם דהוכחש העד הראשון מהבע"ד מ"מ כשבא העד הב' חוזר וניעור העדות הא' ומצרפינן להו עי"ד מ"מ מידי פלוגתא לא נפקא. ותו איכא לחלק בנד"ז דע"כ ל"א דמצטרפי אלא כששניהם כשרים ואין לנו שום פקפוק רק מצד הייותו עדות מיוחדת אבל היכא דעדות הא' הוא עד פסול וכגון הא דנ"ד דהוי עדות אשה בכגו"ד אינו מצטרף עם הכשר להיות כב' עדים. כ"ש דהעדות השני עצמו הוא מצד עצמו הבל ואין בו מועיל דאינו מעיד שראה הוא בעצמו האיסור רק שמשרתו הגוי אמר לו שראה הכיעור והוי עד מפי עד דאפי' אם היה מגיד מפי ישראל כאין נחשב וכמ"ש הטוש"ע בסי' כ"ח ס"ח ולא התירו עד מפי עד רק בעגונא נמצא דאין כאן עדות כדי שנאמר דמצטרפין ויעו' להמ"ץ ח"ב סי' ס' דק"ל דבטל העדות מחמת זה. עדות השלישי מפי ב' גויים שבאו לב"ד והעידו על האשה שנטמאה ותורף עדותם הוא זה, האחד מע'ד שביום ב' אחר חצות בין שעה שנית וחצי לשלישית היה הולך עם רעהו וראה לגוי פ' והאשה אחריו ונעלמו מעיניהם ופגעו בדרך תלמיד אחד מבית הספר ושאלו ממנו והראה להם שהלכו שניהם יחד תחת אחד השיחים והלכו שם וראו מנגד לגוי מאנשי הצבא שוכב ואשה יושבת בצדו ואח"ך הגוי התחיל למעך דדי האשה ועלה עליה והלך ותפס לאשה בשערותיה וכו', והעד השני העיד כי אחר חצות היום (מבלי הזכיר איזה יום) בין שעה אחת לאחת וחצי (ושאלו ממנו אם היה יותר מאוחר והוא ענה כי דוקא באותה שעה היה כי בשעה שנית נכנסין אל השירות) היו הולכים עם רעהו העד הראשון, וראה אשה אחת הבאה מן הדרך לבדה והולכת אחרי גוי פ' ונעלמו מעיניהם ופגעו ב' תלמידים מבית הספר האחד בן ח"י שנה והאחד בן י"ג שנה ושאלו מהם אם ראו לאותו הגוי והאשה והראו להם איפה הם שוכבים וראו שהיו שוכבים תחת העץ בצד הנואף וכשראו שעלה עליה לא. יכלו שאת וילכו שניהם ומצאו להנואף עליה ונענע עצמו ב"פ והאשה תחתיו והיא היתה עומדת דדיה מבחוץ ומכנסיה למטה